להיות שלמה עם ההחלטה

כמעט שקנינו פנטהאוז.

כבר היינו ממש אחרי המו"מ בין עורך הדין שלנו לקבלן, רגע לפני שחותמים. ואז התחרטנו. הרגשתי שזו לא באמת דירת חלומותי, כלומר, הדירה יפה, אין מה להגיד, אבל החדרים קטנים, אני צריכה לשנות הרבה קירות בתוכה, היא בקומה נמוכה יחסית, מול חדר השינה יהיה בנין משרדים, למטה בבניין תהיה קולונדה של חנויות. לא יודעת. לא הייתי שלמה עם זה.

גם המחיר נראה לי מופקע למרות שברור לי שהמחיר הזה עוד ייחשב זול יום אחד.

האם ממשיכים לחתימה בגלל שכבר הגענו עד השלב הזה? האם יורדים מהעניין ומבררים עם עצמנו מהם הצרכים האמיתיים שלנו, חוץ מהצורך בעוד חדר?

חודשים ארוכים של התלבטות שהסתיימו בהחלטה – לא קונים.

השכנים שלנו שמעו שירדנו מהדירה והחליטו הם לרכוש אותה. מין תחושה מוזרה עלתה בי כששמעתי על זה. האם החלטנו נכון? אולי פספסנו כאן משהו? משהו בהחלטיות שלי לא לקנות את הדירה התערער לרגע.

ואז כמו תמיד במקרים כאלה, שדברים מסביב פתאום מערערים אותי, אני חוזרת לעצמי, להקשיב לקול הפנימי שלי: ויתרתי על הדירה הזאת מכמה סיבות. זה לא באמת היה מדוייק לי. יש לי רצונות אחרים בהקשר של דירות שאולי נעבור אליהן. יש לי כרגע מטרות כלכליות אחרות שחשובות לי יותר מלעבור דירה.

וההקשבה הזאת נותנת לי שקט. מרגיעה את הקול הזה שעולה ואומר שאולי עשיתי טעות.

עכשיו אני שוב שלמה עם ההחלטה.

ממשיכה הלאה למטרות הבאות בבטחון מלא.