יודפת היפה

טיול כייפי של בוקר שישי הביא אותנו לאחד המקומות הפחות מתויירים אבל היותר מקסימים שהיינו. יודפת.

התכנית שלנו היתה לשתות קפה בנוף הקסום, לטייל בתל יודפת ואז לחזור הביתה. אם אתם מטיילים עם ילדים כדאי להיכנס ליער הקופים הצמוד, ששם הקופים לא נמצאים בכלובים אלא מסתובבים חופשי ביער בין המבקרים, וכולם נהנים מההרמוניה הזאת שבטבע בלי לפגוע בחיות.

יודפת נמצאת משהו כמו חצי שעה מחיפה. הווייז שלנו הראה שנסיעה ממודיעין לוקחת שעה ועשרים דקות. הילדים לא רצו לבוא איתנו, וכך יצא שניצן ואני עלינו על הרכב ונסענו צפונה לטיול זוגי קצר וקליל שהבטיח שלא נפספס את השנ"צ של יום שישי.

יודפת יושבת בתוך חורש מדהים. כל הבתים בנויים ממש בין העצים, כשמכל פינה יש נוף יפהפה ומרחיב לב.

ביישוב עצמו, מעבר לסיבוב קטן עם האוטו אין יותר מדי מה לעשות, אבל המרכז המסחרי שנקרא "בואכה יודפת" לגמרי שווה ביקור.

מדובר במרכז קטן וקסום, בנוי אבן, אויר נפלא זורם בו וכמעט שאפשר לדמיין שנמצאים באיזושהי עיירה בחו"ל עם כל הפרחים והחנויות המיוחדות שיש כאן.

נוף משגע נשקף מכל כיוון וריחות של אוכל טוב וטעים מתפזרים באויר.

אנחנו בחרנו לשבת לקפה של בוקר אצל עשהאל, שיוצר לחמי מחמצת נהדרים וכל מיני מאפים טעימים. אי אפשר להישאר אדישים לחלות היפהפיות שהוא מכין מקמח כוסמין, כך שכשנכנסתי להזמין קפה, ישר ביקשתי שישמרו לי מעבר ללחם ריחני במיוחד גם חלה שכזאת. את הקפה שתינו כשלידו בורקס, אחד הטעימים שאכלתי לאחרונה. בורקס מבצק חמאה שהמלית שלו היא מגבינת בקר שערבבו לתוכה זרעי חרדל – שילוב משגע שיוצר טעם נפלא במיוחד שעושה חשק לעוד בורקס ועוד אחד…

ישבנו לנו בכיף שעה ארוכה באחד השולחנות שמפוזרים בין העצים, נושמים אויר הרים נפלא, נהנים מהאוירה הרגועה שיש במקום הזה, מדברים על החיים.. כיף גדול.

אחרי הקפה עשינו סיבוב קצר בחנויות שמציגות אמנות מקומית, יינות וממרחים מיוחדים, יש גם בגדים מעניינים.

שמנו לב לכמה אנשים שאוכלים כריכים שנראים ממש טוב, מסתבר שמכינים אותם ב"טוטסי" שם יש תור קטן (בגלל הקורונה) אבל מי שמוכן לעמוד בתור  – יהנה כנראה מהתוצרת. מסמנת לי לטעום איזה כריך אצלם בפעם הבאה 🙂

בסיום הסיבוב במרכזון הקטן הזה, אנחנו ממשיכים ליודפת העתיקה, שם נמצא תל יודפת בו נערך אחד הקרבות היותר קשים בימי מרד החשמונאים וסיקרן אותנו לבקר בו.

אני בטוחה שהמקום הזה בחורף נראה ירוק פורח ומשגע במיוחד, אבל גם עכשיו, בשיא החום של סוף אוגוסט, יש כאן נוף מדהים, אויר נפלא ופריחה משגעת של חצבים, שהזכירו לי שתכף הסתיו האהוב עלי מגיע.

בתל יש שלטים שמספרים את סיפור הקרב שהתרחש כאן. קרב שבסופו נכבשה יודפת העתיקה, על כל 1500 תושביה, בידי 60000 החיילים הרומאים שהקיפו אותה. לגמרי לא כוחות. הסיפור הזה הזכיר לי קצת את סיפור מצדה.

וזהו… הצצה בשעון הראתה לנו שאם נעלה עכשיו על האוטו בחזרה הביתה, נגיע בדיוק בזמן לשנת הצהרים של יום שישי.

אנחנו בהחלט מתכוונים לחזור לפינה הקסומה הזאת אחרי הגשמים רק כדי לראות את האזור המשגע הזה בשיא פריחתו 🙂

אם בא לכם לחוות מקום חדש ואחר, במרחק נסיעה לא ארוכה, בהחלט ממליצה לכם להגיע ליודפת. תהנו.

*עדכון 🙂
מאז אוגוסט כבר נסענו שוב ושוב ליודפת, בביקור האחרון שלנו בדצמבר, כבר הכל היה ירוק משגע, תראו איזה יופי –