זמן קורונה

ופתאום היא הגיעה המגיפה הזאת מסין, התפשטה בכל העולם ואנחנו בכל יום מקבלים הוראות שלאט לאט או אולי במהירות שיא, משאירות אותנו מבודדים בבית.

בהתחלה בוטלו ארועים של מעל 5000 איש, ואז הירשו להתאסף רק עד 100 איש ועכשיו ההוראה היא לא להיות באותו המקום – למעלה מעשרה אנשים. אין בתי ספר ואין חנויות מסעדות וקניונים, הכל הולך ונסגר, אין יוצא ואין בא למדינת ישראל, השמים נסגרו.

אולי זה המבול. שנאת האחים הגיעה בארצנו לגבהים לא הגיוניים, השחיתות השלטונית חוגגת ללא בושה ועושה מה שבא לה מהמקפצה, בנוסף, לא השכלנו לשמור על הטבע ואנחנו רואים את הנקמות שלו – מגיפות, שטפונות, סופות, אסונות, מזג אויר קיצוני ….

כבר ברור לי לגמרי שהכי נכון לנו להיות בבית, מבודדים מבחירה. ואם לצאת, כל עוד אפשר, כי יכול להיות שגם את זה יאסרו עלינו כמו באיטליה, אז לצאת לטבע, למרחבים, איפה שאין אנשים והאויר נקי. אני אוספת לי תמונות של פריחה תוך כדי השוטטות שלי בגבעה שמתחת לבית, כדי שיעשו לי טוב.

והבידוד הזה בתוך הבית כבר הוליד לנו כמה דברים נפלאים –

הזדמנות ללמד את הילדים כישורי חיים שלא מלמדים אותם בשום מקום. למשל אתמול, נעה צילמה שני סרטונים ואחכ ישבה לכתוב מה הלך לה טוב ומה דורש שיפור.

אחה"צ עשינו פעילות גופנית משותפת מלאת צחוקים ובערב ישבנו כולנו לשמוע את ההרצאות של נעה ורון. כמובן שאחרי ההרצאות הכנו רשימה של מה עבד טוב ומה צריך לשפר. נפלא.

יואבי סיים הבוקר את הטירונות. הוא בדרכו הביתה. והמחשבות על מי שהיה איתו בחדר ועל אלו שנוסעים איתו עכשיו ברכבת… אני מקווה שבועת המחשבות הטובות שלי מקיפה אותו ושומרת עליו מכל משמר, שיגיע נקי ובריא הביתה.

ואנחנו רק בהתחלה של כל הבידוד הזה שמאלץ אותנו להסתכל פנימה ולעשות נקיון פנימי ולהעריך את הבית, את המשפחה, לגלות יכולות וכישורים חדשים בעצמנו ובילדים וכן, מאלץ אותנו גם להמציא את עצמנו מחדש כדי לשרוד את המשבר הזה.

אז בינתים החלטתי על כמה דברים לימי הקורונה –

1. סדר יום קבוע מראש שישמור אותנו בשגרה טובה
2. יותר זמן עם הילדים
3. ללמד אותם בכל יום משהו חדש מעולמות פחות מוכרים להם. למשל אתמול, למדנו על מונה ליזה ומוזיאון הלובר.
4. לשמור על התזונה הנכונה שלי למרות שהפיתוי להכין ולאפות בבית הוא מאד גדול.
5. לצאת בכל בוקר להליכה בטבע, כל עוד לא הוטל סגר סופי. אני אוספת לי תמונות של פריחה מרהיבה ממש מתחת לבית
6. לשמור על אנרגיות גבוהות כמה שניתן ומצב רוח טוב

מקווה שבמהרה נהיה אחרי זה, בינתים ממשיכה להקיף את עצמי בתמונות יפות ומחשבות טובות 🙂

17/4/20

חודש עבר. היום סגרנו את השבוע החמישי שלנו בבידוד מבחירה.

אז מה היה לנו בשבועות האחרונים?

קשה מאד לשמור על סדר היום שקבענו לנו לפני חודש. כל אחד מאיתנו מעסיק את עצמו הכי טוב שהוא יכול ולא תמיד מתאים לי להיות ה"שוטר" שדואג שדברים ייעשו וששגרת החיים תישמר. מרגישה שזה ממש בסדר לי להרפות ולהנות מסוג של חופש מוחלט (בגבולות כמובן). זה גם טוב לילדים.

באיזשהו שלב נפסקה הלמידה מרחוק של בתי הספר ואח"כ היתה חופשת פסח. מחרתיים מתוכננים לחזור ללמידה מרחוק, אני מקווה שהפעם זה יעבוד טוב יותר מאשר בפעם הקודמת. מדהים העניין הזה של למידה מרחוק. במשך שנים נערכו תרגילים של למידה מרחוק לטובת מצבי חירום, וכשסופסוף הגיע רגע האמת, כל המערכות קרסו, המורות לא הצליחו ללמד מרחוק והכל ירד לטמיון. שנת 2020 עדיין לא הגיעה למערכת החינוך בישראל.

יואבי התחיל את השרות שלו בחיל האויר. 4 שבועות לא יצא הביתה וזכינו שיחזור אלינו בשבוע של פסח לחגוג איתנו את ליל הסדר. איזה כיף!! כמובן שעשינו תמונה למזכרת מליל הסדר הזה שלא יישכח, עם המסיכות, עם הכפפות ועם כדורי הקורונה על השולחן, שנעה הכינה לנו.

למדנו להיפגש עם משפחה וחברים דרך המחשב בתוכנת זום שמאפשרת מפגשים רבי משתתפים שכאלה. אז אמנם את ליל הסדר חגגנו לבד בבית אבל התחברנו למשפחות דרך המחשב.

ובינתים, הספק מטורף של פרוייקטים בבית שכל הזמן דחיתי… נקיונות במקומות בבית שמגיעים אליה רק כשיש עודף זמן כמו שהקורונה הביאה איתה… צביעת קירות, סדר במחסן וגם – בישולים בלי סוף.

השהיה המשותפת בבית כבר 5 שבועות יצרה לנו סוג של שגרה נעימה. זו אמנם תקופה לא פשוטה מבחינה עסקית וכלכלית לרבים בארץ, אבל הסגר הזה שהוטל עלינו – לא לצאת מהבתים אלא אם זה ל- 100 מטר בלבד ורק אם חייבים לצאת לרכישת מזון או תרופות, הסגר הזה הביא איתו סוג של שלווה.

הגבעה מתחת לבית היא אויר לנשימה ולנשמה. אני כל כך נהנית מהסיבוב בגבעה הזאת. כבר 5 שבועות שאני כמעט כל יום יורדת אליה. מרתק לראות איך הטבע משתנה ממש מול העינים. כל יום פרחים שונים, גובה העשב משתנה וריח משגע של פריחה.

ככל שמתהדק הסגר, משטרות מסתובבות בחוץ ומחזירות אנשים הביתה.

במקביל, העיריה דואגת לבידור ברחבי העיר ומפעילה מכוניות עם מוזיקה וזמרים שעורכים מופעים לתושבים שצופים מהמרפסות. אם פעם נספר על זה לנכדים, לא יודעת אם יאמינו לנו.

למדתי לשחרר שליטה קצת – להפסיק לחשוב כל הזמן על מה יהיה אלא לחיות הכי הכי שאפשר כאן ועכשיו: להישאר ימים שלמים בפיג'מה כי ככה בא לי. לבשל מה שבא לי, לנוח מתי שבא לי, לרדת לגבעה מתחת לבית במסגרת ה- 100 מטרים ולהנות מיופיו של הטבע והפריחה המשגעת, להנות מהביחד עם ניצן והילדים, לצפות במלא סרטים, להזמין הכל הביתה – קניות בסופר, בשרים מהקצב, ירקות מהירקן… באמת באמת שזה כיף. ומה עוד כיף? שלא צריך להסיע אף אחד לשום מקום.

והאויר בחוץ כל כך נקי. מכוניות כמעט לא נוסעות, מפעלים לא עובדים, אין מטוסים בשמים. האויר נקי במיוחד, סוג של מתנה שקיבלנו, לחוות את זה. לדעתי זה דבר של פעם בחיים לחיות בעולם כזה שאין בו מטוסים ואין כמעט כלי רכב והכל נקי וצח, חוץ מאיזה וירוס שמסתובב… מדהים.

אז בארבעת השבועות הראשונים חייתי לגמרי בתוך ה"טראנס" הזה של הסגר והבידוד. לא חשבתי על נסיעות ולא על טיסות וטיולים ולא על קניות ולא על דיאטה ולא על רעיונות נוספים לפרנסה, ובשבוע האחרון פתאום החלו לחזור אלי קצת געגועים לנסיעות, למרחבים, לטיולים.. ממש בקטנה.

והמחשבות האלה על מסעות בעולמות רחוקים גרמו לי להרגיש שאני מתעוררת מאיזושהי היפנוזה שהייתי בה והביאו איתם גם את המחשבות הישנות על מיזמים נוספים ושיתופי פעולה שאני רוצה לקיים.. וקצת חבל לי. כאילו אני מערבבת משהו מהחיים הקודמים בקסם של החיים עכשיו. היה משהו קסום בחודש האחרון לחיות את ההווה בלבד. בלי לחשוב על העבר ובלי לחשוב על העתיד. היה שקט. לא היה מירוץ.

אז מצד אחד לא באמת בא לי שהמצב הזה יסתיים. ומצד שני, אני יודעת שאי אפשר באמת להמשיך כך לנצח. ברור לי גם שההורים צריכים אותנו. לא טוב היות האדם לבדו. הם, וגם אנחנו, צריכים חברה. צריכים את המפגשים האמיתיים, את החיבוקים.

ובינתים, השבוע התחילו לדבר על "אסטרטגיית יציאה" וחזרה לשגרה בהדרגתיות. אני סקרנית לדעת מה יביא איתו השבוע החדש הבא.

24/4/20

שבת שישית שלנו בבידוד מבחירה.
השבוע יש באויר תכונה של התחדשות: רעיונות חדשים שקורמים עור וגידים, שותפים חדשים לדרך, עשייה מוגברת לטובת קידום פרוייקטים וגם -תחושה שהאקטיביזם סביבנו בהקשר הפוליטי הולך וצובר תאוצה.

אני מדלגת לי בין החיים החדשים והשלווים שיצרנו לנו בששת השבועות האחרונים לבין החיים הישנים – חדשים שאנחנו בוחרים לנו מכאן והלאה. קיבלנו החלטה לקחת את הטוב מכל העולמות – הישנים והחדשים ולהמשיך לנוע קדימה במסע חיינו אל עבר המטרות שלנו.

הילדים חזרו ללימודים מרחוק, זה מחזיר אותם לסוג של מסגרת שגם מספקת להם קצת עניין ועיסוק.
רון ממשיך לערוך סרטונים בעלויות מצחיקות למי שרוצה,
נעה עושה חייל בבית,
והחייל שלנו.. אנחנו מוצאים שזה ממש מבאס לעבור את כל הבידוד הזה בלעדיו

השבוע לא יצאתי לסיבוב ב- 100 המטרים שלנו ואני מרגישה את ההבדל – בהחלט מתכוונת לחזור לסיבוב היומי באויר בחוץ, שמרחיב את הלב.

ומחשבה נוספת לשבת הזאת –
"הימים ארוכים והשנים קצרות" כתבה גרטשן רובין בספרה 'פרוייקט האושר'.
תמיד המשפט הזה הניע אותי לפעול ולעשות, כדי לא להגיע יום אחד למצב שבו אסתכל אחורה ואשאל את עצמי – אבל מה עשיתי בכל הזמן הזה שעבר?
בימי הקורונה והבידוד האלה, אני מוצאת שעניין הזמן הזה שטס ועד כמה אנחנו מנצלים אותו כדי להתקדם אל המטרות שלנו, מפעיל אותי ביתר שאת.
סוג של שריטה, אני יודעת, אבל עדיין זה מפעיל אותי. מישהו מזדהה איתי?

2/5/20

שבת שביעית שלנו בבידוד מבחירה.

השבוע חגגה ישראל 72 שנים להיווסדה. חגיגה במסגרת ביתית, כל משפחה עם עצמה. סגר כללי הוטל עלינו ואסור היה לצאת מהבית מערב יום הזיכרון ועד צאת יום העצמאות.

בעוד מליון שנה, כשמישהו מצאצאי יקרא את הבלוג הזה, זה בטח ייראה לו הזוי.

האמת היא שמאד נהננו בבית. גם ככה אף פעם לא אהבתי יותר מדי לצאת לבמות, ובעיקר יצאנו כדי שהילדים יהנו מאוירת החג, מההופעות ומהזיקוקים. הפעם מישהו מגבוה החליט שלא יהיו התקהלויות המוניות וכל החגיגות בוטלו. חגגנו בבית עם ארוחה טובה, תכניות טלויזיה שוות במיוחד לרגל הסגר, שירים וצחוקים. היה ממש ממש כיף!

ובהמשך השבוע יצאנו קצת – גיחה זריזה לסופר, קפיצה לחנות החשמל, נסיעה קצרה לירקן והכי כיף – סופסוף חזרתי לאלופה שעושה את הלק ג'ל הכי שווה בעולם (אמנם רדוד אבל מה זה עושה טוב בלב…בחיי!!!)…
מתחילים קצת להריח את החזרה לחיים האחרים ובכל זאת לא הכל יהיה כשהיה, אני רוצה לקוות, במובנים מסויימים.

קראתי פוסט השבוע על מישהי שפתאום הרגישה שהנה חוזרים לשגרה והיא לא הספיקה להשלים את כל הפרוייקטים שהיא רצתה בזמן הזה וכל כך הזדהיתי. הזדהיתי לא מבחינת הפרוייקטים, כי על זה אני מסמנת לי וי לא רע בכלל , אלא מבחינת התחושה הזאת שרגע.. אני רוצה עוד מהקצב הזה, מהשקט הזה, מהכולם בבית הזה, לפני שזה נגמר, לפני שכל אחד חוזר לעיסוקיו ועולם כמנהגו נוהג.

אז איך נבטיח שהטוב הזה יצטרף לטוב האחר שהיה לפני הקורונה וגם ישאר כאן?
כמו כל מטרה שאני מסמנת לי ומשיגה אותה, גם במקרה הזה כבר סימנתי לי כמה דברים שאצטרך להקפיד עליהם בהתחלה באופן יזום ומודע עד שהם יהפכו להרגל ויוטמעו בחיים שלנו, ובינתים ממשיכה לראות את הטוב בכל סיטואציה.

20/12/21

מי היה מאמין שאנחנו כבר שנתיים לתוך הקורונה הזאת.

ומה היה בשנתיים האלה?

בעיקר הבנה שלמי שמוביל את המדיניות כאן יש אג'נדה אחרת לגמרי מאשר בריאות הציבור.

ישראל שינתה את פניה ואינה עוד מדינה דמוקרטית שומרת על זכויות האזרח. הממשלה והחלטותיה בעניין הקורונה עדיין תחת חסיון של 30 שנה, החוזה המושחר עם פייזר, חברת החיסונים, עדיין לא מוצג לציבור, כפיית חיסונים והפעלת לחץ מאסיבי על האזרחים להתחסן. אנשים פוטרו מעבודתם, לא יכולים לצאת בקלות לחול, כניסה למקומות ציבוריים ובתי ספר- רק עם תו ירוק, הפעלת לחץ מאסיבי על חיסון ילדים, כשהם בכלל לא קהל היעד של המחלה הזאת. מסע ההפחדות של הממשלה ממשיך ביתר שאת, ראש הממשלה קורא ללא מחוסנים אנשים שמסכנים את הציבור ויורים בתת מקלע נגיפים סביבם, בנוסף מגדיל לעשות ומודה שהוא רוצה שהציבור יילחם זה בזה ושיהיו מלחמות סביב עניין החיסונים. הפגנות של אזרחים שמבינים שמשהו פה מסריח לא משודרות בערצי החדשות, ובכלל, כבר שנתיים ששומעים רק קול אחד בתקשורת – לכו להתחסן החיסון בטוח. אין ריבוי דעות. יש דעה אחת שמוכתבת מלמעלה לתקשורת ששכחה מה זאת עיתונאות, וככה מהנדסים לאנשים את התודעה. כמה עצוב. בצבא לחצו מאד על יואב להתחסן גם בחיסון השלישי, כי אם לא – לא יוכל לצאת הביתה ועוד כל מיני סנקציות. נורא.

את החיסון הראשון עשיתי,, כי סיפרתי לעצמי שפרופסורים שאני מעריכה אמרו שהוא בטוח. מרגע ההזרקה ולמשך חצי שנה חייתי בסבל של שריפות בגוף, בדרכי השתן ובהגבלת התנועה. לא יכולתי כמובן להמשיך לחיסונים הבאים ולכן חלו עלי כל ההגבלות כמו כל אלה שסומנו כ"מנגדים לחיסונים".

חרות הפרט והזכות להחליט על גופו כבר לא קיימת בישראל, שלא לדבר על חסיון רפואי. כולם מרשים לעצמם לשאול ולבקש פרטים רפואיים כאילו זה דבר נורמלי.

משרד הבריאות מכחיש את כמות הנפגעים מהחיסון וממשיך לשדר שהחיסון בטוח, למרות שכבר פעם אחת בג"צ הורה לו להסיר את המילה בטוח מהפרסומים שלו. מוחקים תגובות של נפגעים ברשתות החברתיות וחוסמים את הפרופילים שלהם. לאן הגענו..

וכשהרגיש לי כבר שאני לא יכולה לשאת את העומס הזה, ביקשתי להידבק בקורונה כדי שיניחו לי עם החיסונים. יומיים אח"כ נעה הגיעה מבית הספר עם קורונה והדביקה אותנו. כל כך שמחנו. זה מה שרצינו – להתחסן באופן הכי נכון ובטוח. מישהו אמר כאן – איזו מגיפה זאת, שכולם רוצים לחלות בה? וזה נכון. עברנו את זה כל כך בקלות שלא ברור על מה המהומה. ניצלנו את תעודת המחלים שלנו לצאת לחו"ל להתאוורר ולנשום קצת שפיות. טיול מטורף של אויר נקי, מים צלולים ואנשים טובים בצפון יוון – תוכלו לקרוא עליו כאן – יוון ההררית

אחוז החולים במדינה לא מצדיק את כל הגזירות וההגבלות. משפעת מתים יותר. לא ברור מה בדיוק האינטרס של הממשלה להחמיר עוד ועוד עם ההגבלות.

אתמול כבר הודו בתקשורת בפה מלא שמדובר בניסוי מדעי ושישראל היא רשמית מעבדת הניסויים של חברת פייזר. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו מוכנים להשתתף בניסוי על גופנו וגרוע מכך – מאחר ואנחנו לא משתתפים, יש עלינו הגבלות. הכי כואב זה לראות את אלה שמאמינים למה שמשדרים להם בחדשות, שלא תוהים על כך שאין ריבוי קולות בתקשורת אלא כולם משדרים מסר אחד, שבעד להפעיל עוד מגבלות על הלא מחוסנים, שבעד להמשיך לשלול מהם זכויות נוספות כדי להענישם. לאן הגענו..  הצליחו להפחיד כאן אנשים עד מוות ובשם הפחד הם מזריקים לעצמם עוד ועוד חיסונים כל כמה חודשים ומפתחים שנאה תהומית לאלה שבוחרים לא להתחסן, כל אחד מסיבותיו. נורא.

כולי תקווה שעם הזמן הממשלה תרד מהעץ עליו היא טיפסה, שיוסר החסיון מהחלטות הקורונה ושכל מי שנתן ידו לרמיסת זכויות האדם ישלם על כך.

22/3/22

אנגליה פתחה את שעריה לכולם, ראש הממשלה הכריז שהקורונה היא עוד סוג של וירוס כמו כל שפעת אחרת והסיר לחלוטין את המגבלות, הבידודים, אילוצי המסכות וכו. כמובן שקנינו כרטיסים ונסענו עם הילדים לחמישה ימי חופש מדהימים בבירת הממלכה הבריטית. תענוג צרוף.. מוזמנים לקרוא על החופשה המדהימה שלנו בלונדון – כולל כל הטיפים והמסלול שלנו, בלחיצה כאן

מתי אצלנו ובשאר העולם?

היום כבר ברור לנו שמדובר בהונאת המאה – חברות הפארמה בשיתוף עם הפורום הכלכלי העולמי שמאלץ ממשלות לזרום עם הניסוי – הביאו לתמותה מיותרת של זקנים שהבדידות הרגה אותם, הסגרים והבידודים הבלתי נגמרים בישראל העלו את מספר בני הנוער החווים דיכאון והתאבדויות, עסקים רבים פשטו את הרגל, הפחד הנוראי שהחדירו לאזרחים הוציא מהם את הרע- נידוי אלו שלא הסכימו להזריק ולהשתתף בניסוי. התו הירוק נאכף בכל המקומות הציבוריים והציבור שיתף עם זה פעולה במקום לקום ולמחות על רמיסת הזכויות. זוועה.

באיזשהו שלב הבנו שמדובר במשהו אחר ולא באמת רצון לשמור על בריאות העם כי ההחמרות, כולל הכלכליות בלא מחוסנים, עברו את גבול ההגיון הרפואי – מורים לא הורשו ללמד גם מרחוק בזום, פיצויים לעצמאים שלא הזריקו על אבדן הכנסות היו נמוכים יותר מאשר לאלה שהזריקו, אנשים פוטרו מעבודתם גם כשכבר היה ידוע שדווקא אלו שהזריקו שוב ושוב ושוב נהיו חולים יותר מאלה שלא הזריקו..

אם אי פעם נספר לנכדינו על השואה שקרתה כאן – הם לא יאמינו לנו.

שחיתות במיטבה.

7/5/23

הזמן עובר…

השבוע הודיעו ברחבי העולם שסכנת הקורונה חלפה. כאילו חיכינו להודעה הזאת. כבר מזמן, ברגע שנפל לנו האסימון שלא כצעקתה, כבר סירבנו לשתף פעולה עם החוקים וההגבלות.

ברור לנו שכל זה היה ניסוי לקראת השתתת חוקי הדיקטטורה בממשלתו השישית של המושחת ביבי נתניהו. בימים אלה מתקיימות מחאות גדולות בכל רחבי הארץ בכל שבוע כנגד הדיקטטורה, וכן, יש גם כמה צדיקים בסדום, שמכים על חטא התנהגותם כלפי מי שלא הזריק . הנה צדיק אחד –