ריבת פירות קיץ

ריבה. כמה פשוט ככה טעים.

ריבות ביתיות הן לגמרי משהו שגדלתי עליו. גם אמא שלי היתה מכינה, בדיוק כמו שסבתא שלי הכינה.

אני זוכרת מילדותי את הארון התחתון במטבח התכלת של סבתא בת שבע:
צנצנות צנצנות של ריבות – ענבים, אפרסקים, שזיפים שחורים, תפוחים, משמשים, לפעמים גם ריבת תות היתה שם, וגם – ריבה מעורבת – כשלא נשארו מספיק פירות מזן אחד ועדיף היה לערבב את כולם לכדי סיר ריבה.

סבתא שלי לא היתה זורקת כלום (אפילו ברוטב שנשאר מתבשיל העוף שהכינה, היתה משתמשת כחלק מהנוזלים לבישול האורז והטעם היה חלומי…). כל הפירות שכבר התרככו מדי או שלא נאכלו, היו הופכים לריבה מתוקה וריחנית, והאמת היא, שלפעמים, כשהפירות היו זולים במיוחד, בעיקר לקראת סוף היום בשוק התקווה, כשסבא יפת היה הולך לשוק וחוזר עם שקיות עמוסות פירות ועגבניות, סבתא לא היתה צריכה לחכות לפירות שיתרככו אלא ישר היתה הופכת אותם לריבה, כי במקרר כבר לא נשאר מקום לפירות…

סבתא לא פעם היתה משתגעת מה היא תעשה עם כל הכמויות האלה שסבא הביא לה.. אז מהפירות היתה מכינה כמובן ריבות, ומהעגבניות, סבא היה אוכל במשך כל אותו השבוע – אורז עם עגבניות, ממולאים עם עגבניות, קציצות ברוטב עגבניות, מרק תימני עם עגבניות….הבנתם את הרעיון 🙂

אז ריבה. אותו הרעיון לגבי כל הפירות:
מניחים בסיר את הפרי, מוסיפים מעליו את הסוכר, מערבבים ומבשלים.

בדר"כ מקובל לבשל את אותה הכמות של פרי וסוכר, כלומר על כל קילו פרי, מוסיפים קילו סוכר, אבל אני אף פעם לא שמה את הכמות הזאת. אצלי הכלל הוא – על כל קילו פרי – חצי קילו סוכר. אני ממש שוקלת את הפרי לאחר שהוצאתי ממנו גלעינים, ואז מוסיפה מחצית מהמשקל – סוכר, ועדיין הריבות שלי מאד מתוקות.

אני יודעת שיש כאלה שמוסיפים פקטין, או גרעיני לימון, או קצת מיץ לימון להסמכה, אבל באמת שאין צורך, אלא אם כן בא לכם לגוון קצת עם טעמים.

פעם בכמה שנים אני מוסיפה מקל קנמון לסיר של ריבת השזיפים. בריבת הגויאבות שאני מכינה, אני מוסיפה קצת תפוחים, לימון – גם מיץ וגם חתיכות קטנטנות עם הקליפה, ואפילו פלפל שחור.

בשאר הריבות אני נותנת לסוכר ולפרי לעבוד ולהפיק את הטעם המושלם בעיני.

איך מכינים:

1. חותכים את הפרי לגודל החתיכות שאתם אוהבים
2. פרי שקול וחתוך + סוכר שקול – בסיר
3. מערבבים עם כף עץ ומניחים מעל להבה בינונית
4. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש
5. הסיר תמיד פתוח, אף פעם לא מכוסה
6. מערבבים מדי פעם
7. לעיתים נוצר קצף למעלה – אני לא מכפה אותו. משאירה ופשוט מערבבת – הוא נעלם בהמשך
8. מפסיקים את הבישול כשזה כבר נראה לכם סמיך כמו שאתם אוהבים. מי שעדיין לא מורגל בבישול ריבות מוזמן לערוך את מבחן הצלחת: מניחים מבעוד מועד צלחת קטנה בפריזר. כשרוצים לבדוק אם הריבה סמיכה מספיק ומוכנה, מוציאים מעט מהסיר ומניחים על הצלחת. הצלחת הקפואה מקררת מיד את הריבה ואז פשוט בודקים אם זו הסמיכות שאתם מעוניינים בה.

בהצלחה 🙂