הרעיון לטייל במוסקבה מתבשל אצלי כבר בזמן המחשבה על קניית כרטיסי הטיסה לויאטנם. אם ממילא אנחנו עושים עצירה במוסקבה, למה שלא נטייל שלושה ימים בעיר במקום להיות שם רק שעתיים בדרך ל…?
וכך עשינו. בדרך לויאטנם עוצרים במוסקבה לשלושה ימים.
אנחנו מגיעים למוסקבה אחרי הקיץ שבו התקיים המונדיאל. באינטרנט אני קוראת על חוויות של כאלה שהיו בזמן המונדיאל – חלקם אומרים שאין בעיה עם השפה וחלקם אומרים שחייבים מדריך מקומי כדי להבין מי נגד מי ומה חשוב לראות.
אנחנו אמנם אחרי נסיעה לקייב, שם הסתדרנו נפלא למרות שאיננו דוברי השפה ולמרות שאין שם אף אחד דובר אנגלית.. אבל עדיין, כאן אני מרגישה שנכון יהיה לקחת מדריך מקומי – לפחות ליום אחד – כדי שנפיק את המקסימום מהטיול.
מגיעים למוסקבה אחה"צ, לוקחים מונית למלון שהזמנתי מראש, מתקמקמים ויוצאים לסיבוב ראשוני. אנחנו גרים ממש ליד המדרחוב, וזו נקודת ההתחלה שלנו.
נעה ואני מודדות כובעים רוסיים אבל המחירים מטורפים וממש לא מצדיקים את הקנייה, למרות שהכובעים האלה מרהיבים בכל קנה מידה.
כהרגלנו, אנחנו אפילו לא טורחים לברר על תחבורה ציבורית כי אנחנו חורשים את העיר ברגל, והאמת היא שהכל די במרחקי הליכה עבורנו.
מוסקבה מתגלה כעיר מפוארת, מרווחת, נקייה, מערבית לחלוטין, מבנים יפהפיים בכל מקום, מרחבים אינסופיים, ויחד עם זאת, אפשר למצוא כאן, כמו בקייב, דברים שלפעמים נדמה לי שכבר עברו מן העולם אצלנו, ובהחלט מזכירים לי את ילדותי, ממש כמו התפוחים האלה
אנחנו מתאהבים בעיר הזאת מיד.
הרחובות מובילים אותנו אל עבר הכיכר האדומה והקרמלין. הכל כל כך מטופח, נקי, מלא פרחים, מזרקות.. כל המבנים מתוחזקים ונקיים, תענוג.
ברגע בו מתגלה אלי לראשונה מראה כנסיית וסילי הקדוש עם הצריחים הצבעוניים והיפהפיים שלה, אני מתרגשת. ככל שנראה את הכנסיה הזאת בימים הקרובים – לא יימאס לי מהמראה הזה ולו לרגע.
אנחנו נכנסים לקניון גום שבכיכר האדומה והענקית, בעיקר כדי לראות אותו ואת המזרקה מבפנים
שם אנחנו מגלים לראשונה את הגלידה הרוסית. גלידה כל כך טעימה עם טעם של פעם שמגיעה כבר מוכנה – כדור אחד על גביע וופל טרי ופריך. אין אפשרות לערבב טעמים. בוחרים טעם אחד ואם רוצים עוד טעמים צריך לקנות גביעים נוספים.
אנחנו כמובן דוגמים את כל הטעמים (במחיר מצחיק לגביע) ובימים הבאים עוד נחזור לכאן לאכול שוב ושוב את הגלידה הזאת.
מצויידת במפת העיר, אני מנווטת את דרכנו ברחובות היפים. מסעדות יפות בכל מקום וגם – שלטים באנגלית. מוסקבה שלאחר המונדיאל מאורגנת היטב לקבל אורחים שאינם מקומיים, ובניגוד לקייב, כאן הרבה מאד אנשים דוברים אנגלית וממש אין קושי להסתדר.
הערב הוא ערב ראש השנה, ואנחנו חוגגים אותו בקפה פושקין המפואר. הזמנתי מקום עבורנו במסעדה עוד כשהיינו בארץ כדי להבטיח שיהיה לנו שולחן עגול ויפה שממוקם טוב במסעדה.
המסעדה מתגאה בכך שכל גדולי העולם סעדו כאן והם מראים לנו בשמחה איפה ישב כל אחד מהם.
המסעדה מוקפדת מאד. מלצר צמוד אלינו במשך כל הארוחה. מתרוקנת הכוס – הוא מיד ממלא, נאכלה הלחמניה – הוא מיד מביא לחמניה אישית חדשה.. אני רואה איך הילדים משתלבים ומקבלים את כל הגינונים האלה בטבעיות ואני שמחה. יצא להם לאכול במסעדות שכאלה לא פעם, הפעם האחרונה היתה בדיוק לפני שנה, בספינה המפוארת בקרוז לקאריביים.
לפני כמה וכמה שנים ניצן ואני סימנו לנו מטרה – לחשוף את הילדים לכמה שיותר תרבויות, מדינות, מאכלים, מנהגים… שיהיו אנשי העולם הגדול. שירגישו נוח לאכול בתוך החושות בויאטנם ובאותה המידה במסעדות הכי מפוארות בעולם. והנה החזון שלנו חי ובועט מול עיננו. אני מתרגשת.
האוכל במסעדה מאד טעים, יש לנו גם רביעייה קאמרית שמנעימה את זמננו
ואנחנו חוזרים למלון, שבעים ומאושרים.
ביום השני אנחנו פוגשים את טניה המדריכה שלנו ומסיירים איתה ברחבי העיר. מתברר שהסיבוב הספונטני שעשינו אתמול היה די דומה למה שטניה תכננה עבורנו.
אנחנו מגיעים שוב לכל המקומות המעניינים, אבל הפעם עם ההסברים של טניה. היום אנחנו מחליטים גם להיכנס לקרמלין ולראות, חוץ מאשר את הגנים היפים שסביבו, גם את מה קורה שם מבפנים עם כל האוצרות, הכרכרות וביצי הפאברז'ה היפהפיות, משובצות היהלומים. אוסף מרהיב ונדיר של תכשיטים ויהלומים מיוחדים מוצג שם לראווה וזה כ"כ יפה.
הפלוס הגדול בלטייל עם מדריך, מעבר להסברים על המונומנטים השונים, הוא לשמוע קצת על ההיסטוריה, להבין מה בעצם קורה ברוסיה היום ואיך רוסיה הגיעה למצב הפוליטי הנוכחי שלה.
אנחנו לומדים שלמרות שהעיר נראית מודרנית ומערבית לכל דבר, אסור לנו לחזור על שמו של פוטין בקול רם כי יש האזנות מכל עבר ולא כדאי לנו שידעו שאנחנו מדברים עליו. טניה קוראת לו "החתיך" בכל פעם שרוצה לספר עליו.
אנחנו מבקרים גם בתחנות המפוארות של הרכבת התחתית, וטניה מבטיחה לנו שאם נמשש מספיק חזק את הפסלים בתחנה ונתכוונן בכל ליבנו למשאלות, כל משאלותינו יוגשמו ושפע גדול יזרום אלינו. אנחנו כמובן לא מוותרים על החוויה ונעה לא פוסחת על אף פסל.
כמה טוב שתמיד יש לי בתיק מגבונים ומחטא ידים 🙂
בסוף היום טניה מובילה אותנו לגינה יפה שבה יש פסל מיוחד ומרגש שבא להזכיר לנו לשמור על הילדים ותמימותם מכל הרעות החולות שמסביב – סמים, אלכוהול, תרבות רעה, זנות, שחיתות וכו'.
ההסבר על הפסל מרתק אותנו ואת הילדים ואנחנו משתהים שם די הרבה זמן כאילו לספוג ולהטמיע כמה שיותר את המסר והדרך בה העביר אותו המפסל.
לאחר מכן, חוצים את הנהר אל עבר גשר המנעולים – על הגשר הזה יש עצים עמוסי מנעולים של זוגות אוהבים שנשבעו על אהבתם בהנחת מנעול משותף, אותו הרעיון שאפשר למצוא בפריז, פראג ובהרבה ערים אחרות.
אנחנו נפרדים מטניה וממשיכים לשוטט ברחובות העיר, וחוזרים לפארק המיוחד ליד כנסיית וסילי הקדוש, לראות את הגשר התלוי
אנחנו מחליטים להיכנס לאחת האטרקציות בפארק הזה – לעוף מעל מוסקבה – סרט שנותן תחושה כאילו אנחנו עפים מעל העיר, רואים את כל יופיה מלמעלה ומלמטה. מקסים. הילדים נהנו מאד.
בפארק הזה יש גם מסעדה יפהפיה שמחולקת להמון אזורים – דגים ופרות ים, בשרים, מאפים וכו'.. אנחנו כמובן בוחרים לשבת בחלק בו מבשלים לנו ורניקיס בכל הטעמים – ממלוחים עם בשר, גבינות וכו', ועד מתוקים ממולאי דובדנים. טעים!!
כשאנחנו יוצאים מהסרט כבר מתחיל להחשיך וכמה יפים מראות העיר והאורות בשעות האלה
היום האחרון שלנו במוסקבה הוא למעשה חצי יום כי אחה"צ אנחנו כבר צריכים לצאת לשדה ולהמשיך בטיסתנו לסייגון. אנחנו מתנהלים בעצלתיים, זורמים עם הילדים ומה שבא להם לראות ולעשות.
"אמא, אנחנו נעצור פה גם בדרך חזרה מויאטנם? כיף כאן".
נעה מקווה שעוד נחזור לכאן, והאמת, גם אנחנו מבטיחים לעצמנו שעוד נשוב.
עפ"י המלצתה של טניה – כדאי להגיע לעיר בחג המולד. לא נורא קר, אני שואלת? והיא מרגיעה אותי – צריך כמובן להתלבש טוב אבל העיר נראית מדהים לכבוד החג ומקושטת בצורה חריגה – מה שאסור לנו לפספס.
סימנתי לי 🙂