יאסו אתונה

בפעם הראשונה שהגעתי לאתונה הייתי בת שבע, בחופש הגדול, עם הורי ואחיי, בטמפרטורה לא אנושית של מעל 45 מעלות. כל מה שאני זוכרת מהנסיעה ההיא זה את הסופלקי הטעים שאבא קנה לנו, את הבריכה על גג המלון שלא רצינו לעזוב אותה, ואת הטיפוס המזוויע לאקרופוליס בחום הנוראי, כשאני לא מפסיקה לבכות ולהוציא להורים שלי את המיץ.

כעבור כמעט 40 שנה, חזרתי לאתונה עם ניצן.

צפיה באחת מתכניות הטיולים של אנגליה שיגעה אותי והחלטתי שלמרות שיעדים אחרים תמיד מושכים אותי יותר, אני מזמינה לנו סופ"ש באתונה.

ביומיים וחצי שהיינו שם חרשנו בעיקר את העיר העתיקה, הסמטאות היפות בפלאקה, כמובן שטיפסנו את האקרופוליס (וזה ממש לא היה נורא כמו בזיכרון שלי). אכלנו הרבה סופלאקי, לוקומאדס ונהננו מאד מהטברנות ומהמוסיקה החיה בכל מקום.

בתמונה – טברנה שחזרנו אליה שוב ושוב בפלאקה –

stamatopoulou
Lisiou 26, Athina 105 58

כל מה שהזמנו שם היה טעים ובמיוחד הסלט היווני המנצח שלהם שלטעמי עד היום, בכל הביקורים החוזרים בעיר – הוא הכי טעים שטעמתי.

באחד הערבים החלטנו לנסוע לפיראוס לנמל לאכול דגים, נהג המונית הוריד אותנו בפתחה של מסעדה, שם בעל הבית הכניס אותנו למטבח ונתן לנו לבחור את הדג ואת דרך העשייה שלו. נהננו מאד מהדג ומהשירות, וכשהגיע החשבון, הבנו שזה היה הדג הכי יקר שאכלנו מימינו. כמובן ששילמנו את מה שנתבקשנו, בעיקר כי אנחנו יודעים שעל לימודים טובים צריך לשלם וכאן בהחלט זה היה אחד השיעורים שעברנו כתיירים חחח. אז עוד לא הכרנו את ספירוס, הנהג הכי הכי באתונה, שלא יכול לסבול כשעובדים על תיירים וגם יודע לכוון אותנו למקומות הכי שווים.

אתונה עיר שוקקת חיים, מלאת אנשים נחמדים. המלצרים שמפצירים בך להיכנס לטברנות בעיר העתיקה מזכירים לי את טבריה של ילדותי, שם היו המלצרים מפצירים בנו להיכנס למסעדות הדגים בטיילת.

כל המסעדות נראות נורא תיירותיות אבל האמת היא שכמעט ולא נופלים עם האוכל. כל מקום שנכנסנו אליו הגיש לנו אוכל טעים, ירקות טריים, עם שמן זית משובח, זיתים וגבינות מצויינות, ממרח שעועית טרי ושאר מעדנים, ויכול להיות שלא נפלנו כי הגענו עם המלצות של אנשים אהובים.

בשנה האחרונה יצא לי לחזור לאתונה עוד כמה פעמים, אמנם בענייני נדל"ן אבל זה כמובן לא מנע ממני לשוטט ולהכיר טוב יותר את העיר, שתי הפעמים הקודמות היו בחורף שהפתיע עם גל קור מטורף. גם בקור הגדול ועם פריחת ההדרים המשגעת ברחובות העיר מאד נהנתי. התמונות שהעליתי כאן הן מכמה נסיעות ולכן פעם אני במעיל וכובע ופעם אני בבגדים קצרים 🙂

המדרחוב של אתונה, רחוב ERMOU שוקק חיים תמיד, משולב במבנים עתיקים וחדשים

רחובות העיר עמוסי הדרים וריח משגע ברחובות

נסיעות לחו"ל בחורף אף פעם לא הרתיעו אותי. אני אוהבת את החורף באירופה – ערמונים ריחניים, טוליפים וכלניות של חורף, בתי קפה מחוממים. תענוג.

אתונה הפכה סוג של בית גם כי באמת אני מרגישה שאני מכירה אותה כבר "בעל פה", ויותר מכך, נוצרו קשרים חזקים עם מקומיים שהפכו לחברים טובים ממש, וכשאנחנו שם, אנחנו נהנים מהאירוח וההמלצות של המקומיים.

באחת הפעמים לקחתי את יואב איתי וחרשנו את העיר – איך לא – ברגל. הנה "סיבוב התיירים" שעשיתי ליואב, אבל מציינת כאן שבעקבות ביקורים נוספים בעיר עם המשפחה, אני מעדכנת קצת ומוסיפה נקודות מעניינות בסיבוב הזה:

יום ראשון

אנחנו משתכנים באופן קבוע במלון קוקומט בשכונת קולונאקי היפהפיה. במלון הזה יש את המיטות הכי שוות ומפנקות. הלובי של המלון הוא בעצם חנות שמוכרת את כלי המיטה, הכריות והמזרונים לכל דורש, ומסביב למלון – חנויות בוטיק ייחודיות ומסעדות שוות.

אנחנו מגיעים בשעת בוקר מוקדמת ועד שיסדרו לנו את החדר, אנחנו מוזמנים להנות מארוחת הבוקר שמוגשת. מקבלים אותנו כאן כבר כבני בית.

****עדכון מנסיעה נוספת עם כל המשפחה – שכרנו דירה מצויינת ונוחה בשכונת קולונאקי במיקום מצויין 3 דקות מכיכר סינטגמה. הדירה שופצה לאחרונה והיא ממש מפנקת – שני חדרי שינה זוגיים עם מיטות זוגיות גדולות +ספה מאד נוחה בסלון שנפתחת גם כן למיטה זוגית. מעבר לכך יש בדירה מקלחת, פינת אוכל, מטבח מאובזר בכל המכשירים והכלים שצריך, כולל מכונת קפה מצויינת וחדשה. בדירה יש מצרכים לארוחת בוקר – כשהגענו ראינו שיש במטבח סלסילה מלאה בפירות, קופסת לחם בה יש צנימים ולחם טרי (שמתאים בול לטוסטר עם הגבינה הצהובה שיש במקרר), עוגה יפהפיה תוצרת בית במגש יפה, קורנפלקס, קוואקר, דבש וריבות, במקרר יש תפוזים טריים, מיץ תפוחים, בקבוקי חלב, פסטרמה, גבינה צהובה, ביצים טריות וחמאות. פינוק אמיתי. אמנם כמעט ולא אכלנו בדירה, אבל נעה חגגה על הטוסטר והטוסטים 🙂
בנוסף בדירה יש פן, קרש גיהוץ ומגהץ, מכונת כביסה +מייבש, מדיח כלים ומתקן למים קרים / חמים. הדירה מצויידת בכל החומרים שצריך להפעלת המכשירים. אם תחפשו בארונות תמצאו שיש שם גם משקולות ומזרון יוגה לאלו שרוצים קצת להזיז את הגוף, ובטלויזיה יש נטפליקס וערוץ דיסני פלוס, להנאתכם. בקיצור – ממש ממש כיף לשהות שם, יש שם כל מה שרק אפשר להעלות על הדעת כתיירים – מומלץ בחום.
אם בא לכם להנות מהדירה, תתקשרו או תשלחו ווטסאפ לסטאברולה – STAVROULA בעלת הבית המקסימה והסופר שירותית ותבררו אצלה עלויות באופן ישיר. אל תשכחו לציין שהגעתם דרך ההמלצה שלי כדי שהיא תדע על כך – זו היתה בקשתה, כי אינה מפרסמת את המספר שלה בכל מקום. המספר שלה – 00306948205548 בווטסאפ או שיחה. תהנו 🙂 ****

אנחנו יוצאים לסיבוב בעיר, בדרך לכיכר סינטגמה עוברים ברחובות של קולונאקי. לא סתם אנחנו בוחרים לישון כאן שוב ושוב. בשכונה הזאת יש חנויות של מעצבים, הכל מאד יוקרתי, מסעדות מעוצבות, חלונות הראווה מושקעים, בתי הקפה מוקפדים.. מלא בארים שמזמינים לשבת בהם, לנו כבר יש שם מקום של כבוד.

כמה מילים ופנינים נוספות על שכונת קולונאקי:

1. גבעת הליקאבטוס

השכונה כולה בנויה על גבעה, שמגיעה לשיא הגובה בגבעת הליקאבטוס החולשת על השכונה ובטח על כל העיר. אי אפשר לפספס אותה, מדובר בנקודה הגבוהה ביותר בעיר.

האגדה מהמיתולוגיה היוונית מספרת שהאלה אתנה רצתה לבנות את ארמונה על המקום הגבוה ביותר בעיר. היא עפה אל הרי הפנטלי, לקחה משם סלע ענק ותכננה לשים אותו על האקרופוליס ועליו לבנות את הארמון. בדרכה לאקרופוליס פגשה שתי ציפורים שחורות שנתנו לה בשורות רעות, ומהבהלה, נשמט הסלע מידיה ונפל בדיוק היכן שהוא ממוקם היום וכך נוצרה הגבעה, גבעת הזאבים.

הגבעה צופה על כל אתונה, החופים וההרים שמסביב

יש למעלה כנסיה יפה, מסעדה ומשקפות תצפית למי שמעוניין

היא יותר גבוהה מהאקרופוליס וזו הנקודה היחידה באתונה בה אפשר להסתכל על האקרופוליס מלמעלה

העליה לגבעה אפשרית בשלוש דרכים : האחת – ברגל. יש שביל שבו עולים וגם אפשר לרדת איתו מההר למטה. השניה – לקחת מונית שיכולה להגיע רק עד לנקודה מסויימת בהר ואח"כ צריך להמשיך לעלות ברגל עד לפסגה. השלישית – פוניקולר שעולה ויורד בכל חצי שעה והוא מגיע ממש עד הפסגה. כמובן שזו הדרך הכי נוחה לעלות. הפוניקולר עולה בתוך ההר לפסגה והעלות, נכון לינואר 2024: 8 יורו אם רוצים לעלות ולרדת ברגל, ואם רוצים לעלות וגם לרדת – 10 יורו.

2. ROOF TOP

גג מקסים שבודדים מכירים ועכשיו גם אתם – ממש בראש השכונה, קרוב לגבעת הליקאבטוס, נמצא מלון ST. GEORGE LYCABETUS HOTEL. בקומה השישית שלו ישנה מסעדה / בר עם נוף מטורף על העיר. חוויה לעלות לשם גם ביום וגם בלילה.

3. מסעדה איטלקית נעימה בקולונאקי 

CODICE BLU – Loukianou 32, Athina – ספגטי קרבונרה מצוין

4. מסעדת גורמה מפונפנת ויקרה ובר יין – שימו לב – המנות קטנות ממש, בעיקר ביחס למחיר המבוקש, אבל השרות מצויין והאוירה מהממת –

STINKING BISHOP – Loukianou 36, Athina  סביצ'ה מעולה, עוף צלוי עם תפו"א מעולה

5. KORA – מאפיה מפורסמת בקרב תושבי השכונה והאזור, פחות ידועה לתיירים. כל מה שיש להם – מעולה. קרואסונים מצויינים, ג'אבטות מעלפות…. תענוג אמיתי. אפשר לקנות קפה טייק אווי במקום.

כמו שאפשר לראות בתמונה – כבר הורדתי חתיכה מהג'בטה בטרם צילמתי אותה.. לא יכולתי להתאפק חחח

6. בר כייפי / מסעדה-  ZURBARAN- Patriarchou Ioakim 38, Athina

צמוד ממש למלון קוקומט – עיצוב יפהפה, שירות מצויין, אוכל טעים, קוקטיילים שווים, ויש במקום גם די.ג'יי שמנגן אחלה מוזיקה

7. מסעדה יוונית קטנה ונעימה – MPIRMPILO – Ploutarchou 26, Athina

ממשיכים במסלול –

חמש דקות הליכה מהמלון ואנחנו בכיכר סינטגמה. מתברר שהיום יש ארוע מיוחד ובכיכר מתקיים טקס בנוכחות הגנרלים הגדולים וגם החלפת המשמרות נעשית בצורה חגיגית יותר מהרגיל. איזה כיף. אני אוהבת להיקלע לתהלוכות וטקסים מיוחדים שכאלה.

מה שמדהים כאן, עבורנו כישראלים, שאנחנו, עם כל התיירים, נעמדנו באותה השורה עם הרמטכ"ל ושאר גדולי הצבא היווני, ללא שמירה, ללא הרחקה של הקהל, ללא מליון מאבטחים מסביב. תחושה אמיתית של חופש.

מכיכר סינטגמה אנחנו יורדים אל המדרחוב והולכים לאורכו עד לכיכר מונאסטיראקי. הכיכר הזאת תמיד עמוסת אנשים ודוכני פירות שופעים. יש מכאן יופי של תצפית על האקרופוליס והכי מתבקש ומזמין שנעלה אליו, אבל היום חם מאד ואנחנו מחליטים לא לטפס למעלה כרגע אלא להנות משוק הפשפשים ושוטטות בסמטאות הקטנות.

תחילתו של שוק הפשפשים היא בכיכר הזאת. בקצהו של שוק הפשפשים מחכה לנו עוד הפתעה: שוק יום א' שבדר"כ נגמר בקצה הסמטאות, ממשיך ומתמשך לו לעבר שכונה שאף פעם לא ביקרתי בה.

אנחנו ממשיכים עם השוק. מקסים לראות איך הים נותן כאן השראה לאמנים המקומיים שמציגים את מרכלתם בדוכנים.

הטיול לאורך השוק ססגוני ונעים למרות הטמפרטורה הגבוהה. אנחנו מתגברים על החום הגדול עם בקבוקי מים צוננים וקפה קר

בסופו של השוק אנחנו מגיעים אל גינה מרהיבה ממנה יש תצפית על האקרופוליס מזווית חדשה. כמה יופי. לא נמאס לראות את ההוד וההדר הזה מכל זוית.

אנחנו חוזרים בחזרה לעיר העתיקה וחוצים את הכביש לשכונת פסירי.

פסירי

השכונה הזאת, אני לומדת ממאט בארט שעשה דוקטורט עליה, היתה פעם מה שהיום נחשבת שכונת אקסרכיה – קשה, מרדנית, מקום מפגשם של הכועסים ושל לא מעט פושעים.

מסתבר שלפני כמה שנים הצליח אחד השרים בממשלה להעביר חוק שהפך את פסירי, שהיתה מלאה במפעלים קטנים, לאזור המיועד לבילויים. התוצאה היתה שהשכונה פתאום התמלאה חיים, לא רק במהלך היום אלא גם בלילה.

פסירי היום היא שכונה יפהפיה, מעניינת, מלאת בתי קפה ומסעדות יפים, רחובות מקושטים ומצויירים. מרב חברתי שהתאהבה קשות באתונה מפצירה בי שוב ושוב לעשות את סיור הגראפיטי בשכונה הזאת אבל בכל פעם יש סיבה אחרת למה אני לא עושה אותו. עוד אגיע אליו 🙂

לא משנה מאיפה נכנסים לשכונה, כל הדרכים מובילות אל כיכר הגיבורים המרכזית. הכל כאן צבעוני, מוצל, יפה ומשובב נפש. בארט אומר שהיום באתונה כבר יש חלוקה ברורה – הפלאקה היא למבוגרים ופסירי היא לצעירים. האמת היא שאני נהנית גם כאן וגם כאן, כל שכונה עם האופי שלה.

הסיבוב בשכונה לא לוקח יותר משעה אבל הוא כייפי מאד. מסעדות..בתי קפה.. חנויות מעניינות. את יואב פחות מעניין להיכנס פנימה ואנחנו עושים סיבוב התרשמות בלבד. את הסיבובים היותר חוקרים ומעמיקים עשיתי עם ניצן כשהיינו כאן בנסיעה הראשונה לפני שנתיים.

אנחנו ממשיכים בסיבוב, נהנים מהפינות היפות שיש כאן

קפה LITTLE KOOK תמיד מקושט באופן חריג ובהתאם לקישוטים בחוץ, כך גם תלבושתם של המלצרים. בכל פעם שאני מגיעה לכאן, הקישוטים שונים. ככה זה נראה ביוני 18:

וככה זה נראה בינואר 24:

באחד מבתי הקפה יושבים להם שני חבר'ה צעירים, מקסימים, שנהנים להם כאן עם אוזו ומוסיקה טובה..איזה כיף להם ולנו.

תראו כמה יפה בפסירי בערב, למרות שזה ינואר, אתונה זו לגמרי עיר ללא הפסקה ופשוט תענוג להסתובב בה בכל עונה:

נפרדים מפסירי היפה ואנחנו מתחילים את דרכנו חזרה לכיוון השכונה שלנו – קולונאקי, מתכננים לנוח קצת לפני ארוחת ערב קלה עם החברים המקומיים, בה נאכל דגים כבושים וטעימים במסעדת ברבונאקי שכבר שמעתי עליה מזמן והגיע הזמן לטעום. מאד נהננו – דגים טריים ומעולים, בהחלט שווה ביקור.

BARBOUNAKI Charitos 39B, Athina

יום שני

היום אנחנו בדרכנו לשכונת פאגרטי. שכונת מגורים נעימה, אין בה אטרקציות תיירותיות מלבד האצטדיון האולימפי העתיק שנמצא בקצה שלה, אבל היא לגמרי אתונה של המקומיים – מסעדות טובות, בתי קפה עמוסי מקומיים, חנויות עם כל מיני כלי עבודה ושאר דברים שנדרשים לתושבים. כמעט ולא רואים תיירים ברחובות.

איצטדיון פנאתינאייקו

שרידי האצטדיון העתיק נחשפו בשנת 1870 והאצטדיון שוקם מחדש בשנת 1895 כדי לשמש כאצטדיון אולימפי במשחקים האולימפיים הראשונים בעת המודרנית בשנת 1896. באצטדיון יש מושבים ל-80,000 צופים והוא נבנה לפי מידות עתיקות, לא בהתאם לסטנדרטים המודרניים שעדיין לא היו קיימים כששיקמו אותו. האצטדיון כולו בנוי משיש, כיום משמש האצטדיון לטקסים רשמיים ולחגיגות הנערכות לאחר ניצחונות של קבוצות יווניות. בשנת 1997 שימש האצטדיון לטקס הפתיחה של אליפות האתלטיקה העולמית.

שכונת פאגראטי נעימה לסיבובים ושוטטויות, אפשר למצוא בה מרפאות שיניים, סנדלרים, תופרות וכל מיני בעלי מקצוע, שעוזרים למקומיים לחיות טוב יותר. זה שאין כאן יותר מדי תיירים , עושה לי את זה לגמרי, ואני תוהה ביני לביני, איך זה שבתור תיירת מדופלמת, אני כל כך מעדיפה מקומות נטולי תיירים..

אנחנו בדרכנו לשכונת זוגרפו לעוד פגישה אבל לפני כן אנחנו לא מוותרים על ישיבה בפאגרטי בקפה "הו בוי" שלואיזה חברתי המליצה לנו.

מקום קטן ומקסים עם קפה טוב, עוגות שוות וכל מיני קישים ודברים קטנים וטעימים. כולם כאן מקומיים חוץ מאיתנו אבל כמו שכבר כתבתי – לנו לא רק שזה לא אכפת אלא מגביר את ההנאה.

אני לוקחת טירמיסו כמו שהמליצה לואיזה, ויואב לוקח עוגת בנופי. חתיכות עוגה בגודל משפחתי מגיעות אלינו לשולחן ואין סיכוי להשתלט עליהן. אנחנו טועמים, נהנים ורוב העוגה נשארת על הצלחת.

Ohh BOY Archelaou 32, Athina

יאללה, לוקחים מונית לשכונת זוגרפו, שם יש לנו פגישה, בעיקר כי אני מרחמת על יואב שחורש את כל אתונה ברגל בגללי, עכשיו הוא מבין את ניצן שצוחק עלי שטיולים איתי זה טירונות 🙂

זוגרפו 

ברחוב הראשי של זוגרפו, יצא שקניתי כמה פעמים נעליים. יש כאן כמה חנויות אחת ליד השניה שמוכרות נעליים במחירים מצחיקים – בין 10 ל- 20 יורו!! – נעלים כל כך יפות ואיכותיות, שכל פעם אני מופתעת מחדש כמה הן נוחות.

באחד הרחובות אנחנו רואים שבדיוק הקימו שוק. מסתבר שיש היום חגיגה בזוגרפו בכנסיה של השכונה, ולכבוד זה יש שוק – בגדים, כלי בית, אוכל מקומי… וכל זה מתפתל ומגיע עד הכנסיה. איך אני אוהבת לגלות שווקים כאלה במקרה. חגיגה.

הכל כל כך זול בשוק שפשוט אי אפשר לא לקנות.

אני מעמיסה תחתונים לילדים, מכנסי ספורט קצרים, מערוך חדש בשבילי, כפות עץ.. הכל בגרושים ובאיכות מצויינת.

אחרי הסיבוב בשוק יש לנו פגישה נעימה עם מכרים מקומיים ואחריה, הצצה בשעון מגלה לנו שכבר ארבע וחצי אחה"צ.

יואב מתחיל להיות רעב ורוצה לחזור ולאכול קבב (הכי טוב שיש!) אצל תנאסיס בכיכר מונאסטיראקי.

נסיעה של עשר דקות במונית ואנחנו שם.

אין לתאר כמה טעים הקבב הזה בפיתה היוונית המעלפת, הרכה, המתובלת, שעולה סה"כ 3 יורו.

אל הקבב הזה של תנאסיס התוודעתי לראשונה בביקור הראשון עם ניצן באתונה, בעקבות ההמלצה שראיתי בתכנית טיולים ואוכל על אתונה, באחד מערוצי הטיולים בטלויזיה האנגלית. זאת התכנית שגרמה לי מלכתחילה לרצות להגיע לעיר הזאת.

מאז כבר טעמנו בכמה מקומות את הקבב המקומי, אבל האמת היא שתנאסיס לוקח מקום ראשון בהליכה. לא לפספס, חצי כיכר זה שלו!

עכשיו כשהרעב לא מציק, אנחנו מחליטים לעלות למעלה לאקרופוליס ולהתרשם מהאתר המפואר הזה. גם האויר נעים במיוחד לעומת הפעמים הקודמות שהייתי פה, בחום בלתי אפשרי:

הנה אנחנו על האקרופוליס גם כשנעה איתנו- לא מוותרים על האתר הזה גם בקור המקפיא:

הנוף ממעלה הגבעה פשוט מרהיב, גם המראה של אנאפיוטיקה מלמעלה מקסים.

אנאפיוטיקה זה כפר קטן למרגלות האקרופוליס, שמזכיר במראהו קצת את מראה הכפרים באיים – טיח לבן ותריסים בצבע תכלת… סמטאות קטנות ויפות שבהחלט שווה להגיע אליהן

יורדים מהאולימפוס וממשיכים ברגל אל שכונת קוקאקי הצמודה. עוברים ליד מוזיאון האקרופוליס החדש והמרשים, ממשיכים ברחובות שלידו, עמוסי בתי הקפה והמסעדות ואז אנחנו מגלים מולנו את מלון קוקומאט החדש והיפהפה, כולו מצופה עץ. כמובן שאנחנו נכנסים פנימה להתרשם וגם עולים למעלה לגג לראות את הנוף. על הגג, אנחנו מגלים שוב את האקרופוליס, הפעם מכיוון אחר.

כשאנחנו נכנסים לאזור הפלאקה, אנחנו רואים מסעדה שקוראת לנו לשבת בה מרוב שיפה שם. למסעדה קוראים DIOGENES  והיא פשוט יושבת בפינת חמד שאי אפשר להתעלם ממנה

אנחנו מתיישבים לנשנש כמה דברים טעימים – לחם וגריסיני עם זיתים, ובנוסף מבחר של 4 ממרחים טעימים – פאבה (ממרח אפונה צהובה – החומוס של היוונים), תצזיקי, ממרח סלק ואיקרה טעימה. תענוג.

DIOGENES

Pl. Lisikrati 1, Athina 

הערב יורד, ואנחנו מטיילים להנאתנו למטה במורד סמטאות הפלאקה כדי לראות את כל היופי גם בשעות הערב. הכל נקי, מטופח, חנויות יפות, טברנות ומסעדות עמוסות סועדים על המדרגות, מוארות ומקושטות בסוכות של גפנים, ובפתחה של כל מסעדה, עומד יווני חייכן שמפציר בנו להיכנס.

אתונה יפה בכל שעה.

למטה בכיכר מונאסטיראקי אנחנו מחליטים לעלות על גג המלון A FOR ATHENS  ונהנים ממראה האקרופוליס המואר. ליד המלון הזה יש מלון נוסף 360 מעלות שמו, שגם מהגג שלו יש תצפית מרהיבה על האקרופוליס.

אנחנו חוזרים לשכונה שלנו, מניחים את כל הקניות מהשוק, מתקלחים ויוצאים לאכול מוסקה טעימה במסעדה יפהפיה ממש ליד המלון.

OIKEIO Ploutarchou 15, Athina

יום שלישי

היום בערב חוזרים הביתה לישראל.

אנחנו עושים צ'ק אאוט בבוקר, משאירים את הטרוליז שלנו במלון ויוצאים שוב לכיוון העיר העתיקה אבל משנים כיוון ומחליטים להגיע אל השוק של אתונה מסביב, דרך המבנים היפים של האוניברסיטה והספריה הלאומית ברחוב Panepistimiou. אתמול בחלק מהסיבובים והסידורים שלנו כאן, טיילנו בצד האחורי והעסקי של הרחוב הזה, וראינו את המבנים של האוניברסיטה מאחורה. מדהים כמה הבדל בין שני הרחובות המקבילים האלה.

עוד כמה דקות של הליכה ואנחנו מגיעים לכיכר אומוניה OMONIA. הכיכר לא ממש יפה אבל היא עורק תנועה ראשי ומרכזי בעיר, ויש בה בית קפה / קונדיטוריה / מסעדה ששווה ביקור. למקום קוראים CAFE VENETI ויש בו מבחר מטורף של מאפים מפתים, עוגות, לחמים, סנדביצ'ים, סלטים.. הכל טרי ומזמין. אפשר לראות במקום איך הם מכינים את המאפים. בקומה השניה יש מקומות ישיבה אבל אפשר בהחלט לארוז משהו ולקחת לדרך ולנשנש תוך כדי שוטטות.

מכיכר אומוניה מתקדמים לכיוון רחוב Athinas, לשוק הבשר והדגים המקורה של אתונה, אי אפשר לפספס את הריחות… כאן אפשר למצוא את כל סוגי הדגים ופירות הים במצב הכי טרי שלהם. אנחנו עוברים בתוכו במהירות כי הריחות לא הכי נעימים ואני לגמרי חושבת כמה חבל שאין מקום עם מבחר כזה של דגים בארץ, שאפשר להנות מכל השפע הזה, ובעיקר במחירים האלה. לא מבינה למה בישראל, מדינה שיש לה ים, מחירי הדגים כל כך יקרים.

אבל היום, מטרת הגעתנו לכאן היא לחדש את אספקת האורגנו שלי.

מחוץ לשוק לאורך הרחוב נמצאים מוכרי התבלינים, אצלם אני קונה אורגנו מיובש. את האורגנו הזה גיליתי לראשונה על פוקאצ'ה שהכינה חברתי איילת, שסיפרה לי שאח שלה הביא לה מיוון. מאז, בכל פעם שאני בעיר אני קונה מלאי שיספיק עד הפעם הבאה.

כשאני מכינה פוקאצ'ות, אני מפזרת ממנו בנדיבות עם הרבה שמן זית, (המתכון לפוקאצ'ה בלחיצה כאן,) וכמובן – שמשתמשת בו גם בסלט היווני שאני מכינה, שנקרא בפינו גם "סלט לעצלנים" והמתכון שלו כאן.

משם אנחנו ממשיכים לכיוון העיר העתיקה דרך רחוב Aiolou היפה. הרחוב הזה לדעתי הוא אחד היפים והנעימים בעיר. במרכזו נמצאים הלוקומאדס הטעימים – סופגניות קטנות ומדוייקות שאני אוהבת לאכול אותן עם התוספת המקומית –  דבש וקנמון.

הלוקומאדס האלה כיכבו בתכנית של נדב בורנשטיין לאתונה, שבעקבותיה, אין ישראלי אחד שמגיע לאתונה ולא טועם אותם. שם נדב אכל אותן עם המון המון שוקולד. בעיני זה לא כ"כ הולך עם שוקולד, בכלל, סופגניות עם שוקולד זה לא הקאפ אוף טי שלי.

מרב המליצה לי בנסיעה הראשונה שלי לכאן לאכול לוקומאדס אמיתיים, פחות ידועים ופחות תעשייתיים בכיכר קצת יותר מרוחקת מהמרכז, שם הם לא היו כדורים מדוייקים, אלא היתה להם צורה לא ברורה, איך שיצא באותו הרגע שהכינו אותם (בעבודת יד).

למקום קוראים Stani וזו הכתובת –  Marikas Kotopouli 10, Athina 104 32. טעמם אחר לגמרי מאלו העגולים, ושם אין בכלל אופציות למילויים שונים. מגישים אותן כמו שהיוונים אוכלים – דבש וקינמון בלבד.

בכל אופן, אם נמצאים במרכז העיר, זו בהחלט הזדמנות לטעום.

LUKUMADES Aiolou 21, Athina

מרחק 50 צעדים משם, מאחורי הכנסיה, יש כיכר קטנה ויפה, בה נמצא דוכן הסופלאקי של קוסטה הידוע, שאומרים שיש לו הכי הרבה תזכורות ברשתות החברתיות ושהוא נחשב להכי מוצלח.

בפעמים הקודמות שהיינו בעיר אכלנו אצלו – אכן מצויין וטעים. הפעם, עם יואב, אנחנו מתכננים לאכול אצל קוסטאס אחר, קוסטאס של המקומיים ובמיוחד של ספירוס.

בעיר העתיקה אנחנו מתמקמים לנו בגינה שמול סטארבאקס, שעת בוקר מאוחרת ואנחנו נהנים מקפה קר ומסתכלים על השעון לא לפספס את קוסטאס והסופלאקי, שסוגר את הבסטה שלו כבר ב- 13:00. הקוסטאס הזה הוא כאמור המלצה של ספירוס – חבר יווני ואיש טוב ונדיר, נהג מונית ומדריך טיולים שאין כמוהו הגון ונדיב בכל אתונה.

מסתבר שהקוסטאס הזה הוא הנכד של קוסטאס המקורי שהקים את הדוכן הזה, והוא ממשיך את דרכו של סבא שלו, עם המנגל הקטן.

קוסטאס פותח כל יום בעשר בבוקר וסוגר ב- 13:00. עובד 3 שעות ביום ואח"כ חי את חייו בנחת עם אשתו שעוזרת לו בדוכן הזה ועם בנותיו. בשלוש השעות האלה כל הזמן יש תור שמשתרך החוצה.

****עדכון – נכון לינואר 2024 קוסטאס החליף מקום וכבר אינו נמצא בכתובת הישנה, הוא נמצא עכשיו ממש ליד, בחנות אחרת. הכתובת הנכונה מעודכנת כאן:

O KOSTAS Filellinon 7, Athina

אנחנו מגיעים, נעמדים בתור ומזהים בפנים את ספירוס המקסים שמזמין אותנו לסופלקי ולא מוכן בכלל לשמוע שאנחנו נשלם. "זו ארצי ואתם האורחים שלי".
מאחר ואני כבר יודעת שאין טעם להתווכח איתו אני מוותרת ונהנית מההזמנה שלו. מסיימים את הסופלאקי וספירוס מציע לקחת אותנו לסיור בשכונת קוקאקי, למעלה, ליד האקרופוליס, לא לפני שהוא מזמין אותנו לקפה קר במקום הכי שווה באתונה לדעתו, וגם לא שוכח לקנות לנו בקבוקי מים קרים. איזה איש נפלא.

אנחנו זוכים לסיבוב בשכונה, יופי של ככרות, מסעדות, בתי קפה, מלא תיירים יש כאן כי רוב השכונה זה בתים שהוסבו להשכרה עבור התיירים, כולם מסתובבים עם טרוליז ברחובות.. השכונה הזאת עוד לא מפוצחת בעיני עד הסוף ונדרשים לי עוד סיבוב או שנים כדי להכיר אותה היטב.

אנחנו נפרדים מספירוס שהולך לישון כמה שעות לפני שיאסוף אותנו לשדה התעופה, וממשיכים לטייל כל הדרך למטה ברגל עד לשכונת פאגרטי, שם אנחנו פוגשים חברים נוספים לקפה של אחה"צ.

את הדרך חזרה מפגראטי לעיר העתיקה אנחנו עושים דרך רחובות לא מוכרים והגנים הלאומיים היפים, שמגיעים ממש עד לבניין הפרלמנט בכיכר סינטגמה.

לפנות ערב בעיר העתיקה, אנחנו עושים סיבוב אחרון של פרידה, יואב רוצה לאכול בהארד רוק קפה ואני זורמת. האמת – הסטייק שהזמנתי היה פשוט מצויין. בדיוק מול הכסא שלי במסעדה אני מסתכלת החוצה מהחלון ורואה את המרפסת המרהיבה הזאת.. איך אפשר שלא לצלם?

משם אנחנו חוזרים ברגל למלון בקולונאקי. בדרך, ליד המלון, אנחנו מחליטים לבקר ב"פושון" של אתונה. בניין שלם של אוכל מקומי – בקומה התחתונה מוכרים תוצרת מקומית ובקומות מעל יש מסעדת בשרים וגם כיתות המיועדות לסדנאות בישול. מרב מארגנת שם סדנאות – חלום שמתגשם 🙂 השירותים, אגב, נמצאים בקומה 6. אין בעד מה 🙂

אז "פושון" זה לא, (מכירה את פושון בפריז טוב טוב מבפנים, עבדתי שם עם השף פייר הרמה לפני קרוב לשלושים שנה) זה יותר קטן ופחות 'גורמה', אבל זה בהחלט מקום ששווה ביקור אם אתם בסביבה.

המבחר של המתוקים המיוחדים שאני רואה כאן בפעם הראשונה, מושך אותי לקנות. אני מבקשת שיארזו לי טוב טוב שתי צנצנות של מתוקים נוצצים, אריזה שתשרוד את הטיסה הביתה. כאן אני עוד לא מתארת לעצמי כמה 'יסבך' אותי הסירופ הצלול שבצנצנות האלה בבטחון שבשדה התעופה.

YOLENI'S Solonos 9, Athina

אנחנו מגיעים למלון, מתרעננים קצת וספירוס כבר מחכה לנו בחוץ – לנסוע לשדה.

מגיעים לשדה עוברים בבטחון ונזכרים שעפ"י חוקי בטחון התעופה, בצנצנות המתוקות אלה שקניתי יש יותר נוזל ממה שמותר להעלות לקבינה בטרולי.

מכיוון שאני נוסעת רק עם טרולי שעולה איתי למטוס ואין לי מזוודה שאפשר לשלוח בתוכה את הצנצנות, קצין הבטחון המקסים מלווה אותי אחר כבוד לשירותים כדי לרוקן חלק מהנוזל הצלול הזה, כשהוא מתנצל תוך כדי שהוא שופך לכיור את זה, ומספר לי שסבתא שלו מכינה מתוקים כאלה.. ואיך היא מכינה את המתוקים האלה… ואין כזה מעדן… והוא לא מאמין שהוא צריך לשפוך את זה אבל אין לו ברירה… וככה זה נמשך ונמשך עד שנראה לו שרוקנו מספיק נוזל. זה היה כמו קטע מתוך סרט. מצחיק והזוי, כשלשנינו כואב הלב על האוצר הזה שנשפך לכיור בשירותים. אחרי הביקור בשירותים נפרדנו בחיבוקים והוא החזיר אותי בשלום ליואב שחיכה לי באזור הבדיקה הבטחונית.

וכאילו ההרפתקה עם קצין הביטחון לא הספיקה, בחזרה בביטחון, פונה אלינו בחור מצרי שכל כך מתרגש שאנחנו ישראלים, מחבק אותנו, שואל שאלות על ישראל ומספר לנו על לימודי הרפואה שלו ושהוא רוצה לעשות טוב בעולם. מרגש  וממחיש שוב כמה שכל משחקי הפוליטיקה הם של הפוליטיקאים בלבד.

אתונה היא תענוג אמיתי, בייחוד כשהטיסה אליה וממנה כל כך קצרה, כמו לנסוע לחיפה ובחזרה. איזה כיף שיש את כל היופי הזה במרחק כל כך קצר מאיתנו.

אם אתם נוסעים דברו איתי – אשמח לחבר אתכם עם ספירוס לא רק לטובת הסעות מהשדה לעיר וחזרה, אלא גם לקחת איתו יום טיול או יותר מחוץ לאתונה. יש לו אנגלית מצויינת, הוא מצחיק ונחמד, וכמו שכבר כתבתי – הוא הגון ואכפתי וחשוב לו שהחוויה לתיירים בארצו תהיה טובה, אז אם בא לכם לחוות את יוון האותנטית איתו – דברו איתי. ההנאה מובטחת 🙂