על יופיה המרהיב של גיאורגיה שמעתי כבר מזמן וסימנתי לי אותה בציפיה סבלנית לרגע המתאים.
מחיפוש של חומרים על מה יש לראות ואיך מסתדרים שם, הגעתי למסקנה שהכי טוב להתפנק בטיול הזה, ולשכור לנו נהג ג'יפ צמוד לשישה ימים, שייקח אותנו לכל המקומות שצריך לראות וגם יסביר לנו עליהם. המחיר של נהג צמוד כל כך זול שזה בהתחלה נשמע לי לא הגיוני ווידאתי כמה פעמים את המחיר כדי להיות בטוחה. 580 דולר לשישה ימים, כולל הלינה של הנהג, הדלק, והאוכל עבורו.
הדרכים בגיאורגיה לא במצב הכי טוב ומתקדם, בעיקר בחבל הארץ סוונטי שם רוב הדרכים הן בוץ ובורות, וכשאנחנו שם אנחנו מגלים איזו החלטה נבונה זו היתה לקחת מדריך שמכיר את הדרכים האלה בעינים עצומות ושיודע לנהוג בתוך כל הבוץ והבורות האלה.
איך מגיעים לנהג נחמד שגם דובר אנגלית? חיברתי כל מיני המלצות, עשיתי בירורים וההחלטה נפלה – קאחה יהיה המדריך שלנו.
התכתבות מול קאחה לסכם את כל הפרטים הקטנים ואנחנו כבר מצפים ליום הטיסה.
טיסת גיאורגיאן לטביליסי אורכת כשעתיים וארבעים דקות. איזה כיף שזה קצר. כשנוחתים שם מרגישים שנחתנו בפלנטה אחרת. הכל שם כמו שהיה בישראל לפני 40 – 50 שנה, אותה התחושה שהיתה לי גם בקייב.
יום 1
קאחה מחכה לנו כבר בשדה התעופה עם הג'יפ האדום שלו, ואנחנו יוצאים לדרך לכיוון קזבגי. הדרך הצבאית יפהפיה, הכל ירוק ופורח. זה סוף החורף בגיאורגיה וכל הנוף רענן וירוק ירוק ירוק עד בלי די.
קאחה בחור שקט ונעים. אני כבר בתחושה שבחרנו טוב. הוא מוצא חן בעינינו ויש לו עינים טובות. בחור צעיר בן 24 אבל כל כך רציני. עומד להתחתן ובינתים עובד בהדרכת טיולים – שזה שילוב מנצח מבחינתו – גם לטייל וגם להרויח כסף. תכל'ס בגיל אנחנו יכולים להיות ההורים שלו והוא זורם איתנו נפלא, זקנים שכמותנו חחחחח
לאורך כל הדרך אנחנו שמים לב לבעלי חיים שנמצאים על הכבישים ואף אחד לא טורח להזיז אותם. זה משהו שמאפיין לא רק את הדרך הצבאית אלא גם את שאר הדרכים בטיול שלנו, חוץ מאשר באוטוסטראדות. אנחנו מחכים בנחת שכל החיות יאותו לזוז מהכביש. יש איזושהי זרימה נינוחה עם הטבע וזה מקסים בעיננו. סוסים, פרות, חזירים, תרנגולות… כולם מסתובבים חופשי והכל בסדר.
בגדול, הדרך לקזבגי לוקחת משהו כמו 3 שעות אבל בגלל בעלי החיים שבדרך, הנסיעה מתמשכת מעבר לזה.
בדרך אנחנו עוברים במבצר אנאנורי Ananuri castle שם מתקיים שוק קטן ומקסים ואנחנו עוצרים לעשות סיבוב ולהנות מהנוף
ממשיכים הלאה לכיוון קזבגי וככל שאנחנו עולים עם ההרים, אנחנו רואים שיש עדיין שאריות שלג בדרכים וערפל כבד וסמיך מקיף אותנו ומסתיר לנו את הנוף שאמור להיות משגע. מחר נזכה לראות אותו כשנהיה בדרך למטה.
מגיעים לקזבגי. עיירה קטנה שנראית מאד מוזנחת אבל מלאה בתיירים. מול העיירה רואים את כנסיית גרגטי טריניטי Gergety Trinity Church המזדקרת לה על ההרים. זו התמונה הכי מזוהה עם גיאורגיה, ואפשר לראות אותה בכל מגזיני התיירות.
קאחה בודק איתנו אם בא לנו לעלות לשם לפני ההגעה למלון ואנחנו כמובן מסכימים.
טוב שיש לנו ג'יפ, אחרת אין לי מושג איך היינו עולים את כל הדרך למעלה – סלעים ובורות ומהמורות… רכב רגיל בטח שלא יכול לנסוע כאן, וגם לשלוט בג'יפ צריך לדעת, אבל על קאחה זה קטן.
מגיעים למעלה, הכל רטוב, יורד גשם אבל זה ממש לא מפריע לנו. תצפית מרהיבה על כל האזור, ממול בקטן רואים את קזבגי ואת המלון השווה שנישן בו הלילה, שלמזלנו, הזמנתי את החדר הזמין האחרון שלו עוד כשהיינו בארץ.
קאחה מוריד אותנו במלון, אנחנו מתמקמים בחדר ויורדים לעשות סיבוב במלון – בריכה משגעת, ספא, לובי מקסים, מסעדה מזמינה ביותר, וכל זה עם נוף מטריף. פינוק אמיתי.
Rooms hotel, Kazbegi
יום 2
ארוחת הבוקר במלון כל כך מפנקת, שלא בא לנו לעזוב
אבל היום אנחנו מתעתדים להגיע לבורג'ומי, שזה אומר טיול באזור קזבגי ואח"כ לרדת את כל הדרך הצבאית בחזרה ולהמשיך עוד כשעתיים – שלוש לבורג'ומי.
את הבוקר אנחנו מתחילים בנסיעה קצרה למפל גבלטי Gveleti waterfall. כבר ביציאה מהעיירה רואים מים זורמים. תענוג
ערפילים מסביב, אנחנו לבושים טוב וכמובן שלא מוותרים על טיפוס לאורך הנחל עד למעלה – למפל הגדול.
איזו עליה מקסימה. ברור לנו שאנחנו המשוגעים היחידים שבמזג אויר כזה מטפסים כל הדרך למפל. הדרך מתפתלת, אנחנו עוברים גשרונים קטנים מעל המים תוך כדי עליה ודווקא הערפילים האלה משווים למקום הזה נופך קסום במיוחד.
כשאנחנו מגיעים למעלה למפל, אנחנו פוגשים עוד זוג משוגעים שטיפס את כל הדרך במזג האויר הזה – כמובן מישראל. מחליפים קצת חוויות ונפרדים. אנחנו נשארים עוד קצת לספוג את הקסם ומתחילים בירידה למטה, אל הג'יפ.
ממשיכים בטיול לעמק סנו וג'וטה. כמה מרחבים. בכל מקום מפלים קטנים, הנחל זורם לצידנו כל הדרך, אנחנו רואים פה ושם כאלה שעושים טרקים והולכים ברגל במרחבים האינסופיים האלה. מגיעים אל הכפר שבקצה הדרך וקאחה ממליץ לנו לעלות למעלה אל הקרחון. אנחנו מוותרים על התענוג ומעדיפים להנות מכל היופי הזה מלמטה.
ממשיכים לבורג'ומי והדרך יפהפיה. כן אני יודעת שאני חוזרת על עצמי אבל אין דרך לתאר את זה. הכל באמת יפה כל כך שזה תענוג צרוף.
הנוף בדרך לבורג'ומי משתנה. הרבה יותר עצים סבוכים, נהר גדול זורם, כפרים יפים מסביב, מלא דוכנים בדרך שמוכרים את הלחם המתוק המקומי, וגם הרבה מוכרי קרמיקה. כלים פשוטים שיש בכל בית – לא עיצוב מיוחד ולא צבעים. קרמיקה פשוטה בצבעי חמרה… כמה יופי.
כבר בכניסה לבורג'ומי אנחנו מרגישים את גודלה. עיר לכל דבר. לא דומה לקזבגי בכלל, נהר זורם במרכזה, ואנחנו ממשיכים לנו לכיוון המלון, שגם אותו הזמנתי מבעוד מועד.
מתמקמים בחדר, נפרדים מקאחה ומחליטים בספונטניות לצאת החוצה לעשות סיבוב, למרות הגשם.
מגיעים לפארק שליד המלון ומשתגעים מהיופי. הכל ירוק, נחל שוצף זורם שם, מפל שיורד את הנחל, והפארק מטופח בצורה בלתי רגילה. ובתוך הפארק – הפתעה – קאחה שלנו שמפציר בנו לעלות ברכבל למעלה אל ראש ההר כדי לראות את העיר מלמעלה. מקסים.
אנחנו מטיילים לנו עם קאחה לאורך הפארק. אפשר להמשיך וללכת עוד כשלושה קילומטרים ולהגיע עד לבריכות החמות, אבל לנו לא מתחשק. אנחנו נהנים מהפארק, שותים מהמים המיוחדים של בורג'ומי שאומרים שיש להם סגולות בריאותיות, ולא רוצים לחזור למלון מרוב שיפה פה.
הערב יורד ואנחנו חוזרים למלון לאכול ארוחת ערב. המלון מואר כל כך יפה, איך אפשר לא לצלם?
מרק חם וטעים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו וזה מה שאנחנו מזמינים במסעדת המלון, שמסתבר שהיא לא נופלת מכל מסעדת מישלן אחרת שהיינו בה אי פעם.
הולכים לחדר עייפים ומרוצים, ניצן צופה באירוויזיון, אני כבר לא מחזיקה מעמד, אבל מתעוררת בערך בשלוש לפנות בוקר שעון גיאורגיה, לגלות שנטע ברזילי ניצחה ושבשנה הבאה האירוויזיון יתקיים בישראל.
Crowne plaza hotel, Borjomi
יום 3
בבוקר מוקדם, כהרגלנו, אנחנו יוצאים לסיבוב הזזת שרירים עוד לפני ארוחת הבוקר. אנחנו מטיילים בעיר לאורך הנחל – כמה רעננות, כמה יופי, כל הדוכנים מסביב כבר מתחילים לפתוח ולחפש קונים. אוירה נעימה ביותר בעיר הזאת.
אנחנו מתחילים נסיעה ארוכה של 7-8 שעות לכיוון סוונטי. אני שואלת את קאחה אם הנסיעה שווה את זה, כי אנחנו נמצאים במקום כל כך יפה, ואני בטוחה שיש עוד מקומות יפים בגיאורגיה שנמצאים קרוב יותר לבורג'ומי, אבל קאחה לא מוותר ואומר שלא יכול להיות שנהיה בגיאורגיה בלי להגיע לסוונטי – שהיא האזור הכי יפה שיש.
בדרך, קאחה מבטיח לעצור לנו לארוחת בוקר במקום מיוחד ששם מכינים את החצ'אפורי הכי טעים.
החצ'אפורי שאנחנו אוכלים בדרך, נאפה במקום במיוחד בשבילנו. הנוף משגע, החברה נעימה, מי צריך יותר?
מזל שיש לנו נהג, כי בשעות הצהרים העייפות כבר משתלטת עלינו, אחרי שידורי הלילה של האירוויזיון, ואנחנו מנצלים את הנסיעה הארוכה לנוח קצת.
בשעות אחה"צ אנחנו נכנסים לאזור סוונטי.
קאחה מתרגש. כאן הוא גדל. יש לו חברים ומשפחה בכל מקום, הוא מכיר את כל הדרכים והיערות ומסביר לנו שעדיין מסתובבים כאן דובים באופן חופשי.
אנחנו מרגישים שהגענו לשוויץ. הרים עם פסגות לבנות, נחלים ומפלים מכל עבר. כמה יופי יש בטבע וכמה הוא עוצמתי. וכאילו לא מספיק יפה לנו בעיניים, גם הקשת החליטה להגיע ולהוסיף מיופיה.
אנחנו מתקדמים לכיוון מסטייה, שהיא העיירה המרכזית כאן, אליה מגיעים כל התרמילאים. העיירה מלאה בגסטהאוסים מכל הסוגים והרמות, קאחה ממליץ לנו על הגסטהאוס הכי טוב לדעתו.
המחירים כאן הם מגוחכים. בין 20 ל- 60 ₪ לאדם ללינה + ארוחת ערב ביתית שבעלת הבית מבשלת + ארוחת בוקר. אנחנו בוחרים לנו את החדר שהכי נראה לנו, נפרדים מקאחה ויוצאים למרכז העיירה שם ראינו קודם שיש בית קפה מלא אנשים. בבית הקפה אנחנו שומעים עברית ביחד עם הולנדית, גרמנית, צרפתית… תרמילאים מכל מקום התאספו כאן, וכולם מדברים על הטרקים שהם הולכים לעשות מחר. אנחנו מתעתדים לנסוע לאושגולי, שהיא הנקודה הכי רחוקה וגבוהה שאפשר להגיע אליה בגיאורגיה.
בדרך חזרה למלון אנחנו מריחים את המאפיה של הכפר. האופה מכין שם לחמים שהריח שלהם משגע אותי ואני נכנסת לראות מה בדיוק קורה שם. אנחנו קונים לחם אחד בשביל לטעום (במונחים ישראלים הלחם עולה כמה אגורות) ואנחנו מתעלפים מהטעם. אין ספק שזו ארץ הבצקים החלומיים.
תוך כדי הליכה חזרה לגסטהאוס, אנחנו מנשנשים את הלחם,
ומגלים ששני כלבים עקשנים וחצופים שלא מרפים ולא פוחדים ומנסים לגנוב לנו את הלחם מהידים. בחיים לא ראיתי כלבים שמתנפלים ככה על לחם. בהתחלה ניסינו להבריח אותם אבל מהר מאד גילנו שאין לנו סיכוי מולם. מאחר וידענו שעוד יש לנו ארוחת ערב לפנינו, ניצן שיחק עם הכלבים ונתן להם את שארית הלחם כדי שיניחו לנו. מצחיק.
בארוחת הערב, עם כל הצעירים בגסטהאוס, אנחנו מעלים את ממוצע הגילאים באופן דרמטי אבל השיחות סביב השולחן פשוט נפלאות. כששואלים אותנו איך הולך לנו עם הטרמפים, אנחנו מספרים שבאנו עם נהג פרטי וכולם המומים מהרעיון. זה גורם לנו לחייך, ההבדל הזה בין טיילים בני עשרים לבין טיילים בני 50 …..כולם כאן מסתמכים על טרמפים וקרטושקות, חוץ משני צעירים מהולנד ששכרו רכב אבל ברור להם שלא יוכלו להגיע איתו עד אושגולי בגלל תנאי הדרך.
יום 4
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו מתארגנים ליציאה ומתחילים את הדרך לאושגולי. הדרך עוברת לאורך הנחל, מפלים מכל עבר… קאחה כבר למד איך אומרים מפל בעברית, כך שאם במקרה פספסתי אחד, הוא אומר לי "מפל". יש לנו כבר הומור משותף ושיחות עומק מרתקות איתו – אין ספק שהבחירה שלנו בו היתה מוצלחת במיוחד.
לא פעם הדרך עוברת על סף התהום ואין שם שום גדר בטחון, אבל איכשהו קאחה מצליח לנסוך בנו שלווה ובטחון שהוא מכיר את הדרך בעיניים עצומות ואין לנו מה לדאוג.
בקאלה אנחנו עוצרים, כדי לטעום קובדרי.
קובדרי זה סוג של מאפה, בצק שמרים ממולא בשר שהוא הספציאליטה של האזור וקאחה אומר שכאן הוא הכי טעים. אני מבקשת לראות איך בעלת הבית מכינה את המאפה והיא מזמינה אותי פנימה
בפנים היא גם מציעה לנו לטעום מהיוגורט הבייתי שלה ומהעוגה שהכינה
כמה פשטות יש כאן. אנחנו יושבים בחוץ ליד הנחל, תוך כדי שאנחנו אוכלים היא מביאה לנו תה שהכינה ממה שצומח לה ליד הבית ואנחנו פשוט מתמוגגים. גן עדן זה כאן.
קאלה היא צומת של נחלים. מכל מקום מגיעים מים ואנחנו משתגעים ומחליטים לטייל ברגל לאורך אחד מהם. נוף בראשית, כאילו אף אדם לא היה שם לפנינו. המים בנחל צלולים, כל הירוק מסביב חיוני ומבריק, פרות פה ושם, דגים בנחל…כמה יופי יש בעולם הזה. אני עומדת המומה מול הטבע הזה ולא רוצה לזוז משם.
אנחנו ממשיכים לאושגולי ולאורך הדרך אנחנו רואים את הכפרים המאופיינים במגדלים שיש לכל בית.
המגדלים המסיביים שמזדקרים מתוך חצרות הבתים, נועדו בעת העתיקה להגנה והתבצרות כנגד תוקפים מכפרים שכנים או משבטים אחרים. בתקופה מאוחרת יותר המגדלים האלה הפכו לסמל ולהפגנת עוצמה משפחתית ולא רק להתבצרות.
והנה אנחנו מגיעים לאושגולי שמוקפת הרים ונחלים.
קאחה מספר לנו שבני משפחתו גרים כאן ומזמין אותנו להכיר אותם. בני הדודים שלו בדיוק חזרו מדיג עם שלל. אנחנו ישר חושבים על זה שצריך להביא לכאן את הילדים לחופשה אחרת לחלוטין. בלי מסכים. רק הטבע. לרכב על סוסים, לדוג דגים, לעשות קומזיץ ולצלות את הדגים על האש עם קאחה ומשפחתו. קאחה ישר נדלק על הרעיון ומבקש רק שנסגור איתו מספיק זמן מראש – שהוא לא יהיה במקום אחר.
אחרי סיבוב בכפר, אנחנו מחליטים לטפס על ההר ממול וקובעים עם קאחה שיאסוף אותנו בהמשך.
אחה"צ אנחנו חוזרים למסטייה, עושים סיבוב ברגל ונהנים שוב מהקפה במרכז העיירה ומארוחת הערב בגסטהאוס. מחר חוזרים לטביליסי.
יום 5
יום חדש עולה על מסטייה. אנחנו מתחילים בנסיעה חזרה לטביליסי, לא שבעים מכל היופי שמסביב. חבל לנו לחזור לעיר ואני משכנעת את קאחה להיכנס לכל מיני כבישים נידחים בדרך כדי לראות לאן הם מגיעים. ככל שאנחנו מטיילים פנימה אנחנו מגלים מרחבים כפריים משגעים, וברור לנו שעוד נחזור לכאן. בפעם הבאה רק לסוונטי.
ככל שהיום מתארך אנחנו ממשיכים בדרכנו לטביליסי, בדרך עוצרים בקניון מרטוילי Martvili canyon, די קטן ומאכזב, בטח אחרי כל הנופים הפראיים המטריפים שראינו..
אנחנו מגיעים ב- 21:00 לעיר, נפרדים מקאחה בחיבוקים גדולים, מבטיחים לו שעוד נשוב והוא מבטיח לנו שלעולם לא ישכח אותנו. איזה קסם של בחור.
יום 6
טביליסי. עיר קטנה עם מרכז קטן – הכל במרחקי הליכה. כיף גדול לשוטט בכיכרות, ברחובות, בסמטאות. אנחנו כבר מכירים את העיר הזאת מהפעם הקודמת שהיינו כאן, ומטיילים להנאתנו במקומות המוכרים. יש לנו כאן גם קפה קבוע שאנחנו נהנים לשבת בו, ממש צמוד לבית הכנסת.
Entree, Kote Afkhazi Street
את הסיבוב אנחנו מתחילים בגשר השלום שיש כאלה שאומרים שהוא לא קשור לעיר ולמראה שלה ויש כאלה שמצדדים בהקמתו ואומרים שהוא מוסיף יופי ונופך קצת יותר מודרני לעיר למודת המלחמות. המלחמה האחרונה היתה כאן רק לפני 10 שנים , ב- 2008, אבל אין לה שום זכר כאן.
אזור המרחצאות מאופיין בכיפות האבן האדומות ואפשר לשוטט שם בכיף בין הסמטאות השונות. אם מסתכלים בין הבתים, אפשר לראות את האופי הסובייטי של הבניה כאן. בתים יפים יותר או פחות עם מרפסות עץ צרות. אם תרימו את העיניים למעלה, לא תפספסו את הפסל הענק של אמא גיאורגיה
גיאורגיה מתגאה ובצדק ביינות המצויינים שלה, ואפשר לשתות מהם בברים הרבים שפזורים בעיר, רובם נמצאים ברחוב כיחלי kiacheli st. שליד מלון רדיסון, ברחוב שרדן וכמובן שבשדרת רוסטבלי.
הרחובות מתפתלים לכיוון כיכר החרות שממנה מתחילה שדרת רוסטבלי,
בשדרות רוסטבלי נמצא מרכז הקניות הגבוה של טביליסי. אחרי שבוע של בצקים שבו טעמנו את כל סוגי המאפים – עם גבינות, בשר, שעועית, תפו"א ומה לא, ניצן נהנה לאכול מקדונלדס, ואנחנו נהנים לגלות שם בית קפה צבעוני ויפה, ואני מסמנת לי לשבת בו בפעם הבאה
בהמשך העיר, לאורך הנהר נמצא שוק הפשפשים של העיר. אנחנו לא מחובבי הז'אנר וסיבוב קטנצ'יק מספיק לנו. אנחנו בדרכנו למצ'חטה.
מצ'חטה, בירתה העתיקה של גיאורגיה
עיר קטנה עם מרכז יפה.
מלא דוכנים של אמנים, אריגים מיוחדים, יצרני צו'רצ'חלות בכל הצבעים, כמה ססגוניות בתוך שטח קטן של מבנים יפים ומיוחדים.
אנחנו מאד נהנים מגיאורגיה, אבל כמו כל טיול, גם הטיול הזה הגיע אל סופו. בערב אנחנו חוזרים הביתה אל הילדים
עם שקיות של צ'ורצ'חלות לימים הקרובים, כדי שתהיה לנו נחיתה רכה בארץ 🙂
כמה יופי יש במדינה הזאת, איזה אנשים מקסימים, איזו הכנסת אורחים יפה ומכבדת. תענוג גדול, וכל זה – שעתיים וחצי בלבד מישראל.
4 תגובות
כייף לקרוא אותך..עושה חשק
תודה ליאת. יאללה לתכנן ולנסוע 🙂
מקסים!! אשמח לקבל את פרטי הקשר של קאחה הנהג שלכם . תודה תודה תודה
בשמחה – 995597767374+
אפשר גם להתכתב איתו בפייסבוק – השם שלו – KAXA KITIA
תמסור לו ד"ש 🙂