אוסטריה המרהיבה- שבוע בטירול

אתחיל ואומר שלדעתי, אוסטריה זו אחת הארצות היפות בעולם, אם לא היפה שבהן. טיילתי המון בעשרות ארצות, ועדיין, אני תמיד בגעגועים לשוב אל אוסטריה היפה, הנעימה, הטעימה, שהנופים שלה הירוקים בשילוב עם הבתים המצויירים שופעי הפרחים ובשילוב עם המפלים, האגמים והערים היפות – לגמרי עושים לי את זה. שלוות נפש אמיתית לטייל בתוך כל אלה.

אז כן, אוסטריה זו אחת הארצות שאנחנו חוזרים אליהן שוב ושוב, אף פעם לא נמאס לנו, בכל פעם אנחנו "חורשים" אזור אחר. הפעם אחרי התלבטות לאן לנסוע עם המתבגרים שלנו, החלטנו שוב לאוסטריה, כדי שהם יחוו שוב את היופי האינסופי הזה, מנקודת מבט בוגרת יותר.

בטיול הזה אנחנו מתמקדים באזור טירול. אני מסמנת על המפה שלי את הדברים הרלוונטים לנו לבקר בהם במהלך השבוע שנהיה שם, אבל מה נעשה בכל יום – זה כבר תלוי בחשק שלנו ובמזג האוויר. כשאני כותבת "מפה" אני מתכוונת למפת נייר כזו ענקית, של מישלן, שאפשר לראות את כל אוסטריה פרוסה מול עיני. מבחינתי הטיול מתחיל כבר בתכנון שלו, וחלק מהכיף שלי זה לשבת עם המפה, לראות מה בדיוק יש לראות ולעשות באזור אליו אנחנו מתעתדים להגיע, לבדוק מרחקים, תצפיות, מפלים, רכבלים וכו.. מי שיודע לקרוא מפה – יכול למצוא בה את הכל. כמובן, שאני גם מתעדכנת באינטרנט וברשתות החברתית לגבי מה שמעניין אותי.

את הטיול לטירול קל יותר להתחיל ממינכן מאשר מוינה. המרחק קצר יותר ובכל מקרה הדרך יפה. מאחר ואנחנו נוסעים הפעם בתקופה בה מינכן חוגגת את האוקטוברפסט – חג הבירה, אני מקפידה שבתכנון שלי יהיה לנו לילה במינכן ועוד יום שלם להנות מהעיר ומהשלמת קניות בקטנה, אבל כל זה רק בסוף הטיול, קודם כל אוסטריה, נופים, פרות, עיזים סוסים וטבע, ורק אז חוויה עירונית, לפני הטיסה הביתה.

היום הראשון

אנחנו נוחתים במינכן בשעה 09:00 בבוקר, כל היום עוד לפנינו. אוספים את המזוודה, ניגשים לאסוף את הרכב ששכרנו ויוצאים לדרך.

אנחנו נוסעים באוטוסטרדה כדי לא לבזבז זמן בדרכים הקטנות, המתבגרים שלא ישנו לילה קודם, ישר נרדמים איך שמתחילים לנסוע 🙂

מגיעים ל GARMISCH PARTENKIRCHEN ועושים בה סיבוב לראות את הבתים המצויירים. האזור הזה ידוע בעיירות עם הבתים המצויירים ויש כאלה שמגיעים לכאן במיוחד בשביל זה. על חלק מהבתים יש סתם עיטורים פה ושם וחלק מהבתים ממש מצויירים כולל מסגרות מסביב לחלונות שמשווים להם מראה חגיגי במיוחד.

אנחנו ממשיכים לכיוון מיטנוואלד MITTENWALD (עדיין גרמניה) ומחליטים לעשות בה עצירה לקפה ועוגה. גם מיטנוואלד מעוטרת בבתים מצויירים, כולל הכנסיה היפה שנמצאת ממש בעיר העתיקה.

אנחנו מחנים את הרכב בחניה של תחנת הרכבת – מרחק 3 דקות הליכה ממרכז העיר העתיקה והמדרחוב. המדחן קצת עושה לנו ולתיירים האחרים קונצים ולא מוכן לקבל כרטיס אשראי, אנחנו ניגשים לחנויות ליד לבקש שיפרטו לנו שטרות למטבעות קטנים. המוכרים, למודי תיירים עם הבקשה הזאת, קצת כועסים ועושים לנו שרירים, אבל בסוף אנחנו מסתדרים וזוכים לקבל את המטבעות הנכספים שמתאימים למדחן.

ומיטנוואלד יפה. הכל פורח, מטופח, נקי, מצוייר… אפילו תחנת הרכבה יפה, בעיקר כשההרים היפים ברקע.

המדרחוב שוקק חיים, גלידריות, בתי קפה ומסעדות פזורים בכל מקום, תעלות של מים צלולים זורמים ברחוב וזה פשוט מקסים.

אנחנו נהנים מהחנויות המצויירות שיש שם , וגם מקפה ועוגה גרמנית טיפוסית – ביננשטוק – עקיצת הדבורה – מאפה שמרים ממולא בקרם וניל עשיר ומצופה בשקדים מקורמלים.

עוד סיבוב קטן, ואנחנו ממשיכים לאוסטריה, כאן אנחנו כבר בוחרים לנסוע לצימר שלנו, שנמצא מעל העיירה אוץ OETZ, בדרכים הקטנות והיפות.

אנחנו עולים על הכביש לזיפלד SEEFELD, ממשיכים משם ל- TELFS, משם ל BARWIES ומשם ל OETZ. הצימר שלנו נמצא ממש מעל אוץ, חמש דקות נסיעה מהכיכר של אוץ במעלה הכביש. ידעתי שהוא יפה כשהזמנתי אותו, אבל כשנכנסנו – היופי הימם אותנו. דירה יפהפיה, נוצצת בנקיונה, התחושה היא שאנחנו הראשונים שמתארחים בה, למרות שהדירה מושכרת כבר 9 חודשים, הכל מעוצב בטוב טעם ובעלי הדירה – ברברה ומיכאל שמו לב לכל פרט ולכל מה שרק תיירים יכולים לחשוב עליו שיהיה בדירה. והנוף….. איזה נוף. כל יום להתעורר לדבר הזה זה פשוט מושלם.

בדירה יש שתי קומות – בקומת הכניסה מיטה זוגית מקלחת, שירותים מטבח ופינת אוכל וכמובן מרפסת לנוף מעלף, בקומה העליונה מיטה זוגית + 2 מיטות יחיד נוחות.

בדירה מחכים לנו במקרר 2 ריבות שברברה הכינה – האחת פירות יער מהחצר שלה והשניה – אגסים עם וניל – מעלפת!! כמובן מעץ האגסים שבחצר.. וגם חמאה, ומיץ תפוחים (מהתפוחים בחצר) וסירופ אגסים שאפשר, כמו פטל, לערבב במים ולשתות… תענוג. בהמשך, רק אחרי שהיא תברר אם כשרות חשובה לנו, ברברה גם תפנק אותנו בנקניקים שהיא מכינה מהבשר שמיכאל צד.. תענוג אמיתי!

ברברה שואלת אם אנחנו רוצים שבכל בוקר יביאו לנו לחם ליד הדלת, אנחנו כמובן מאשרים ומיד יורדים לסופר באוץ, רגע לפני שסוגרים אותו, כדי לקנות כמה דברים שיהיו לנו במקרר לטובת ארוחת הבוקר מחר עם הלחמניות שיגיעו.

אנחנו מקבלים המלצה חמה על מסעדה טובה באוץ – קפה היינר, ונוסעים לשם לאכול ארוחת ערב טעימה.

וככה מתחיל הטיול שלנו, בדירת חלומות, בנוף מהמם, עם מארחים נפלאים… מה צריך עוד? הולכים לישון בציפיה למחר.

הדירה של ברברה ומיכאל נקראת WIESERHOF TIROL, האתר שלהם בלחיצה כאן – WIESERHOF

הם גם כמובן מופיעים בבוקינג, אבל עדיף לכם להתקשר או לשלוח ווטסאפ ישירות לברברה המקסימה-

בבקשה ספרו לה שקיבלתם את המספר שלה ממני ומיסרו לה ד"ש חמה, כדי לקבל מחיר מועדף – 4369910553435+ BARBARA

היום השני

הלחמניות כבר מחכות לנו ליד הדלת, בתיק מצמר שומר חום, שלא יהיה להן קר 🙂

אנחנו מתעוררים לתוך הנוף החלומי הזה, נושמים את האויר הנקי של ההרים ומתארגנים ליום טיול כייפי.

היום מעונן חלקית, מחר אמור להיות גשום, נעה רוצה להגיע למגלשות האלפיניות באימשט, אבל ברברה ממליצה לנו בחום לנסוע דווקא לזולדן SOLDEN, שנמצאת בקצה עמק אוץ, לעלות על ההר לטייל למעלה ולרדת את ההר עם המכוניות הקטנות, לדעתה זה יותר מתאים למתבגרים. אנחנו זורמים 🙂

עמק אוץ יפהפה. הכביש נמשך לאורך הנחל, העיירות ציוריות, כל הבתים כאילו עושים תחרות – מי שם יותר פרחים במרפסות ואצל מי הפרחים שופעים יותר.. מהמם! בדרך לזולדן אנחנו עוברים דרך העיירה בה נמצא האקווה דום – בריכות חמות שאנחנו מתכננים להגיע אליהן באחד הערבים. ברברה ממליצה להזמין מקום מראש באינטרנט כדי שלא נגיע ולא תהיה אפשרות להיכנס כי המקומות שם מוגבלים, אבל משום מה אנחנו לא מסתדרים עם ההזמנה באתר ואנחנו מחליטים פשוט לעצור שם בדרך לזולדן כי ממילא זה על הדרך, ולהבטיח את מקומנו. אנחנו מזמינים למחר בערב, יודעים שהולך להיות גשום וזה דווקא כיף לא נורמלי להיות בבריכות החמות בזמן הגשם.

כשאנחנו מגיעים לזולדן, אנחנו מחפשים את הרכבל שעולה למעלה, למוזיאון של ג'יימס בונד, שם, על ההר, צילמו חלק מהסרט "ספקטר" מסדרת הסרטים של ג'יימס בונד. המוזיאון ממוקם סמוך ל-ice Q, מסעדה יפהפיה בעיצוב עתידני שבה צולמו חלק מהסצנות מהסרט. באותן סצינות הוסבה המסעדה לקליניקה.

האמת היא שהמוזיאון פחות מעניין אותנו, אנחנו יותר בעניין של טיול רגלי על גג העולם, קפה במסעדה המרהיבה וכמובן – לרדת את ההר עם ה – MOUNTAIN CARS.

כדאי לדעת שיש חניה חינם ליד הרכבל שעולה אל ההר.

העליה עם הרכבל היא עד לתחנה העליונה בגובה 3048 מטר מעל פני הים. המסעדה המהממת ממש צמודה לתחנת הרכבל, אבל אנחנו קודם עושים טיול רגלי בקור הגדול ששורר למעלה.

בגובה הזה יש המון עננים כך שלפעמים כשהם זזים אנחנו רואים נוף משגע, וכשהם איתנו על ההר – אנחנו ממש בתוך ערפל.

הדבר שהכי בולט כאן זה הג'יפ על קצה הצוק. שארית מהסרט שצולם כאן.

יש גם אגם חמוד בצורת לב שאפשר לראות אותו כשהעננים זזים.

אם אתם מגיעים לכאן – שימו לב לאבנים המיוחדות כאן על הקרקע – הן נראות כמו אבנים טובות, משובצות בכסף וזהב.

אין ספק שהנוף מיוחד אבל אני מודה – אני הרבה יותר אוהבת את הנוף הנמוך יותר, הירוק, הפורח, מאשר את פסגות ההרים הצחיחות.

מסעדת ICE Q מרהיבה ומרשימה. נראה כאילו היא ממוקמת בשמים. הכל כאן מוקפד, העוגות יפהפיות, הקפה והשוקו טעימים, הכל מוגש עם מפיות בד ובצלחות מיוחדות.. כיף ממש.

כדי לנסוע ברכבים הקטנים במורד ההר, אנחנו יורדים לתחנה הבינונית של הרכבל ומשם ישר לרכבים.

אנחנו מתארגנים על קסדות וישר מובילים אותנו לתוך המנהרה ממנה מתחילה הירידה. רגע לפני אני שואלת את ניצן – אבל מתי משלמים? כשמגיעים למטה? ניצן הולך לברר, ומסתבר שהם שכחו להגיד לנו לשלם כי בדיוק הגיעו עוד אנשים. בתור מחווה על ההגינות ביקשו חצי מחיר בלבד על התענוג הזה במקום מחיר מלא. מקסים מצידם. בכלל, שמנו לב שכאן קודם כל יש אמון ונקודת ההנחה היא שאתה הגון ובסדר ולא מנסה לרמות את המערכת. גם בתחנות הדלק, קודם ממלאים את המיכל, בלי לשים שום כרטיס או מזומן, ורק אחרי המילוי הולכים לשלם בקופה שבחנות. אין להם חשש שאנשים ימלאו ויברחו בלי לשלם, זה לא מעסיק אותם בכלל.

הדרך למטה במכוניות הקטנות כייפית במיוחד!

מי שרוצה יכול "לטוס" במסלול (כמובן הילדים) ומי שרוצה (כמוני) גם להנות מהנוף, יכול לנסוע בנחת, להנות מהפלגים שעוברים לידם ומהמראה המקסים של היער שעוברים בתוכו.

מה שעוד כיף זה שאין בעיה לעצור בצידי הדרך. מדי פעם עצרנו כדי להצטלם ולהחליף חוויות, כי הילדים פשוט טסו למטה..

המסלול ארוך דיו כדי להנות ממנו כמו שצריך, זה ממש לא נגמר אחרי חמש דקות. בדיעבד, זו אכן היתה אחת החוויות שמאד מאד נהננו מהן.

כשאנחנו מגיעים למטה אנחנו עושים עוד סיבוב קטן בעיירה ונוסעים בחזרה לכיוון אוץ, למפלי שטוייבן שנמצאים במרכז העמק.

בחניה הנמוכה של המפלים, בחור מקומי אומר לי שכדי להגיע לתחתית המפל יש הליכה של 40 דקות בערך, ואח"כ אם רוצים – אפשר לטפס את מאות המדרגות ולהגיע לראש המפל. נעה שומעת את זה ומוחה  🙂 אני מציעה שנעלה למעלה עם הרכב, לכיוון העיירה נידרתאי NIEDERTHAI, שם אפשר ללכת מרחק של 5 דקות מהרכב ולהגיע ממש לראש המפל.

הדרך למעלה היא נסיעה של כמה דקות, במחציתה יש נקודת תצפית על המפל מרחוק ועל העמק הקסום שפרוש למטה.

אנחנו עוצרים לצפות וממשיכים למעלה, שם ליד הגסטהאוס יש חניה – בתשלום של 5 יורו.

מהגסטהאוס מתחיל מסלול הליכה מרהיב ביופיו ליד הנחל, בתוך היער, דרך גשרונים קסומים – 5 דקות של הליכה בטבע יפהפה.

אחרי 5 דקות מגיעים למרפסת שנמצאת ממש בראש המפל

איזה יופי!!! אנחנו משתהים במקום הקסום הזה עם רעש המים הנופלים, מושכים כמה שאפשר, והערב מתחיל לרדת.

מבט קצר בשעון – מצד אחד מוקדם לנו מדי לאכול עכשיו ארוחת ערב, ומצד שני זה כבר לא מתאים להתחיל עכשיו מסלול ארוך. ההחלטה נופלת על נסיעה לאגם פיבורגר, שנמצא ממש מול העיירה שלנו אוץ. 5 דקות נסיעה עם הרכב בתוך היער ומגיעים לכפר פיבורג, שם יש חניה ואז הולכים עוד 10 דקות בשביל יפהפה לאגם. כמה יפה כאן!

אני מתלבטת אם להקיף את האגם ברגל כי ממש בא לי וזה די מתבקש, אבל השמש הולכת ושוקעת ואנחנו מחליטים שלא להקיף את האגם כי זו יכולה להיות חוויה פחות נעימה בחושך, כשכבר לא רואים כלום.

אנחנו נשארים קצת ליד המים, מקפיצים אבנים, נהנים מהפטריות ומהשלווה עד שאנחנו רעבים ומחליטים לרדת חזרה לאוץ, לאכול ארוחת ערב.

את הארוחה הפעם אנחנו בוחרים לאכול במלון פוסט. האוכל מצויין, האוירה מקסימה. שבעים ומרוצים אנחנו חוזרים לצימר שלנו למשחקי קלפים ושנת לילה טובה ושלווה.

היום השלישי

אנחנו קמים לגשם שיורד, הצצה החוצה מהמרפסת שלנו מגלה לנו שהלילה ירד שלג על פסגות ההרים והמראה עכשיו עוד יותר יפה עם כל הלבן הזה שנראה כמו קצפת על הפסגות.

אנחנו לא ממהרים לצאת, נותנים לילדים לישון עוד קצת, כשאנחנו יוצאים לבסוף, זה כבר כמעט לקראת הצהרים.

היום אנחנו מחליטים לנסוע לאינסברוק היפה, שם יותר נוח לטייל כשגשום.

באינסברוק אנחנו מבלים כמה שעות טובות, נהנים מהסמטאות, מהבתים הצבעוניים, מבתי הקפה עם העוגות המפתות והקצפות, וגם מחנות השטרודלים שליד בית העיריה, שם אפשר למצוא שטרודלים מלוחים ומתוקים

לא שוכחים להצטלם עם גג הזהב שבבית העיריה

וכמובן שאנחנו דוגמים גם את הקניון כדי להתייבש קצת מהרטוב הזה.. מפה לשם, שעת ערב מגיעה, החבר'ה רוצים לאכול במקדונלדס – אנחנו משביעים את הרעב ומתחילים בנסיעה חזרה לאוץ, כי גם יש לנו הזמנה להערב באקווה דום. כשאנחנו מגיעים כבר ממש חשוך ואני מחליטה שחבל לנו לנסוע לאקווה דום בחושך, כשאי אפשר להנות מכל הנוף מסביב והפסגות המושלגות תוך כדי רביצה במים החמים. אנחנו מוותרים על זה ונשארים בצימר.  ברברה בעלת הצימר בדיוק יוצאת החוצה, בדרכה לאקווה דום, אני מבקשת ממנה שתזמין לנו מקום שם למחר בערב, כי הערב כבר לא מתאים, ואנחנו נשארים לנו בדירה היפהפיה עם סרט, קפה חם וזהו.. נגמר היום.

היום הרביעי

היום גשום בקטנה. זרזיפים לא רציניים פה ושם – אני מתה על מזג אויר כזה, שמצד אחד יש ראות מצויינת אבל ומצד שני – עדיין מעונן, מה שמאפשר מראות יפים במיוחד. מושלם.

היום אנחנו מחליטים לנסוע לאזור פוראלברג שהוא אזור פחות מוכר לתייר הישראלי הממוצע. הכבישים המסומנים במפה בירוק באזור הזה הם רבים וטובים, מה שמבטיח לנו טיול יפהפה. היעד שלנו היום הוא להגיע לעיירה SILBERTAL, כשבדרך אנחנו רוצים לעבור בסנט אנטון שהיא העיירה המרכזית באזור וגם להגיע לעיירות ZURS  ו- LECH. האוטוסטרדה מגיעה עד סנט אנטון אבל אנחנו כמובן בוחרים לנסוע בדרכים הקטנות.

אנחנו יוצאים מאוץ לכיוון הכפר PIANS, שם מתחיל הכביש הירוק. אנחנו נוסעים איתו לאורך הנחל דרך הכפרים FLIRCH, PETTNEU  ועד לסנט אנטון היפה, שם אנחנו עוצרים לחלץ עצמות. כל הדרך הזו פשוט יפהפיה – הנחל זורם, הכפרים מצויירים, הפסגות משני הצדדים שלנו מושלגות… גלויה!

סנט אנטון זו עיירת סקי ויוצאים ממנה המון רכבלים לכל ההרים שסביבה. יש לה רחוב אחד מרכזי שיש בו בתי קפה וחנויות, אבל עכשיו זו עדיין לא העונה של הסקי ורוב המקומות סגורים למעט חנויות בודדות (ויפהפיות!) פתוחות, ויש עוד כמה אנשים כמונו שבחרו להסתובב כאן.

אנחנו ממשיכים עם הכביש לכיוון ZURS, ואז ל – LECH, כל הדרך מפלים ומים זורמים.. חלום.

אנחנו עוצרים בכל מקום, מתקרבים לראות את המים הצלולים וכשאנחנו מגיעים ל LECH, זו כבר שעת צהרים מאוחרת. אנחנו מטיילים בעיירה היפהפיה הזו ונכנסים לאכול צהרים.

בדיקה בווייז מראה שייקח לנו קצת זמן לחזור לאוץ, ואנחנו לא רוצים לפספס שוב את הבריכות באקווה דום כשעדיין יש אור בחוץ, ואנחנו מחליטים לחזור לצימר, במקום להמשיך הלאה עם הכביש היפה הזה.

אני מסמנת לי את האזור הזה לפעם הבאה שנגיע לאוסטריה, ממש לא מיציתי אותו.

את הדרך חזרה אנחנו עושים באוטוסטרדה עד אוץ. בצימר אנחנו מתארגנים עם בגדי ים ומגבות ויוצאים לכיוון האקווה דום שנמצא ב LANGENFELD, מרחק של 15 דק מאיתנו.

ואיזה כיף באקווה דום. מים חמים בכל מקום, יש מתחם לשחייה, יש מתחם להשתכשכות, יש שלוש בריכות חיצוניות שאפשר לשבת בהן ולראות את הפסגות המושלגות מסביב (ואני כמובן ישר הולכת לשם, לפני שיחשיך), יש אזור ג'קוזי בבריכה הגדולה ויש גם שתי מגלשות מים כייפיות למי שרוצה קצת יותר להשתעשע. אנחנו מעבירים כאן בכיף שעתיים וחצי, ואז מרגישים שמיצינו.

חוזרים לצימר, מתקלחים ובינתים מכניסים לתנור את שלושת הפיצות הקפואות שקנינו בסופר, שיהיה לנו לארוחת ערב.

עוד יום נגמר 🙂

היום החמישי

הבוקר התעוררנו לשמש. נגמרו הימים הקרירים, מתחילים הימים השמשיים והיותר חמים – חולצה קצרה מספיקה לגמרי, עם משהו עליון עליה, לשעות הבוקר ולשעות הערב. הבוקר סוף סוף ניסע למגלשות ההרים באימשט IMST, שנעה מחכה להן מתחילת הטיול, אבל לפני כן, אנחנו נכנסים לעשות סיבוב בעיירה שנמצאת ממש מול אוץ, בצד השני של הנחל – SAUTENS. עיירה יפה וציורית, ואנחנו תוך כדי סיבוב מבינים שמשהו מתרחש בה הבוקר – אנשים יוצאים מהבתים עם הבגדים המסורתיים, יש שני שוטרים שלא נותנים לנסוע בכביש הראשי, הכומר כבר עומד בחוץ עם כמה ילדים סביבו, יש כאן איזו תזמורת שמתארגנת וכולם עם סלסלות של פירות בידים. אנחנו ישר מחפשים חניה, ויוצאים לראות מה קורה.

מסתבר שהיום מציינים כאן את הטנקס גיבינג שלהם, סוג של חג ההודיה ביחד עם שבועות שלנו. ביום הזה כולם לובשים בגדים מסורתיים והולכים בתהלוכה עם תזמורת וטרקטורים מקושטים אל עבר הכנסיה של הכפר, שם הם מניחים את הסלסלות עם הפירות – המנחה שלהם.

התהלוכה יוצאת לדרך ואני כמובן מצלמת 🙂 אני מתה על הטקסים האלה שאנחנו נתקלים בהם במקרה בטיולים שלנו, זה פשוט מקסים!

כשנגמרת התהלוכה אנחנו ממשיכים לכיוון IMST למגלשות. ברברה מגלה לי שבאזור של המגלשות יש נקיק שנקרא נקיק גן הורדים – ROSENGARTENSCHLUCHT, ובדרכנו למעלה עם הרכב, לחניון של המגלשות, אני רואה שלט קטן שמורה על שביל הליכה רגלי שנקרא כך, אבל אני תוהה אם כאן זו הכניסה או ממקום אחר.

אנחנו קונים כרטיס לרכבל + המגלשות, עולים למעלה והנוף מסביב פשוט מטריף.

ליד הרכבל יש כמובן מסעדה ובית קפה – אי אפשר שלא לשבת ששם לשתות משהו. אנחנו מזמינים משקאות חמים וגם קייזרשמארן ונהנים מכל היופי סביבנו.

המגלשות כמובן מהנות מאד. החבר'ה שלי מכירים אותן שנים.. בגרמניה, באוסטריה, בויאטנם… כמעט בכל מקום יש כאלה וזה באמת כיף. אני כמובן עולה אחרונה למגלשות כי אני נהנית לנסוע בנחת ולראות את הנוף – כל השאר טסים את המגלשות האלה למטה.

אני רוצה לציין כאן שזה המקום היחיד שלא איפשרו לי לעלות עם תיק הגב שלי למגלשה. נאלצתי להשאיר אותו בתחנת הרכבל, במקום המיועד לכך, והם שלחו את התיק עם הרכבל, שיחכה לי למטה. הכל עובד סבבה והתיק אכן חיכה לי למטה, אבל אם אתם מגיעים לכאן, תדעו מראש לא לקחת איתכם תיק. שימו את מה שצריך בכיס.

כשהגענו לאוטו ושמנו בווייז נקיק גן הורדים, ה-GPS לקח אותנו לתחילת המסלול בחלק התחתון של ההר.

מאחר וכבר הגענו, נכנסנו לנקיק מלמטה וטיפסנו את חלקו הגדול.

במחשבה שניה, היה עדיף להתחיל את המסלול במקום בו ראיתי קודם לכן את השלט, ואז לרדת את כל הנקיק עד למטה (ואז לשבור את הראש איך להביא את הרכב מלמעלה). בכל אופן, מסלול נחמד וקליל אבל אין כמויות מים גדולות, בכל זאת סוף הקיץ.. מניחה שבחורף הכל הרבה יותר מרשים.

מכאן החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע לעיירות FISS ו – SERFAUS, שם יש פארקי שעשועים שאמורים להיות נחמדים וגם פארק חבלים מגניב.

מאימשט אנחנו נכנסים לתוך עמק פיץ PITZTAL וכבר בכניסה אני שמה לב שמדובר באזור יפה במיוחד.

בעיירה WENNS הכביש מתפצל ואנחנו לוקחים ימינה לכיוון הכפר PILLER. וואו כמה יפה כאן. מפילר אנחנו ממשיכים לכיוון הכפר FLIESS, דרך מהממת שבמרכזה יש חניון עם מרפסת תצפית על שני העמקים – נוף מטורף.

אנחנו ממשיכים עם הכביש הקטנטן עד שהוא מתחבר לכביש הראשי (180) ומשם אנחנו עולים לכיוון FISS. העיירה הזאת מצויירת ממש. כל הבתים נראים חדשים, הכל שופע פרחים, הפסגות המושלגות ממש קרובות….. משגע!

פארק השעשועים שיש כאן מתאים לילדים קטנים יותר אז אנחנו ממשיכים עוד כמה דקות נסיעה לכפר SERFAUS שם יש פארק חבלים שאומרים שהוא שווה אבל לצערנו אנחנו מגלים שהיום הוא סגור. אנחנו מחליטים להיכנס לכפר לעשות סיבוב. ממש לפני הכניסה לכפר יש חניה גדולה וחינמית. לא ניתן להיכנס עם הרכב לתוך הכפר. היחידים שמורשים להיכנס פנימה הם אלו שגרים בכפר או שלנים במלונות שיש שם. כל השאר צריכים לחנות בחוץ וללכת ברגל אל הכפר – עניין של כמה דקות, או לקחת את הרכבת התחתית שבנו שם מהחניון אל תוך הכפר.

והכפר הזה שוקק חיים, כל המסעדות ובתי הקפה מלאים, הכל כל כך יפה כאן…

אנחנו עושים סיבוב קטן, נהנים מהאוירה ומחליטים לחזור לצימר, לשתות קפה בחצר המהממת שלנו ולבלות אחה"צ רגוע באוץ. אנחנו מתחילים בדרך חזרה אל הצימר שלנו, הפעם בדרכים העיקריות והאוטוסטרדה.

כשאנחנו מגיעים אל הצימר אני פוגשת את ברברה שבדיוק הולכת לקטוף פטל מהגינה שלה, כי היום היתה שמש והפירות הבשילו. היא מציעה לי להצטרף ואני קופצת על ההזדמנות בשמחה – אף פעם לא יצא לי לקטוף פטל ולאכול אותו ישר מהשיח – איזה כיף.

אנחנו מבלות לנו ביחד בגינה שלה, מפטפטות על הילדים ועל החיים תוך כדי קטיף, היא כמובן מציעה לי לקחת לילדים את מה שקטפתי – פשוט תענוג כאן!

בינתים ניצן יורד אלי לחצר עם כוס קפה, אנחנו יושבים בחצר היפה הזאת מול הנוף הזה ואני נפעמת.

אנחנו עדיין כאן וכבר אני מגעגעת ורוצה לחזור לכאן עוד ועוד.

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בקפה היינר שוב – אחלה אוכל וקרוב לצימר. ויאללה למיטות.

היום השישי

היום בתכנון – עמק שטובאי היפה, מגלשות ההרים במידרס, מפל גראווה, ואחהצ – עולם הקריסטלים של סברובסקי ועוד סיבוב באינסברוק – הפעם בלי הגשם החזק שהיה לנו שם לפני כמה ימים.

הכניסה לעמק שטובאי מצריכה תשלום של 3 וחצי יורו, והיופי בעמק הזה, שבסופו יש את הקרחונים שרואים אותם למרחוק מכל מקום בו נמצאים.

גם כאן הנחל זורם, הכפרים מצויירים, המרפסות שופעות פרחים ובתי קפה בכל מקום. מקסים.

אנחנו מחליטים להתחיל את הבוקר דווקא במפל גראווה שנמצא לקראת סוף העמק, כשעדיין קריר, ורק אח"כ להגיע למידרס למגלשת ההרים, כשיהיה קצת יותר חם והידים לא יקפאו לנו.

כל הדרך למפל עוברת לצד הנחל שזורם עם הכביש. בכל מקום יש שבילי הליכה לאורך הנחל וזה פשוט משגע. אנחנו עוצרים מדי פעם, יוצאים מהרכב, הולכים קצת בשבילים, נהנים מלהסתכל על מי הנחל הצלולים ואז ממשיכים לכיוון המפל.

באזור המפל אנחנו רואים שיש חניון כל כמה מאות מטרים. אנחנו מתקרבים לחניון הקרוב למפל אבל הוא מלא, אז אנחנו ממשיכים לחניון הבא אחריו, יוצאים מהאוטו ומתחילים ללכת לכיוון המפל. בתחנה מול המפל יש בית קפה ומסעדה, שאם הולכים מאחוריה אפשר להתחבר בקלות לשבילים היפים ולגשר שחוצה את הנחל לכיוון המפל. האויר קריר, היער קסום… אני יכולה ללכת ככה שעות ברגל.

אנחנו מגיעים למפל, מולו הקימו דק גדול עם ספסלים שאפשר להתרווח עליהם ולצפות במפל, אבל הבוקר הכל רטוב מהטל ומהזרזיפים של המפל.

אנחנו נהנים מהיופי הזה שיש מולנו ואז כשצריך לחזור לרכב, אני מציעה שניצן ילך אחורה לחניון בו הרכב שלנו נמצא כדי להביא אותו ואילו אנחנו נמשיך קדימה בשבילים המהממים לאורך הנחל עד לתחנה / חניה הבאה, שם ניצן יפגוש אותנו.

אין לתאר את היופי במקום הזה. ההליכה לאורך הנחל כל כך מרגיעה.. בדרך אנחנו רואים מקום שבו יש אלפי מגדלים מאבנים, רוג'ומים. כל מי שעובר כאן כנראה בונה מגדל אבנים משל עצמו. גם רון שלי בונה לו אחד כזה. אנחנו ממשיכים עם השביל אל החניה הבאה ולא בא לי שזה ייגמר.

ניצן אוסף אותנו בהמשך הדרך ואנחנו מגיעים למידרס MIEDERS. כרטיס משולב לרכבל + המגלשות האלפיניות ואנחנו כבר בדרכנו למעלה.

הנוף מרהיב וזו כבר שעת צהרים. על ההר למעלה אנחנו מטיילים קצת ביער ואח"כ מגיעים אל המסעדה.

ליד המסעדה יש מיטות מעץ שרק מחכות לנופשים כמונו שישבו עליהן מול הנוף המטורף. אין גבול ליופי.

כשהחבר'ה רעבים אנחנו מתיישבים לאכול – כופתאות גבינה ותרד, גולאש מצויין עם שפצלה, נקניקיה וצ'יפס לנעה, וכמובן – קייזרשמארן.

משם, לא נותר לנו אלא להתגלגל למגלשות ההרים ולרדת את ההר איתן. האמת – המגלשות כאן אמנם קצת יותר קצרות מאלו שבאימשט, אבל הן יותר מהנות. תענוג אמיתי!

משאל עם באוטו מעלה שהחבר'ה רוצים לנסוע לראות את התצוגה של הקריסטלים של סברובסקי, אני אישית פחות בעניין, מעדיפה לטייל בחוץ, אבל אני זורמת. 20 דקות נסיעה – ואנחנו שם.

כאמור – אני לא משתגעת מהתצוגה, ניצן היה בטוח שחלק מהעניין הוא לראות איך עובדים עם הקריסטלים האלה אבל זה לא מה שמראים שם, והילדים דווקא נהנו מהסיבוב. עשינו וי על זה אבל לטעמי, אם יש לכם דברים אחרים לעשות – ממש לא חובה להגיע לכאן.

אנחנו נוסעים לאינסברוק, מוצאים חניה קרוב לעיר העתיקה (והאמת היא שהכל בעיר הזאת נמצא במרחקי הליכה אז לא באמת משנה באיזה חניון תשימו את האוטו) ויוצאים להנות מהעיר ומבתי הקפה שלה – הפעם בלי מטריות ומעילים 🙂

הסמטאות יפות, הכיכר במריה תרזה שטראסה מלאה באנשים שמנצלים את היום היפה לרבוץ בבתי הקפה. אנחנו את הקפה (והעוגות כמובן!) שלנו בוחרים לשתות ממש צמוד לעירייה ולגג הזהב.

גם הטיילת ליד הנהר, עם הבתים הצבעוניים שכל כך מאפיינים את אינסברוק, מלאה באנשים. כיף.

את ארוחת הערב הילדים רוצים לאכול בואפיאנו האיטלקית – שם הם בוחרים לעצמם איזו פסטה שהם רוצים באיזה רוטב שהם רוצים, כנ"ל לגבי הפיצה. שבעים ומרוצים, חוזרים עם החשכה לצימר שלנו באוץ, מרחק 35 דק נסיעה נעימה, עם אחלה שירים ברכב.

היום השביעי

היום זה היום האחרון שלנו באוסטריה, מחר בבוקר אנחנו מתחילים את הנסיעה חזרה למינכן, ואני מתלבטת מה לעשות היום. בתכנון המקורי תכננתי להגיע לנקיק לאויטש מחר, בדרכנו לגרמניה, אבל הבוקר קמתי בתחושה שכדאי לעשות את הנקיק הזה היום, ומחר לקום בבוקר ולהנות מהדרך למינכן, דרך האגמים, מבלי להיכנס לנקיק.

אז את הטיול שלנו היום אנחנו מתחילים בנסיעה למעלה, אל מעל הצימר שלנו, בדרך יפהפיה במיוחד, לכיוון העיירה KUHTAI. העיירה הזו היא אתר סקי, יש בה כמה וכמה רכבלים, והתכנון הוא לעלות ברכבל שנקרא  DREISEENBAHN לגובה 2420 מ' עם נופים לכל העמק הנפלא בדרך.

קראתי באחד הפוסטים ש- 5 דקות הליכה מהתחנה העליונה יש שני אגמים זה מעל זה, כששאריות השלגים עדיין מפשירות לתוכם, ואם ממשיכים חצי שעה של מסלול רגלי, מגיעים לסכר ואגם FINSTERTALERSTAUSEE. אגם טורקיז נפלא מול הנוף של השלגים והעמק. נשמע מבטיח ביותר.

לצערי, כשאנחנו מגיעים לקוטאי כל הרכבלים סגורים והכפר ממש שומם, אבל הדרך לכאן והמשך הדרך מכאן – פשוט תאווה לעינים. מקוטאי אנחנו ממשיכים בכביש קטנטן לכיוון הכפר ST.SIEGMUND.

בכפר הזה אנחנו רואים שער מעניין מעץ, עליו מגולפים שועלים וזאבים, ועל השלט כתוב שהכניסה למכוניות אסורה.

אנחנו חונים ליד השער ונכנסים רגלית לשמורה הזאת לחלץ קצת עצמות ולראות מה יש שם. ככה, בקטנה, יש כאן מגרש משחקים לילדים ממש בטבע, ליד זה יש גשר שחוצה נחל עם מים צלולים… אנחנו עושים סיבוב ברגל במקום היפהפה הזה ומחליטים לחזור לאוטו לכיוון נקיק לאויטש.

מסנט זיגמונד אנחנו ממשיכים עם הכביש עוד קצת ואז פונים שמאלה לכיוון SELLRAIN והלאה עם הכביש הקטן, עד שאנחנו חוצים את האוטוסטרדה ועולים על כביש 177 לזיפלד SEEFELD. מסיבוב קטן עם האוטו בזיפלד אנחנו רואים שיש מדרחוב נחמד אבל מחליטים לא לעצור, אלא לנסוע לנקיק ולאחריו להגיע לזיפלד לקפה והעוגה היומיים שלנו.

אנחנו שמים בווייז וגם במערכת ה GPS של הרכב את המילים LEUTASCHKLAMM, ואנחנו מגיעים למקום מקסים שממש לא נראה כמו כניסה לנקיק שיש בו סולמות בנויים על צוקים. אנחנו שואלים מישהו באזור שמסביר לנו שיש לנו שתי אפשרויות – או להיכנס מכאן או לנסוע לגרמניה ולהיכנס לנקיק משם. אני מתעקשת שאין מצב, אני יודעת שיש כניסה מתוך אוסטריה וזו לא הכניסה הזאת. אנחנו ממשיכים לחפש. בפייסבוק אני מגלה שיש מישהי שרשמה שהכניסה לנקיק היא מהעיירה LEUTASCH. אנחנו נוסעים אליה, מרחק של 16 דקות !! מאיפה שהיינו, ועדיין אנחנו לא מוצאים מאיפה הכניסה לנקיק.

אני מחליטה לצאת מהעיירה ולחפש סביבה שלטים ובאמת כשנוסעים מהעיירה לכיוון גרמניה ישנו שלט חום שעליו כתוב LEUTASCHER GEISTERKLAM או בעברית צחה – נקיק הרוחות של לאויטש ואנחנו פשוט נוסעים עם השלט עד שאנחנו מגיעים לחניון מסודר שברור ששם זו הכניסה, וכן, זה עדיין בשטח אוסטריה.

אז אם אתם מתכננים להגיע למקום הזה, סעו לעיירה ומחוץ לה, לכיוון גרמניה, עיקבו אחר השלט החום.

החיפוש הזה לקח לנו די הרבה זמן, כשנכנסנו לנקיק השעה היתה כבר 14:30. בחניון של הנקיק קונים כרטיס חניה מהמדחן לכל היום, אבל אני כבר יכולה לגלות לכם, שכמו בהרבה מקומות אחרים באירופה שנתקלנו בהם, גם כאן כאלה שסיימו את המסלול הציעו לנו את כרטיס החניה שלהם, במקום שנקנה חדש, וגם אנחנו כמובן הצענו את הכרטיס לבאים אחרינו, כשיצאנו מהמסלול.

המסלול עצמו מעגלי. יש קצת הליכה מהחניה לתוך הנקיק, ואז באיזשהו שלב הדרך מתפצלת – שמאלה לתוך הנקיק והגשרים, והמשך ישר שמאפשר גם לעשות את הסיבוב אבל מהכיוון ההפוך.

טיפ – ידעתי שאמור להיות פיצול בדרך, ולכן במקום הראשון שראיתי פיצול פניתי שמאלה ו… כאילו לא מספיק התברברנו היום, מסתבר שהשמאלה הזה מוביל חזרה לחניה חחח. אז שימו לב – אתם בעצם רוצים לפנות שמאלה בפיצול השני, שם יש מפה ברורה שהפניה שמאלה לוקחת אל תוך הנקיק והגשרים.

והנקיק מקסים. הולכים על גשרים מברזל ואפשר לראות את כל המים ששוצפים למטה. אנחנו מאד נהנים מהמסלול הזה, אבל חייבת לציין שכבר היינו באירופה בנקיקים הרבה יותר מסעירים ויפים מזה.

בהמשך המסלול מגיעים לגשר שבו אפשר להחליט אם חוצים אותו ומתחילים לחזור לאוטו או שממשיכים למפל. אנחנו בוחרים להמשיך למפל, ומסתבר שזה כרוך בירידה של כל ההר (ואנחנו מניחים שאח"כ צריך לעלות הכל בחזרה). בינתים רון שלנו מתקדם מהר לפנינו וכשאנחנו מחליטים באמצע הירידה לעצור ולחזור, הוא כבר מגיע כמעט למפל ומודיע לנו שהכניסה שם כרוכה בתשלום ואין עליו כסף. אנחנו אומרים לו שיחזור כי לנעה מאד קשה לטפס את ההר ושאנחנו חוזרים עכשיו, והוא אכן חוזר, אבל מסתבר שמדרך אחרת. הוא מגיע לחניון עוד לפנינו.

קשה לתאר את התענוג שההליכה בטבע גורמת לי. בארץ אני יוצאת להליכות בוקר של 5.5 קמ ואני נהנית אבל אין מה להשוות את זה להליכות בטבע המדהים של אוסטריה. בא לי לצאת לטיול באוסטריה שמתמקד בהליכות במסלולי ההליכה המרהיבים שיש שם בכל מקום. מתישהו אממש את זה.

נכנסים לאוטו ונוסעים לזיפלד. יש חניון מרכזי ממש צמוד למדרחוב, אנחנו יוצאים מהרכב ומתחילים לשוטט במרכז, בחנויות, נהנים מהמקום היפה הזה שופע הפרחים.

הצצה בשעון מגלה שהשעה כבר 18:00, הילדים רעבים ואנחנו מהמרים על מסעדה שנקראת Nannis. נעה ורון רוצים המבורגר, ניצן לוקח מרק גולאש שמוגש עם לחם שום, יואב לוקח פסטה של פירות ים ואני בוחרת לי מנה של קארי אינדונזי. כל המנות היו טעימות ממש! אם אתם בזיפלד – מומלץ בחום!

אנחנו מסיימים לאכול ומתחילים בנסיעה חזרה לאוץ, לדירה שלנו. אמנם כבר נסענו בדרך הזו אבל כל כך יפה בכל מקום, שזה לא ממש משנה לנו.

מגיעים לצימר לערב נעים של משחקי קלפים, מסתבר שבפריזר יש לנו עדיין אוכל שקנינו – נאגטס וקרוקטים. בשעה 23:30 החבר'ה מחליטים שהם מכינים ארוחת לילה כי מחר אנחנו כבר עוזבים את הצימר. הם מכניסים את הפרודוקטים לתנור ועשרים דקות אח"כ יושבים לאכול… יש להם יכולות לצעירים 🙂

ואני ממש מתבאסת שאנחנו עוזבים מחר את הדירה המושלמת הזאת.

אם בא לכם לישון גם במקום המושלם הזה, כאמור ממליצה לכם להזמין ישירות דרך ברברה, זה יותר משתלם. כמו שכתבתי בתחילת הפוסט (ועכשיו אני חוסכת לכם לחזור אחורה) הדרך ליצור איתה קשר היא בווטסאפ או באימייל, ואל תשכחו להגיד לה שהגעתם אליה דרכי ושאני מתגעגעת אליה ולדירה 🙂

המספר שלה הוא  4369910553435 +

והאימייל – buntermayer@gmx.at

היום השמיני

אנחנו קמים לעוד יום שטוף שמש בנוף המדהים. מתארגנים לנו לאט לאט, אורזים את חפצינו ונפרדים בחיבוק מברברה שלא שוכחת לתת לי צנצנת נוספת וארוזה היטב של ריבת האגסים וניל שלה, שיהיה לי גם בבית. אני מקבלת ממנה גם את המתכון כי למרות שתכננו, לא הספקנו לבלות יחד במטבח שלה כדי לראות איך היא מכינה אותה, אז כמובן שאני הולכת לנסות את זה בבית, אבל עד שאתאפס מהנסיעה – יש לי את הצנצנת של ברברה 🙂

ואנחנו יוצאים לדרך – מינכן והאוקטוברפסט מחכים לנו 🙂

את הדרך למינכן אנחנו עושים כמובן בכבישים הקטנים- מאוץ ל- STAMS, משם ל BARWIES, ואז לכיוון NASSEREITH, משם לכיוון BIBERWIER והלאה ל- GARMISCH PARTENKIRCHEN. כאן אנחנו חוצים את העיר לרוחבה וממשיכים לכיוון KRUNE ולמעלה לאגמים – WALCHENSEE  ו- KOCHELSEE. תמיד כיף לראות את האגמים, יש בזה משהו כל כך מרגיע. אנחנו מחפשים איפה לעצור כדי לשתות קפה – כל החניות לאורך האגם מלאות וכל בתי הקפה גדושים. אנחנו ממשיכים קצת הלאה ורגע לפני קצה האגם אנחנו מוצאים את בית הקפה BUCHERER, שיש לו גם חניה בשפע וגם חצר יפה שיושבת ממש על המים.

אנחנו תופסים לנו שולחן מול הנוף, מזמינים טארט קראמבל, עוגת גבינה עם פרג וטארט שוקולד ונהנים מכל רגע.

משם, הדרך לאוטוסטרדה למינכן ממש קצרה, אנחנו עולים עליה ומגיעים לבית המלון שלנו בעיר. המיקום של המלון שלנו פשוט מצויין – בין העיר העתיקה לבין המתחם בו מתקיימות חגיגות האוקטוברפסט, אבל המלון ממש לא מומלץ, על אף שהחדר נקי.

התמקמות מהירה בחדר ויאללה לחגיגות. אין אפשרות ללכת לאיבוד כאן – איך שיוצאים מהמלון, ולא משנה איפה אתם, יש מאות ואלפי גרמנים וזרים, לבושים בבגדים המסורתיים שפשוט זורמים כולם למתחם החגיגות. פשוט ללכת אחריהם.

והחגיגות – כל כך שונות ממה שהיה כאן לפני 25 שנים כשהיינו במינכן באוקטוברפסט. אז הוציאו שולחנות ארוכים לכיכרות וכולם עם הבגדים המסורתיים ישבו ושתו בירה. היום המתחם הזה מוגדר מראש, מחוץ לעיר העתיקה – מדובר בשטח ע צ ו ם שמכיל בתוכו 17 אוהלים, יותר נכון האנגרים, של מבשלות הבירה – כל האנגר כזה עצום בגודלו ואם רוצים לשבת בפנים לשתות ולאכול, צריך להזמין מקום מראש.

מי שלא נכנס להאנגרים האלה פשוט מסתובב בחוץ בשטח הענק הזה שמלא בדוכני אוכל ושתיה, מתקני לונה פארק והאוירה פשוט מהממת! חגיגה אמיתית.

כמובן שנכנסנו להאנגר אחד לראות מה קורה בפנים, הנה סרטון קצר:

אנחנו לא מוותרים על נקניקיות גרמניות טעימות, גם לא על קנודלים ולא על פנקייקים קטנים עם נוטלה. מבחר האוכל כאן הוא עצום, אבל כמה אפשר לאכול??

כשאנחנו מרגישים שמיצינו את המתחם הענק הזה , אנחנו מחליטים לצאת ממנו וללכת אל העיר העתיקה של מינכן, מרחק הליכה של 20 דקות בערך.

והעיר העתיקה כל כך יפה ומוארת. הכל שוקק חיים, כל המסעדות מלאות בסועדים, בתי הקפה כל כך מזמינים… פשוט תענוג. המראה של הירח מעל הבתים המוארים של העיר פשוט מהמם.

כבר שעה יחסית מאוחרת, ואנחנו בוחרים לשבת באחת המסעדות לשתות משהו ולאכול קייזרשמארן שנראה טוב במיוחד ומוגש עם רסק תפוחים וקצפת

אנחנו מפטפטים ומפטפטים ולא בא לנו ללכת משם, אבל בסוף העייפות מכריעה ואנחנו חוזרים למלון לשנת הלילה.

היום התשיעי

היום אנחנו מתכננים להסתובב במינכן עד שיימאס לנו, ובערב לנסוע לצימר שלנו בארדינג ERDING – מרחק של 10 דקות משדה התעופה, כדי שנוכל מחר בבוקר לצאת מוקדם לשדה, לטיסה שלנו.

מינכן יפה ומעניינת, אנחנו נהנים לראות את העיר העתיקה שלה באור יום, אנחנו משוטטים להנאתנו ברחובות, מנצלים את הזמן להשלמת קניות, מגלים את הפסאז'ים, מתלבטים באיזה בית קפה לשבת ובאיזו מסעדה לאכול… כיף. אפילו יצא לנו להגיע למאריאנפלאץ, לבנין העיריה, בשעה עגולה בה הפעמונים מצלצלים והבובות יוצאות ממחבואן ועושות סיבוב במגדל העיריה. כמו לפני 25 שנה, גם הפעם עמדו המון תיירים מול הבניין, חמושים במצלמות, מוכנים לתפוס את הבובות ברגע שייצאו.

היום עובר צ'יק צ'ק, הערב יורד, ואנחנו יוצאים אל עבר ארדינג, שם אנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה של מבשלת הבירה ארדינגר. בשנת 1998 היינו שם ניצן ואני, שני צעירים לפני החתונה, והנה חזרנו לאותו המקום, הפעם עם ותק + 3 מופלאים. עשינו דרך 🙂

היום העשירי

אנחנו משכימים קום, מתארגנים ליציאה ונוסעים לשדה התעופה להחזיר את הרכב. תם עוד טיול מקסים שהשאיר אותנו עם טעם של עוד, וברור לנו שעוד נחזור לאוסטריה היפה. עדיין לא מיצינו, וכנראה שאף פעם לא נמצה 🙂