"אל תשכחו להביא מעילים" אמר לי מישל מהצימר (סוויטות מישל וזוהר) כשהתקשרתי אליו להזמין את החדר, "כי בערבים כבר ממש קר ברמת הגולן". כשהחום עוד עטף אותנו ולא יכולנו לדמיין בכלל קרירות, היה לי ממש קשה להאמין לו, אבל בכל זאת ארזנו בגדים ארוכים לשעות הערב.
איזה כיף היה שבטיול הזה יכולנו לשלב טיולי מים ממש כמו בימי הקיץ החמים, ובערב להנות מקור נעים שכבר שכחנו איך זה מרגיש.
רמת הגולן בסתיו. תענוג אמיתי.
אז התכנון שלנו היה כזה – 2 לילות בצימר, שלושה ימי טיול, כשהמטרה להנות כמה שאפשר ביחד- אנחנו והילדים, להוציא אותם קצת מהטלפונים ולהתאוורר מהקורונה שבדיוק החלמנו ממנה.
היום הראשון של הטיול:
התארגנויות של בוקר ונסיעה צפונה לכיוון עין תינה.
עין תינה הוא מסלול מים קליל, כייפי, ממש קל ומהנה. הווייז מביא אותנו בדיוק רב עד החניה, משם יש 10 דקות הליכה לכיוון הנחל. בירידה לנחל מחכה הגזלן לכל מי שחשקה נפשו בגלידה, אבל המים הצלולים של המעיין הרבה יותר מפתים בעינינו.
ההליכה בתוך המים משובבת נפש, יש מעקות ברזל בצד למי שמתקשה לצעוד על האבנים. באיזשהו שלב מתחילים לעלות לכיוון מקורות המעיין, לעבר המפל. העלייה קלה מאד, רובה מוצלת ובסופה מגיעים למפל שפורץ מבין עצי התאנה הרבים (מכאן שמו של המעיין) והמראה הוא משגע ביותר, למרות שתכל'ס המים במפל הם מתוך הצינור שנמצא שם ולא הנביעה המקורית.
עדיין, המראה מלמעלה מרהיב, כל עמק החולה פרוש לרגלינו והמים הקרירים של המפל פשוט מענגים.
הירידה בחזרה עוד יותר מהירה מהעליה, בחוץ הטמפרטורות גבוהות, ועד שאנחנו מגיעים חזרה לרכב, אנחנו כבר יבשים לגמרי.
בשלב הזה הרעב כבר מודיע לנו שהוא כאן להישאר עד שנשביע אותו. אנחנו מחליטים, בדרך לצימר, להיכנס ליקב אסף, לשתות קצת יין ולאכול את הפוקאצ'ות הטעימות שלהם.
אנחנו בוחרים לנו כמה פוקאצ'ות, 3 סוגי גבינות (אחת מהן עם יין), ממרח כוסברה, ממרח לימון כבוש וממרח חצילים, סלט קטן של ירקות טריים, ואנחנו מסודרים לגמרי עד הערב.
הישיבה ביקב היא בחוץ, בחצר היפה והנעימה, מסביב אפשר לראות את הכרמים, תחושת המרחבים פשוט נהדרת.
בשעות אחה"צ אנחנו מגיעים לצימר, מחליטים להיכנס לג'קוזי החם כי בבריכה של הצימר יש מים קרים וזה כבר פחות מזמין בשעה הזאת של היום, ותוך כדי, אנחנו מחליטים לצאת עם מישל לטיול ג'יפים לילי, בחיפוש אחר חיות הלילה.
בשעה היעודה אנחנו מתייצבים, לבושים ארוך, עולים הג'יפ וכל אחד מאיתנו מקבל פרוג'קטור להאיר מסביב.
הנסיעה היא באפלה מוחלטת והדבר היחיד שאפשר לראות זה את העיניים של חיות הלילה שמחזירות לנו אור לפרוג'קטור.
זאבים, איילים, נמיות, חזירי בר, דורבנים, תנים, שועלים…. חיי הלילה במרחבים החשוכים פעילים ביותר, וברגע שאנחנו מגלים כאלה, מישל דוהר לעברם עם הג'יפ כדי לראות אותם מקרוב. חוויה ממש כייפית לילדים. אני בעיקר נהנית מהאויר הקריר ומהחשכה המוחלטת שרק בה אפשר לראות את כמות הכוכבים המטורפת שנמצאת מעלינו.
בשלב מסויים מישל עוצר לנו לטובת קומזיץ. אני חושבת שמאז נעורי בתנועת הנוער, לא הייתי או עשיתי קומזיץ, בטח לא עם הילדים שלי. חוויה מהממת ביותר בעיני, שגורמת לי לחשוב איפה הייתי כל השנים ואיך זה שעד היום לא עשיתי קומזיץ עם הילדים שלי??
בינתים, על הגזייה מישל מכין לנו תה צמחים ממה שצומח אצלו בגינה. הילדים מקבלים שיפודים ומרשמלו כדי להשתעשע עם זה על האש, ויש גם ופלים עם שוקולד, כדי שיהיה עם מה לשתות את התה… רגע מהמם שאני לא רוצה שייגמר. הייתי יכולה להישאר באפלה הזאת, ליד המדורה בצפון רמת הגולן כל הלילה. אמיתי.
אחרי הקומזיץ אנחנו ממשיכים בחיפוש אחר חיות הלילה עד שהילדים מודיעים שהם רעבים, ואז אנחנו מחליטים שדי לנו ומישל מסיע אותנו לפיצריה בקיבוץ מרום גולן – שפתוחה עד השעות הקטנות של הלילה. שני מגשי פיצה מתחסלים, הילדים שבעים ובא לציון גואל. חוזרים לצימר לישון.
היום שני של הטיול
היום בניגוד להרגלי, אני מחליטה לזרום עם הילדים ולתת להם לישון כמה שהם רוצים. זו חופשה, לא טירונות אני מזכירה לעצמי, ובכל זאת, אני מתחילה לגלות סימני עצבנות כשבעשר וחצי הם לא בכיוון של לקום 🙂
קצת לחץ מאסיבי, והם מתחילים להראות סימני חיים.. אנחנו מתכננים היום להגיע אל בריכת המשושים.
מתלבשים, מתארגנים ויוצאים לדרך. הטמפרטורות בחוץ די גבוהות וזה די מפתיע בהתחשב בכך שבשש בבוקר ממש היה קפוא.
בריכת המשושים מזמנת למטיילים בערך 400 מדרגות של ירידה מלמעלה עד לנחל ולבריכה. הכל טוב ויפה, רק צריך לזכור שאח"כ צריך לעלות את זה, והאמת היא שזה לא מרתיע אותנו.
הבריכה עצמה יפהפיה, ממש כמו שזכרתי אותה מילדותי. המפלצ'יק הקטן, גשר העץ על הנחל.. כל כך יפה כאן.
ועכשיו צריך לעלות בחזרה. בילדותי רצתי את המסלולים האלה של נחלי הגולן, היום אחרי החלמה מהקורונה, אני עוצרת מדי פעם כדי לנוח, ועדיין נהנית מכל מדרגה שאני עולה ובעיקר מהנוף.
מגיעים למעלה חוזרים לצימר להחליף בגדים ויוצאים לכיוון מסעדה, לנגב חומוס ולבאנה, וכמובן לאכול את הכנאפה של אבו זייד.
בניגוד לכולם שיושבים אצל נידאל, אנחנו בוחרים לשבת ב"טאבון גסאן" שקיבלנו עליו המלצה, ואנחנו ממש לא מצטערים. בעלת המקום מביאה לנו לבאנה חלומי מחלב עיזים..מדהים כמה הוא טעים. אנחנו לוקחים גם חומוס טרי מאד וסמבוסק רותח ממולא תרד בר שבדיוק הרגע היא סיימה להכין אותו. כמה טעים!
אנחנו משתדלים לא לאכול יותר מדי, כי הערב זה ערב חג שמחת תורה, ויש לנו מקום מוזמן לארוחת הערב במסעדת הבשרים "חוות הג'ילבון", אבל אם אנחנו כבר במסעדה, אנחנו לא מוותרים על מנת כנאפה אצל אבו זייד. הילדים אוכלים ואומרים שהכנאפה שאני מכינה הרבה יותר טעימה 🙂 המתכון לכנאפה שלי בלחיצה כאן
טיול קצר דרך יער אודם מזמין אותנו לעצור בג'ובה הגדולה. כשנסענו לגולן בפברואר האחרון, הכל היה כאן ירוק, פורח ומלא כלניות, אבל גם בסתיו כל כך יפה כאן.
הג’ובה הגדולה או בשמה הערבי “ג’ובת אל-כבירה” היא בור וולקני ענק במרכז שמורת יער אודם. במרחבי היער פזורות כ-20 ג’ובות (בורות) בקטרים שונים מ-30 מטר ועד 200 מטרים. כיצד נוצרו הג’ובות- יש הסוברים שמדובר בהתפרצות של גזים געשיים שעלו מבטן האדמה. גזים כאלו עלולים ליצור התפוצצות אדירה בבואם במגע עם האוויר. יתכן שישנו הסבר אחר לתופעה – מערות קארסטיות שהתפתחו תחת מעטה הבזלת או קריסה של האזור אל תוך חללים וולקניים. בכל מקרה, התוצאה מרהיבה – בור ענק פעור באדמה, מוקף עצים ופרחים. שלווה ורוגע זה כאן. אנחנו מקיפים את הבור – המסלול קל ונגיש, נהנים מהמראות והנוף.
וחזרה לצימר.
אנחנו מתארגים לארוחת ערב במסעדת הבשרים "חוות הג'ילבון". המסעדה מזכירה לנו בית כפרי וריח הבשרים מגיע אלינו כבר בחניה. המסעדה ממש גדולה ויש לה גם חצר מאד נחמדה. יופי של שרות, הבשרים טעימים (כבר אכלנו טובים מאלה, אבל עדיין מאד נחמד כאן), ואחרי הארוחה – חזרה לצימר, עייפים אך מרוצים.
היום השלישי של הטיול
את היום אנחנו מתחילים בחיפוש אחר ארוחת בוקר. "אפרתה" במרום גולן סגורה, התור ב"מטארלו" בעין זיוון ארוך ברמה מטורפת, ולא אנחנו נעמוד בתורים לבית קפה, יהיו הקרואסונים שלו שווים ככל שיהיו. בחורף היינו כאן כמעט לבד, נהננו מאד מהקרואסונים, אבל יש גבול לעמידה בתור שאנחנו מוכנים לה.
אנחנו ממשיכים לקופי ענן בהר בנטל. הנוף מעלף, האויר נפלא אבל ארוחת בוקר סבירה אין להם..
אחרי סיבוב בבונקרים שעל ההר, אנחנו מחליטים להמשיך בטיול ואיפה שנמצא משהו פתוח ונחמד – ניכנס. מזל שבאוטו יש לחמניות ונוטלה שהילדים מנשנשים עד שנגיע לארוחת הבוקר המיוחלת.
בסופו של דבר אנחנו מגלים בנוה אטיב בית קפה נחמד שנקרא "אצל סוזן בחצר".
מי שמתחזקת אותו זו הבת של סוזן, שחוץ משקשוקות וארוחות בוקר כיפיות, היא מכינה שם גם מלאווח, שבשבילי זה אחד הדברים הכי טעימים בעולם. לצערי יום קודם נגמרו לה המלאווחים ואני נשארתי עם החשק למלאווח, שלא נרגע עד שהכנתי כזה למחרת, כשכבר היינו בבית. אם אתם גם מהמכורים, המתכון למלאווח הכי טעים בעולם נמצא בלחיצה כאן.
יוצאים מנווה אטיב, כשהכיוון הכללי שלנו הוא לעבור דרך נחל חרמון, לראות את מימיו הצלולים והקפואים, לעבור דרך קרית שמונה ואז להתחיל להדרים הביתה. כמה מטרים אחרי נווה אטיב ואנחנו כבר רואים את מבצר נמרוד מתנוסס לו על ההר וחולש על כל הסביבה. פניה זריזה פנימה, ואנחנו בחניה של המבצר, נכנסים לתוכו.
האויר- כאילו מישהו הדליק את המזגן. תענוג. מראות נפלאים מכל הכיוונים, מהבופור בלבנון ועד קצהו של עמק החולה. מרהיב ביותר.
אנחנו לא מפספסים אף אולם ואף מגדל. המקום הזה פשוט מרהיב וכמה אפשר ללמוד ממנו על החיים פעם.
עוזבים את המבצר ויורדים למטה לכיוון הבניאס. מימיננו שדות מטורפים של חצבים.
מעולם לא ראיתי כמות כזו של חצבים, אפילו לא ביודפת. הסתיו כאן והוא מורגש מאד באזור הזה.
ממשיכים בדרכנו ואנחנו פונים לכיוון נבי יהודה כדי שנוכל לרדת אל הנחל. עוצרים קצת על גדת הנחל, נושמים את כל היופי הזה, לא שבעים בכלל מהמראה היפהפה שלו, אבל צריכים להמשיך ולהגיע הביתה.
עצירה ב"גן הצפון" לארוחת צהרים. מגוון המסעדות כאן גדול וכייפי, ואנחנו הכי אוהבים להגיע ממש אל הנחל שזורם שם מאחורי מקדונלדס.
מכאן, נוסעים הביתה מלאי שמחה בלב ועם הבטחה לעצמנו שנשוב לכאן בקרוב שוב. היה לנו טיול נפלא!