כמי שאף פעם לא נוסעים בקיץ לחופשות וטיולים, יצא לנו בקיץ של שנת 2024 לנסוע גם למדריד, גם לסלוניקי ובסוף הקיץ גם לפירנאים הספרדים והצרפתים, רק בגלל צרוף של נסיבות. הנסיעה למדריד היתה עם הילדים. בסופו של חודש יוני חם, נסענו לכמה ימים לבירת ספרד. ההחלטה על מדריד נפלה כבר חודשיים קודם לכן, כשהחייל הודיע שיש לו ימי חופשה שהוא צריך לשרוף והילדה הודיעה שאוליביה רודריגו יוצאת לסיבוב הופעות עולמי ותגיע לאירופה לקראת סוף יוני. עשינו 1+1 , בדקנו יעדים, כרטיס הטיסה הכי זול שאפשר היה להשיג היה למדריד, וכך מצאנו את עצמנו בחופשת קיץ בעיר הנהדרת הזאת, בדיוק בתאריכים של ההופעה הנכספת ושל החופשה של החייל.
אז כרטיסים קנינו, גם לטיסה וגם להופעה והפינה היחידה שנותר לסגור היא הדירה. אחרי שהבנתי איך נראה המרכז של מדריד, מצאתי לנו דירה חמודה שהיתה ממוקמת הכי טוב שיש – 2 מטר מפוארטה דל סול, צמודה לסטארבאקס היחיד שפתוח כבר בשבע בבוקר – בול לקפה של ניצן ושלי, משכימי הקום, לפני שהילדים מתעוררים והכי חשוב – בלב האזור הכי חי של מדריד, שממנו אפשר לעשות את כל מדריד ברגל, בלי צורך בתחבורה בכלל, כמו שאנחנו אוהבים.
בדירה שלנו היו שני חדרי שינה, סלון (שיש בו ספה נפתחת למיטה זוגית), מטבח ואמבטיה, אבל יחסית לדירות שהיינו בהן ביעדים אחרים, זו היתה קטנה יחסית (מהתמונות בבוקינג חשבתי שהיא תהיה טיפה יותר מרווחת). בכל אופן המיקום המנצח שלה פשוט פיצה על המרחב וממילא היינו בדירה רק כשבאנו לנוח – בצהרי היום המאוחרים או בלילה. בכל בוקר דאגנו לקפל את המיטה הנפתחת בסלון בחזרה לצורתה כספה, כדי שתהיה לנו קצת יותר תחושת מרחב. בקיצור – אני פחות התלהבתי מהדירה הזאת מאשר מדירות אחרות שהיינו בהן ביעדים אחרים, ויחד עם זאת – המיקום פה פשוט מושלם, שיש מצב שהייתי שוכרת את הדירה הזאת שוב, בטח אם היינו מגיעים רק בזוג, או שלישיה.
הקישור לדירה נמצא כאן – דירה בלב מדריד
היום הראשון (יום חמישי)
מאחר והגענו למדריד לילה קודם קרוב לחצות ונפלנו ישר למיטות, את הבוקר התחלנו בשוטטות באזור הדירה כדי להבין איפה בדיוק אנחנו נמצאים ומה יש בסביבה. מסתבר שהדירה נמצא ממש בלב אזור המדרחוב של הקניות, כל החנויות הכי שוות נמצאות מטר מאיתנו, החייל גילה את FNAC ונעה גילתה את כל שאר החנויות שהיא אוהבת, וזה הצריך מאיתנו לעשות תיאום ציפיות לעניין בילוי השעות בעיר, מאחר וכמו שחלקכם כבר מכירים אותי מהטיולים הקודמים שקראתם כאן בבלוג – אני חוטפת חלושס כשאני נכנסת לחנויות. שונאת את זה, זה בזבוז זמן נוראי מבחינתי ורק אם אין לי ברירה אני עושה סיבובים מהירים תוך כדי הוצאת הנשמה לכל מי שאיתי שימהרו ושהעונש הזה יסתיים מהר. הבעיה היא שמאחר וידענו שאנחנו מגיעים לעיר שידועה כיעד מצויין לקניות, הבטחתי להם מראש שאת כל ההשלמות שחסרות להם מבחינת לבוש – כולל גרבים ותחתונים – נעשה במדריד כשנגיע. דחיתי את הקץ בארץ, עכשיו הייתי חייבת לפרוע את החוב.
בקיצור, החלטנו שהיום אנחנו רק מתבוננים מה יש מסביב ועושים סיבוב ראשוני להכרת העיר ובהמשך נקדיש יום אחד לעניין הקניות, המדידות, החיפושים וכו', ואם זה לא יספיק נעשה השלמות פה ושם.
את הבוקר פתחתנו בארוחת טעימות שווה בקומת השוק של הכלבו אל פורט אינגלז שצמוד לדירה שלנו. כל אחד בחר לו מה שהוא אוהב – קרואסונים, בייגלס, סנדביצ'ים, וגם טעמנו אמפנדס של הרשת MALVON – שהיו מצויינים. אהבנו בעיקר את האמפנדה עם הגבינה והבייקון ואת זה עם מילוי העוף התאילנדי שהיה פשוט מצויין.
אנחנו ממשיכים עוד דקת הליכה אל פוארטה דל סול, שם נמצא פסל הדוב והעץ המפורסם שתמיד יש מי שמצטלם לידו, וגם אנחנו כמובן 🙂
היום בערב מתקיימת ההופעה של אוליביה רודריגו, נעה בהתרגשויות גדולות, ואנחנו פשוט הולכים ברגל דרך המדרחוב לכיוון הגראן ויה – שדרת הקניות המרכזית, שם אנחנו פונים שמאלה לכיוון כיכר אספניה, ומשם שוב פונים שמאלה לאזור הארמון המלכותי.
בפעם האחרונה שהייתי במדריד, 25 שנים קודם לכן, יצא לי לראות את המלך והמלכה יוצאים מתוך הארמון לתוך מכוניתם, בלי יותר מדי מאבטחים ושאר בלאגנים, יש מדינות הרבה יותר שפויות משלנו…. הפעם, כשהתקרבנו לארמון, התקיימה בדיוק החלפת משמר הארמון.
הכל כאן יפה ומלכותי. אנחנו ממשיכים לאורך חזית הארמון ומגיעים לרחבה שנמצאת בינו לבין הכנסיה הגדולה הצמודה אליו.
בהמשך הרחבה ישנה מרפסת תצפית יפה ושם גם נמצאת הגלריה לאוסף המלכותי של ספרד, שהיא למעשה מוזיאון שאוצר בתוכו יצירות אומנות וחפצי יוקרה שהיו ברשות המלכים השונים של ספרד במשך 500 שנה.
מהגלריה אנחנו ממשיכים לכיכר PLAZA DE SANTIAGO היפה
ומשם עולים עם הרחוב שוקק בתי הקפה אל עבר שוק האוכל סן מיגל.
אנחנו משוטטים בין הדוכנים ומחליטים לטעום באנים ממולאים בכל מיני דברים מפתים – טעים מאד!
משוק סן מיגל אנחנו ממשיכים לכיוון PLAZA MAYOR היפה, כיכר מלבנית שאורכה 129 מטר ורוחבה – 94 מטרים.
הכיכר מוקפת בניינים שיש בהם 237 מרפסות הצופות אל הכיכר. אל הכיכר אפשר להיכנס דרך תשעה שערים והיא משמשת מוקד מרכזי לפגישת קבוצות שיוצאות לסיור בעיר, למופעי רחוב שמתקיימים בה באופן קבוע ויש בה כמובן גם בתי קפה ומסעדות שנראות כמו מלכודות תיירים קלאסיות.
אנחנו ממשיכים לכיוון פוארטה דל סול וכמובן שעוצרים בדרך לטעום את הצ'ורוס של Chocolateria SAN GINES שחולשת על כמה מבנים באזור הזה, שחלקם מיועדים למי שרוצה לשבת בפנים ולהנות משתיה וצ'ורוס וחלקם מיועדים למי שרוצה לקחת גלידה / צ'ורוס ולהמשיך בדרכו.
אנחנו לא מחובבי המטוגנים אז קשה לי להגיד אם אכן זה הצ'ורוס הכי טעים בעיר כמו שמעידים עליו, או שאולי יש טובים ממנו. מה שבטוח, המקום הזה זה מכרה זהב כי לא משנה באיזו שעה נעבור שם בימים הבאים בדרכנו לכל מיני מקומות – תמיד יש שם תור ומלא אנשים עומדים בחוץ וזוללים צ'ורוס.
אנחנו עולים לדירה שלנו, נחים קצת לפני היציאה להופעה הערב.
ובערב – שיא ההתרגשות – נוסעים אל ההיכל בו מתקיימת ההופעה, כולם מסביב מגיעים עם האביזרים המתאימים בסגול ונצנצים,
רון מחליט שלא בא לו להיכנס עם נעה להופעה ואני מוצאת את עצמי נכנסת להיכל עם עוד עשרות אלפי ילדות מתרגשות שעומדות כל הערב ושרות עם אוליביה את כל השירים שלה. חוויה.
רון וניצן ממשיכים לשוטט בעיר בזמן שאנחנו רוקדות בהופעה ונעה שרה – היא כמובן מכירה את כל המילים בעל פה, אני לא מכירה אפילו שיר אחד חחחח, ובסוף זה נגמר. אנחנו חוזרות הביתה שמחות ומאושרות – היא -על ההופעה שכל כך חיכתה לה ואני – על החוויה המשותפת איתה.
היום השני (יום שישי)
היום אנחנו רוצים לשוטט בשכונת CHUECA היפה, לכן את ארוחת הבוקר של היום אנחנו בוחרים לאכול בקפה BUCOLICO בעקבות המלצה.
למזלנו אנחנו מגיעים בשעה שאין תור בחוץ, אבל מיד אחרינו התור לאט לאט מתארך ואנחנו מחכים כמה דקות עד שמתפנה מקום ואנחנו נכנסים. אנחנו מזמינים יוגורט עם פירות, חביתה קוריאנית, טוסט וקפה.
המנות ממש קטנות ומינימליסטיות, האוירה מאד נעימה והעוגות שעומדות על שולחן הקינוחים נראות מעולות אחת אחת, אבל ברור לי לגמרי שאם הייתי צריכה לעמוד בתור זמן רב כדי להיכנס – הייתי מוותרת על זה בקלות, כבר אכלנו ארוחות בוקר הרבה יותר שוות במקומות אחרים בעולם ובלי לחכות בתור.
והשכונה הזאת פשוט מקסימה. אני הכי אוהבת לטייל ברחובות ופשוט לספוג את האוירה ולראות את המקומות הקטנים שבעיקר מקומיים יושבים בהם. באחד הרחובות עומדת כנסיה שהדלתות שלה פתוחות ואנחנו נמשכים אליה בגלל קולות שירה יפהפיים של מקהלה שמבצעת את WHAT A WONDERFUL WORLD בביצוע שמיימי!
בהמשך השוטטות בשכונה אנחנו מגיעים לרחוב CALLE DE FUENCARRAL שהוא מדרחוב מקסים ויש בו את כל החנויות שיש בכל שאר אזורי הקניות של העיר ויותר, ולטעמי, בתור אחת שלא סובלת קניות- אם כבר לסבול בקניות, אז לפחות לסבול כאן ברחוב המקסים הזה.
בשעות אחה"צ אנחנו מתחילים להרגיש רעב ומתגעגעים לאכול קצת ירקות, שהם מצרך די נדיר במסעדות במדריד כפי שמעידה ידידה שגרה כאן, ואנחנו מחליטים ללכת למקום שהיא מאד המליצה עליו – שיש בו ירקות לרוב והכל טעים, בריא ומרהיב – HONEST GREENS.
לרשת הזאת יש כמה סניפים בעיר, ואחד מהם ממש קרוב אלינו ונמצא על הגראן ויה. אנחנו שמים פעמינו לשם ותוך 3 דקות אנחנו כבר עומדים בתור עם עוד הרבה שכבר מכירים את הרשת הכיפית הזאת. התור זז ממש מהר, אנחנו מגיעים לקופה ומזמינים מה שבא לנו וכמה דקות אח"כ מגיעות אל השולחן שלנו צלחות עמוסות כל טוב, מלא ירקות טריים ומרהיבים והכל ממש טעים. אנחנו נהנים ממש מהארוחה הזאת ובהמשך השהיה כאן, חוזרים למסעדה הזאת עוד פעמיים, גם כדי לטעום עוד דברים שראינו ועשו לנו חשק ובעיקר כדי להנות מהסלטים המרהיבים שלהם.
מומלץ בחום!
בחוץ הטמפרטורות לוהטות ואנחנו מחליטים לחזור לדירה לנוח מעט במזגן ולצאת שוב בערב.
סוף יוני, השמש במדריד שוקעת רק בסביבות 22:00, בחוץ אור ומלא אנשים ברחובות.. ממש תחושה של מסיבה בכל מקום.
את סיבוב הערב שלנו אנחנו מחליטים לעשות בשכונת LA LATINA שבמרכזה נמצא רחוב CALLE DE LA CAVA BAJA התוסס. הכל כמובן ברגל מהדירה שלנו. אנחנו עוברים דרך פלאזה מאיור המוארת אל הרחובות שקוראים לנו להיכנס אליהם
דרך רחוב CAVA BAJA המקסים שיש בו מלא מלא מסעדות וטאפאס בר, שכל אחד יותר מושך מהשני.
מלא אנשים ברחובות ובמסעדות, האוירה משגעת ואנחנו פשוט מוקסמים מהאזור הזה. כל הרחובות כאן צבעוניים ויפים, בכל פינת רחוב יש איזו כיכר קטנה שיש בה מסעדה או בתי קפה,
בכל מקום שאנחנו מגיעים אנחנו כבר רואים סמטה נוספת שקוראת לנו להיכנס אליה… תענוג אמיתי. אנחנו עושים סיבוב גדול באזור, מגיעים עד לכנסיית סן אנדרס עם הכיכר המקסימה שלידו
וממשיכים מאחוריה אל רחובות, גינות וסמטאות שמלאים בברים ומלא מלא אנשים יושבים בהם.
איזו חגיגה. אנחנו לא צריכים יותר מזה – מזג האויר כל כך נעים ואנחנו פשוט יכולים להמשיך ולשוטט ככה שעות. הדרך חזרה לדירה עוברת גם היא דרך רחובות יפים ומוארים, ואנחנו סוגרים את היום הזה באושר גדול.
היום השלישי (יום שבת)
היום החבר'ה החליטו שבא להם לאכול אסייתי ונעה מוצאת שיש לא רחוק מאיתנו שוק אוכל אסייתי שנקרא YATAI MARKET. אנחנו מחליטים לשוטט ברחובות שמובילים לכיוון של השוק ויחסית בשעה מוקדמת אנחנו נכנסים אל השוק המקורה הזה שיש בו אוירה כייפית ממש של רחוב באסיה, וגם האוכל שם פשוט מצויין.
אנחנו עדיין לא רעבים אבל הילדים מזמינים להם כמה דברים טעימים לנשנש – סושי אגרולס גיוזות.. וניצן ואני מקבלים המלצה מזוג ספרדים שיושב מולנו להזמין לנו משקה מהבר שנראה כל כך יפה ונקרא TINTO DE VERANO CO LIMON. איזה כיף.. זה לא רק נראה יפה, זה גם טעים 🙂
אנחנו מעבירים בכיף את הזמן עם עוד מנה ועוד נשנוש.. ואז מחליטים לצאת ולהמשיך בשוטטות שלנו בשכונת LA LATINA, באזורים אחרים מאלו שהיינו בהם אתמול בערב. השכונה מלאה מסעדות הודיות, קובניות, פרואניות… רואים שזו שכונה של מהגרים.
יש בה מקומות שנראים מקסים ממש אבל אנחנו מרגישים כבר את עומס החום ומחליטים לחזור לדירה לנוח ולצאת יותר מאוחר כשיהיה פחות חם. בשונה מהרגיל שלנו (שלכל מקום אנחנו הולכים ברגל וגומעים לא פעם משהו כמו 15- 20 ק"מ הליכה ביום), הילדים משכנעים אותי לקחת מטרו בחזרה לפוארטה דל סול, כי אין להם כח לעלות את העליות חזרה בחום הזה. הצליח להם – הסכמתי 🙂
אנחנו מגיעים לדירה, מתקלחים כמובן, נחים קצת ויוצאים לסיבוב הערב שלנו כשהיעד – מסעדה מקסיקנית מומלצת מפונפנת ויקרה יחסית למדריד שנקראת TEPIC. המסעדה ממוקמת ברובע סלמנקה היוקרתי של העיר. זו מסעדה ברמה מאד גבוהה, עם אוכל מוקפד ושרות מצוין. המסעדה במרחק של 45 דקות הליכה מהדירה שלנו וזה ממש כיף כי זה אומר שנעבור בדרך בעוד מקומות יפים.
במסעדה אנחנו מזמינים כמה מנות קטנות שאפשר לחלוק ולטעום, הכל טעים, גם הסלט, והמלצר ממש מפנק אותנו ומקרקר סביבנו.
בתום הארוחה אנחנו ממשיכים לצעוד בשדרה הגדולה שליד – שיורדת אמנם בקו ישר עד לשער אלקלה, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים בזיג זג כי בכל כמה מטרים יש איזשהו מבנה או פסל שקוראים לנו להתקרב אליהם.
פשוט כיף ויפה ומפואר.. כיאה לעיר מלכותית.
ושער אלקלה מואר ויפה, כמו כל המבנים שראינו בדרך.
אנחנו עוצרים לתמונה וממשיכים עם השדרה אל עבר מלון ריץ, שם אנחנו מחליטים לחצות את שדרת פראדו לכיוון פוארטה דל סול התוססת שיש בה מלא הופעות ומוזיקה, כאילו זה לא לקראת חצות כבר.
יאללה, עולים לדירה למקלחת נוספת ושנת לילה טובה.
היום הרביעי (יום ראשון)
היום זה היום של שוק הפשפשים המפורסם של מדריד EL RASTRO, שמתפרס על פני כמה רחובות ואזור שלם. אנחנו מחליטים לתת לילדים לישון קצת יותר מאוחר, כי גם ככה כל האקשן רק מתחיל בסביבות 10:30 – 11:00.
בגדול – אני לא מתה על שווקי פשפשים אבל במקרה הזה אני זורמת עם החבר'ה – רון רוצה לחפש תקליטים שווים ותכל'ס, לי זה לא באמת משנה איפה אני משוטטת, כל עוד מעניין לי.
ההגעה לשוק מהדירה שלנו היא כמובן ברגל, 10 דק הליכה ואנחנו כבר רואים את כל הדוכנים וכל האנשים – הפנינג רציני. אנחנו לוקחים את הזמן ומסתובבים בין הדוכנים השונים, נכנסים לרחובות הקטנים שהשוק מסתעף אליהם ומקפידים להיות בצל כי ממש חם בחוץ.
יש כאן מלא דוכנים של אמנות, עבודות יד, שמלות, בגדים יד שניה, ציורים, תקליטים, תיקים…. שוק פשפשים במיטבו, והאמת היא שדי נחמד כאן, יחסית לשווקים אחרים שביקרתי בהם.
אנחנו משוטטים לאורך הדוכנים, כבר שעת צהרים ואנחנו מגיעים לגינה / כיכר PLASA DE CAMPILLO DEL MUNDO NUEVO, שם אנחנו רואים שהמון אנשים יושבים בגינה ואוכלים כל מיני דברים שנראים לא רע. אנחנו מחליטים לטעום את הפריטטה המקומית, זוג נחמד ממליץ לנו איפה לקנות – זה ממש בפינה של הגינה עם רחוב C. de Carlos Arniches. יש שם גברת שעומדת בחלון וכולם עומדים בתור לקנות ממנה כל מיני כריכים טעימים. אנחנו קונים פריטטה, טועמים, מגלים שזה לא כזה טעים כמו שזה נראה, וממשיכים הלאה במעלה הרחוב. (חייבת לציין פה שחודשיים אחרי מדריד, בטיול אחר בפירנאים, אכלנו פריטטה מעלפת! צריך לדעת להכין את זה)
בפניה הראשונה שמאלה יש בית מאפה שנקרא NOVO MUNDO והתור אליו ארוך ארוך.
אני רק ממבט עיניים יודעת להגיד שיש להם מאפים טובים, גם קראתי המלצה עליהם, אבל עכשיו אנחנו מוותרים על התענוג, כי ממש חם ואין לנו סבלנות לעמוד בתור.
אנחנו ממשיכים עוד קצת לשוטט ברחובות הקטנים ויורדים חזרה אל שער טולדו לראות אותו.
משם אנחנו מחליטים לחתוך אל שוק סאן פרננדו, בתקווה שיהיה ממוזג ונוכל לאכול שם משהו נחמד לצהרים.
אנחנו מגיעים אל השוק שנראה בשעה זאת חצי נטוש. חלק מהדוכנים כבר סגרו, אבל באחת הפינות עדיין יש מסעדה שפועלת וגם יושבים אצלם הכי הרבה אנשים, אנחנו מסתכלים קצת מסביב ומבינים שמדובר כאן בשילוב של אוכל יווני, גרמני וקצת בריטי, וגם האישה שניגשת אלינו היא מבוגרת בריטית, שמספרת לנו שהיא כבר שנים כאן, במסעדה הזאת.
אנחנו מזמינים עלי גפן ממולאים, פיש אנד צ'יפס, שניצלונים מתובלים ופילטים מוחמצים של אנשובי שמוגשים עם לחם. הכל טרי, הכל טעים והכל בנדיבות.
מתאוששים קצת מהחום הגדול, ויאללה ממשיכים לשוטט בשכונה, בדרך לדירה שלנו. והמזגן בדירה מצויין. מקלחת ושנ"צ של אח"הצ.
בערב אנחנו מחליטים ללכת אל פארק רטירו היפה, ברגל כמובן. כל הכיף זה ההליכות 🙂
והפארק, כמו שזכרתי אותו מלפני 25 שנים, יפה מרווח וירוק.
אנחנו נהנים מהמרחבים, ממנוחה ליד ארמון הזכוכית, מהצצה לגן הורדים ומטיול בשבילי הפארק.
וככה עובר לו ערב מקסים שנמשך בחזרה לדירה ברגל כמובן, דרך רחובות שעדיין לא צעדנו בהם. מקלחת נוספת כמובן, ולמיטה 🙂
היום החמישי (יום שני)
היום אנחנו נוסעים לטולדו TOLEDO
מונית מתחת לדירה שלנו לוקחת אותנו תוך כמה דקות ל PLAZA ELIPTICA, שם בתחנה יורדים קומה ובשער מספר 7 לוקחים את האוטובוס הישיר שמגיע לטולדו תוך 45 דקות. ליד השער יש מכונת כרטיסים בה ניתן לקנות את הכרטיסים להלוך וגם לחזור. האוטובוס יוצא מהתחנה כל חצי שעה.
כשמגיעים לטולדו יוצאים החלוצה מהתחנה והולכים לכיוון הגבעה של העיר העתיקה, מרחק של 5 דקות הליכה על למדרגות הנעות שעולות למעלה עד לכיכר המרכזית של העיר.
אם בא לכם לקחת סיור מודרך בטולדו , תמצאו בכיכר מלא מדריכים שרק מחכים לקחת אתכם איתם, לחלקם צריך לשלם מראש וחלקם עורכים סיורים חינמיים (ובסוף הסיור אתם משלמים להם כמה שבא לכם). אנחנו העדפנו לשוטט לבד עפ"י סיור שמצאתי בגוגל עם כל ההסברים על כל המקומות. אגב, ליד הקתדרלה הגדולה ישנו משרד מודיעין לתיירים, שם קיבלנו מפה של העיר, קצת הסברים לדברים שאסור לפספס וגם ברכת "שלום על ישראל" שחיממה את ליבנו.
בעיר העתיקה אי אפשר לפספס את בתי הכנסת והרובע היהודי, לאורך כל המדרכות וקירות הבתים אפשר לראות את הקרמיקות הקטנות עם סימון המנורה, עם המילה "חי" ועם המילה "ספרד".
ממשיכים לשוטט בסמטאות
באחת הסמטאות אנחנו מוצאים מאפיה שמוכרת פסטל דה נאטה שנראה יותר טעים ממה שהוא באמת
כמובן שנכנסנו גם לבית הכנסת העתיק
נראה לי שלא השארנו סמטה אחת יתומה בעיר, עברנו בכולן
וידאנו בחנות אחת שהמים טעימים, בחנות אחרת וידאנו שמוכרים חולצות שוות, ובחנות השלישית (סטארבאקס) כבר נכנסנו במטרה להתיישב ולהתקרר קצת מהחום הכבד. קפה קר ומשקה אסאי קפוא עושים יופי את העבודה ביחד עם המזגן.
כשהרגשנו שמיצינו, חזרנו בדיוק באותה הדרך שבאנו לתחנת האוטובוס, עלינו על הישיר למדריד והגענו במהירות בחזרה לעיר.
ומדריד, – כיאה לעיר ללא הפסקה, שוקקת חיים ורק מחכה לנו שנשוטט ברחובות שעדיין לא הגענו אליהם עד עכשיו 🙂
היום השישי (יום שלישי)
היום זה היום להשלמת קניות, לחזרה למקומות שיותר אהבנו, לישיבה ממושכת בבתי קפה…. יום של סתלבט לפני החזרה הביתה.
נעה סימנה כמה חנויות שבא לה להיכנס אליהן, רון רצה להמשיך לשוטט ולחפש תקליטים שווים, וניצן ואני נהננו בעיקר מהאוירה הכייפית בעיר הזאת, מהרחובות השוקקים, מתחושת החופש הזאת, רגע לפני שחוזרים לארץ, למלחמה שאינה נגמרת ולעצב האינסופי על אחינו החטופים שעדיין נמצאים במנהרות החמאס.
מדריד היתה טובה אלינו ומהנה עד מאד, בטח עוד נחזור אליה 🙂