ליון ואנסי – יופי מרוכז

את האלפים הצרפתים אני מכירה היטב כבר מגיל 16, אז התאהבתי ממבט ראשון באזור היפהפה הזה. מאז אנחנו חוזרים לשם שוב ושוב, עם הילדים או בלעדיהם, והאמת היא שאנחנו לא שבעים מהיופי, מהשלווה, מהאוכל הטעים ומהאוירה הנפלאה באזור הזה.

הפעם בנסיעה הזאת המטרה היתה מנוחה. אחרי מעבר דירה שסחט אותנו, רצינו לשלב קצת כיף עירוני בליון, כשהתכנון הוא, כמו בכל עיר אחרת שאנחנו נמצאים בה, לחרוש אותה ברגל (רק שהפעם הבטחתי לניצן שזו לא תהיה טירונות אלא טיול רגוע עם המון מנוחה ושנ"צ) , ולאחריה-  מנוחה רגועה במלון הכי הכי שיש, על שפת אגם אנסי, עם הנופים המשגעים של האגם וההרים.

אזור האגם מוקף בכפרים מצויירים, הרים ירוקים ובהמון מרחבים משגעים שעושים טוב לגוף ולנפש. בקצה הצפוני של האגם שוכנת אנסי המיוחדת והיפה, מלאה בתעלות שזורמות בין הסמטאות המצויירות שלה.. תענוג אמיתי לטייל בה שוב ושוב. תכף נגיע לאנסי האהובה, אבל קודם – ליון.

ליון

עיר יפה ומרתקת, עשירה בהיסטוריה ובמבנים מיוחדים. האוירה בה שונה לגמרי מפריז, ועדיין, גם כאן אפשר בהחלט להנות מהשיק הצרפתי ומהאוכל. כיום ליון נחשבת לבירת הגסטרונומיה הצרפתית, יש בה ריכוז מאד גבוה של מסעדות ובתי אוכל ביחס למספר התושבים, שפים רבים קבעו בה את מקום מושבם, ואפשר למצוא בה המון מסעדות מעוטרות כוכבי מישלן לצד ה"בושונים", שהם סוג של מסעדות מקומיות, בדר"כ עם מסורת משפחתית, שם המתכונים עוברים מדור לדור ואפשר למצוא בהם אוכל ליונזי אמיתי. (עדיין , לדעתי, פריז הרבה יותר מובילה בתחום הזה).

בתמונה- כנסיית הפורבייר שנמצאת על גבעה גבוהה וחולשת על העיר. אפשר לראות אותה כמעט מכל מקום.

העיר החלה את דרכה כמושבה רומאית בשנת 43 לפנה"ס. בנה אותה אחד מקציני הצבא של יוליוס קיסר, שסימן את המיקום שלה כמיקום אסטרטגי בין שני הנהרות שחוצים אותה – נהר הרון ונהר הסון.

שני הנהרות האלה מחלקים בעצם את ליון לשלושה חלקים:

ממזרח לנהר הרון נמצאת העיר החדשה יותר, שם נמצאים בין השאר תחנת הרכבת המרכזית של העיר, שוק האוכל המקורה של השף המקומי הכי ידוע – פול בוקוז, שני המגדלים הגבוהים שמאפיינים את העיר ורואים אותם מכל מקום וגם – הקניון הגדול – לחובבי הקניות.

במרכז, בין שני הנהרות נמצא החלק שנקרא פרסקיל, שמשמעותו בצרפתית – כמעט אי או כמו שאנחנו קוראים לזה – חצי אי. החלק הזה הוא למעשה מרכז העיר, זה האזור הכי נכון לשהות בו כשנמצאים בליון, יש בו מדרחוב גדול, אלפי מסעדות, חנויות, ככרות, כנסיות, מבנים מרתקים וכו'. מצפון לפרסקיל מתנשאת גבעה עליה הוקמה שכונת קרואה רוס – הצלב האדום, שהיא אזור משכנם של האמנים, ושיטוט ברחובות השכונה הזאת זה ממש כמו להסתובב במוזיאון פתוח. המון ציורי קיר, פסלים קטנים, מיצגים שונים… נפלא!

אם אתם מחפשים מקום ללון בו, כדאי לכם לדעת שרוב האקשן מתרחש בפרסקיל, בין כיכר בלקור  bellecour לבין כיכר טרו terreaux, שם נמצא בנין העיריה היפהפה וגם המוזיאון לאמנויות.

ממערב לנהר הסון יושבת לה העיר העתיקה והיפה, שהיא היחידה באירופה שלא נפגעה בשום מלחמה, כולל מלחמת העולם השניה, ולכן ניתן להסתובב בה ולהתרשם מהבתים המיוחדים והייחודיים לליון שנשארו בדיוק כפי שהם מאז נבנו. בעיר העתיקה ישנם "טראבולס"- מעברים סודיים בין הרחובות, שניתן בעזרתם לקצר דרכים וגם להיות פחות חשופים לגשם ושלג בתקופה הקרה. הגבעה שמעל העיר העתיקה היא למעשה המקום בו הוקמה ליון. כיום יש שם את כנסיית פורבייר שבולטת למרחוק, ולידה אפשר לראות את "האייפל של ליון". על הגבעה הזאת נשמרו בצורה נהדרת שרידים של אמפי תיאטרון רומי, ויש שם גם מוזיאון מרתק. אפשר לעלות לגבעה בפוניקולר או ברגל, דרך הגנים, ובכל מקרה, הנוף מלמעלה משגע – תצפית נפלאה על כל ליון.

שלושת חלקי העיר מאד קרובים האחד לשני וניתן לעבור בינהם על הגשרים המחברים אותם ממש בקלות ובתוך דקות.

יום 1 (חמישי)

אנחנו מגיעים לליון אחה"צ, מגיעים למלון שבחרנו, שמים את המזוודות, מקלחת להתרענן מהטיסה, וכמובן – מיד יוצאים לסיבוב בעיר. המלון שלנו ממוקם מצוין, ממש מאחוריו המדרחוב הגדול של ליון – רחוב הרפובליקה Rue de la Republique. איך אני מתה על התחושה הזאת של הרגעים הראשונים של החופשה. הכל עוד לפני, מחכה שאגלה את נפלאות המקום, השפה הזרה והאהובה, החנויות היותר והפחות מוכרות… בתי הכלבו פתוחים, מלא אנשים ברחובות..

ואפילו יש כאן שוק איטלקי קטן שמוכר רק פרודוקטים מאיטליה – נקניקים, גבינות, פטריות מיוחדות, פסטות…. מתה על שווקים כאלה. אנחנו עוברים בשוק, טועמים מכל מה שהרוכלים מציעים לנו וממשיכים עם המדרחוב לכיוון כיכר בלקור, לגלות את העיר.

כיכר בלקור, שבמרכזה פסל של לואי ה- 14 רכוב על סוסו, מאופיינת באדמה האדומה.

בסוף המאה ה- 12, הארכיבישוף של ליון גידל גפנים במקום הזה ושמם היה 'הגן היפה'- "בלה קרטיס", מכאן השם – בלקור. לימים הפכו הגפנים למגרש מסדרים, עד שבשנת 1658 לואי ה- 14 הציב במרכז המגרש את הפסל המייצג אותו וקבע אותו כמרכז העיר. האדריכל המלכותי תכנן את הבתים בצד המערבי והמזרחי של הכיכר, בהמשך נבנו בתים נוספים סביבה, והיא מאז נותרה הכיכר המרכזית של העיר. בשנת 2010 שופצה הכיכר, הוצבו בה קיוסקים, וגם המבנה שמכיל את משרד התיירות והמידע הוצב שם. אורכן של כל הדרכים לליון, נמדד מהכיכר הזאת.

אנחנו עולים מכיכר בלקור במעלה רחוב הרפובליקה, בהצצה לצדדים אני כבר קולטת ככרות יפות ומזרקות שקוראות לי לגשת אליהן, אבל כרגע אנחנו רוצים ללכת את כל הרחוב עד למעלה, עד לבית האופרה של ליון – לראות מה יש בו ולהכיר את האזור.

שני רחובות לפני בית האופרה – אנחנו מציצים ימינה ורואים רחוב קטן ומקסים מלא במסעדות ובתי קפה. שם הרחוב – Rue de l'arbre sec.

אנחנו נכנסים אליו, נהנים מהאוירה המיוחדת שלו ומנסים להיכנס לבושון 203 הידוע כדי לאכול, אבל כמו שכבר ידענו- אם לא הזמנו מקום – אין לנו סיכוי, ולא רק שם אלא באף בושון שנחשב.

לכל המסעדות בליון צריך להזמין מקומות מספיק זמן מראש לארוחת ערב (בצהרים עוד יש אפשרות למצוא מקומות פנויים) – ואכן הזמנתי לנו מקומות למשך כל השהות שלנו, אבל חברת התעופה שהפתיעה אותנו יומיים קודם וביטלה לנו את הטיסה, אילצה אותנו להגיע לעיר יום קודם, וכך מצאנו את עצמנו ללא שולחן מוזמן לערב הראשון שלנו, מחפשים מקום לאכול ובסופו של דבר החלטנו ללכת על סנדביץ שווה של באגט מעולה עם עוף פריך באחד מהדוכנים במדרחוב.

ממשיכים דרך הרחובות הקטנים לבית האופרה והרחבה הגדולה שמאחוריו, עם תעלת המים הקטנה.

כאן מתחילה גבעת הקרואה רוס ואנחנו לא מטפסים אל השכונה למעלה, אלא לוקחים שמאלה לכיוון בית העיריה וכיכר טרו Place des terreaux.

הכיכר יפה, מלאה במסעדות גדושות צעירים, במרכזה המזרקה היפהפיה ויש בה אוירה ממש כייפית.

אנחנו עייפים , חוזרים אל המלון שלנו לשנת לילה טובה. מחר נבקר בעיר העתיקה.

יום 2 (שישי)

היום אנחנו רוצים לשוטט קצת בעיר העתיקה. אמנם נרשמנו למחר בבוקר לסיור מודרך בעיר העתיקה, אבל עדיין, אני אוהבת לשוטט עצמאית ולהכיר את המקומות בדרכי שלי.

רגע לפני העיר העתיקה, אנחנו לוקחים קפה וקרואסון בפטיסרי Maison Antoine על שפת הנהר.

משם חוצים את נהר הסון לכיוון העיר העתיקה, לוקחים מעט שמאלה לכיוון הקתדרלה הגדולה. מימין לנו נמצא בית המשפט של ליון על 24 עמודיו המרשימים.

אנחנו מטפסים על המדרגות של בית המשפט להציץ אליו פנימה. במבט החוצה מבית המשפט רואים את הנהר ואת הגשר של הולכי הרגל. תמונה יפה 🙂

אנחנו ממשיכים אל הקתדרלה הגדולה. הכיכר שלפני הקתדרלה קטנה ונחמדה, במרכזה מזרקה קטנה, ומעליה, אם מרימים את המבט, אפשר לראות את כנסיית פורבייר שנמצאת על הגבעה הגבוהה.

בתוך הקתדרלה נמצא השעון האסטרונומי העתיק, ויטראז'ים יפים ושמות משפחות התורמים לכנסיה חבויים בין קירות הכנסיה – נחמד לגלות אותם בין הפיתוחים על הקירות… סוג של משחק נחמד.

בעיר העתיקה יש שני רחובות ראשיים מקבילים – Rue de boeuf ו- Rue Saint jean. בין שני הרחובות האלה ישנם 'טראבולס' – מעברים סודיים שמאפשרים לעבור מרחוב לרחוב בתוך הבתים וממש להגיע עד לנהר.

בבתים בעיר העתיקה יש חצרות פנימיות, שכשמרימים למעלה את המבט מתקבלים מראות מעניינים שמאד מאפיינים את העיר הזאת

העיר העתיקה מלאה בחנויות, בושונים, בתי קפה וכמה מסעדות מישלן.

צבעי הבתים מזכירים את איטליה ולא סתם – הרי הכל התחיל כאן בימי הרומאים שבנו את הבתים כפי שהכירו בארץ מולדתם. הדרך הכי טובה לחוות את העיר העתיקה היא פשוט ללכת לאורכה ולרוחבה בין כל הסמטאות, להיכנס לטראבולס כדי לראות את מה שקורה במעברים האלה, בחלקם יש חנויות, בחלקם יש חצרות פנימיות יפות. יש פה כמובן את החצר הפנימית עם המגדל העגול שהכי מאפיין את ליון ואפשר למצוא אותו מככב בכל הגלויות של העיר. כך הוא נראה ביום ובלילה:

פה ושם יש מוזיאונים נחמדים, חנויות שמוכרות שוקולדים מיוחדים, שקדי ליון הורודים והמסוכרים וגם חנות שמוכרת מוצרי משי שמאד מזוהים עם העיר – כאן התחילה תעשיית המשי שאפיינה מאד את העשייה בעיר.

עוד בעיר העתיקה יש כיכרות קטנות ומהממות עם בתי קפה. באחת הככרות הקטנות אפשר לראות את השעון המיוחד L'horloge Charvet.

השעון הזה נבנה בשנת 1864 ע"י לואי שרבה ומופעל ע"י 5 אוטומטונים. בכל רבע שעה ארלקין והשוטר (דמויות מהקומדיה דל ארטה) מצלצלים ארבע פעמים, ובכל שעה עגולה, גנפרון וגליון מצלצלים בפעמון הגדול. השעון הזה הוצב כל השנים ברובע השני של ליון, בשנת 2012 רכשה אותו עירית ליון ושיפצה אותו. בשנת 2021 הועבר השעון למקומו הנוכחי להנאת המטיילים בסמטאות העיר העתיקה.

בקצה הצפוני של העיר העתיקה, אם תמשיכו מ Rue de boeuf שהופך לרחוב de gadagne וממנו לרחוב Juiverie, תגיעו בקצהו של הרחוב לתחנת הרכבת סנט פול. ממש מול תחנת הרכבת נמצא בולונז'רי מקסים וקטן, שמציע מאפים מפתים וטעימים Boulangerie Saint paul.

תתפסו לכם כיסא על הכיכר, תזמינו לכם קפה הפוך שווה – כאן יודעים להכין אותו ממש כמו שאנחנו אוהבים (די נדיר בצרפת… היום כבר אפשר למצוא פה ושם כאלה שמבינים בקפה טוב) ותהנו מהמאפים השווים שלהם. אני טועמת כמובן את הספיישל המקומי – עוגה בחושה עם השקדים המסוכרים הורודים של ליון וגם Pain aux raisins שנראה פצצה.

BOULANGERIE ST. PAUL

אנחנו חוזרים בחזרה לכיוון הקתדרלה של העיר העתיקה, ממש כמה מטרים אחריה נמצא הפוניקולר איתו אפשר לעלות תוך דקות לגבעת הפורבייר לתצפית על העיר.

נסיעה למעלה עולה 1.80 יורו. אנחנו בוחרים לא לקנות כרטיס חזור כי בא לנו לרדת בחזרה אל העיר ברגל דרך הגנים – ירידה קלה ונעימה ביותר.

ביציאה מהפוניקולר, ישר ניצבת ממול כנסיית הפורבייר במלוא הדרה – יפה, גדולה, מרשימה ביותר. מימין לה נבנה בית תפילה נוסף, בראשו ניצב פסלה של מריה הקדושה בזהב.

מימין לכנסיה – בית קפה קטן, משמאל לכנסיה מרפסת תצפית מרהיבה על העיר, עם ספסלים, בית קפה נוסף, שירותים ציבוריים נקיים ומצוחצחים וגישה לשבילים שיורדים למטה בחזרה אל העיר העתיקה.

אנחנו נהנים מהנוף, ממזג האויר המושלם, נכנסים כמובן לכנסיה ולבית התפילה להתרשם, ומשם ממשיכים לכיוון האמפי תיאטרון הרומי העתיק שנמצא ממש בסמוך לכנסיה. האמפי הזה נשמר בצורה נהדרת, בשטח שלו נמצא גם מוזיאון שמסביר על כל שלבי העיר בעת ההיא, כשהתחילה הבנייה הרומית כאן על הגבעה.

כיאה למשוטטים מקצועיים, אנחנו מטיילים קצת הלאה לראות מה עוד יש בסביבה ומגלים גן מקסים שיש ממנו גם כן תצפית על העיר.

כדי לרדת בחזרה לעיר, אנחנו חוזרים אל מרפסת התצפית משמאל לכנסיה, שם יש שער שמוביל אל השבילים למטה. ההליכה למטה מאד מתונה ונעימה, בין עצים ירוקים. השביל מוביל ממש עד לרחוב הכי גבוה של העיר העתיקה, ממנו ישנן מדרגות שממשיכות עוד את הירידה, עד לרחוב הבקר – Rue de boeuf.

אנחנו עוברים דרך הטראבולס ישר אל הנהר לחצות אותו ולהגיע לפרסקיל, בכל זאת מחר יש לנו סיור מודרך בעיר העתיקה אליו נרשמנו מבעוד מועד. אנחנו חוצים את הנהר הפעם דרך הגשר האדום המיועד להולכי רגל בלבד. ממשיכים ישר לתוך רחוב Rue de l'ancienne prefecture, ומה שעוצר אותנו מלהמשיך ישר לארוחת צהרים ולשנ"צ, זו החנות המטריפה של הפאבלובות, שנקראת -איך לא- פאבלובה.

הפאבלובות בפנים כל כך יפות, שאני לא מתאפקת ומתחקרת את המוכרת מה יש בכל פבלובה ופבלובה. את הפאבלובות כאן מוכרים עם רוטב ששופכים אותו על הפבלובה רגע לפני שאוכלים אותה – כל פאבלובה והרוטב שלה

עכשיו תראו – אני לא אוהבת פבלובות. יש עוגות אחרות הרבה יותר מדהימות בעיני. כאן, הפבלובות נראו כל כך טוב, שאמרתי לעצמי – יאללה, תטעמי אחת, מקסימום תזרקי. ביררתי איזו פבלובה הכי מיוחדת עליה המוכרת יכולה להמליץ לי והתשובה היתה – זאת עם האבוקדו, הליים, המנגו ורוטב הקוקוס. אבוקדו?? בפבלובה?? מסקרן. קניתי. המוכרת לוקחת את הפבלובה שבחרתי אחר כבוד, מניחה אותה בכלי מיוחד, שופכת עליה רוטב מכוס קטנה ונותנת לנו שתי כפיות. אנחנו יוצאים לרחוב, שוברים את הפבלובה כמו שהדריכה אותנו המוכרת וטועמים. OMG!!!! כזה דבר טעים  שיש בו מרנג עוד לא טעמתי מימי. מעלף. המרנג נמס בפה… בכלל לא זכרתי שאני לא מתה על מרנג. הטעמים האקזוטיים בשילוב המושלם של המנגו והקוקוס והליים… אין לתאר את העונג. את האבוקדו – חייבת לציין – לא טעמתי בכלל , למרות שהשתדלתי.

בקיצור – לא לפספס ביקור בחנות הזאת!!! ישר חשבתי על נעה שלי שמתה על הפבלובות… אי אפשר היה להוציא אותה מהחנות הזאת אם היתה איתנו כאן.

PAVLOVAS

אנחנו מחפשים לנו מקום נחמד לאכול צהרים, ומגיעים למסעדה קטנה ונעימה בשם Re-Confort. הערב יש לנו מקום מוזמן לבושון מומלץ, אז עכשיו אנחנו מסתפקים בלהזמין סלט קיסר ופואה גרא (כבד אווז). המנות שמגיעות כל כך גדולות שבהחלט יכולנו להסתפק רק באחת מהמנות האלה.

RE-CONFORT

5 Rue Confort

אוכלים, שבעים, הולכים עוד כמה מטרים למלון כדי לשנו"צ. ניצן לא מאמין למזלו הטוב, שאני אסכים לישון צהרים במקום להמשיך לשוטט ברחובות…חחחח זה באמת נדיר, תמיד כל כך חבל לי להיות במלון בזמן שבחוץ הכל שוקק וחי…. הפעם אני לגמרי עייפה, מצפה למנוחה הזאת וגם יודעת שאם אני רוצה להגיע במצב טוב לארוחת הערב, אין ספק שצריך קצת לנוח.

ארוחת הערב כאן, ובכלל בצרפת, היא בילוי לערב שלם. כאן לא מודיעים לך שהזמן שלך מוגבל בשולחן. מלכתחילה הם לוקחים בחשבון שאנשים שיוצאים לאכול, לא רוצים להיות תחת לחץ של זמן ולכן זמן הארוחה מאד ארוך ומאד נינוח. הכל לאט לאט, נותנים לך להתרגל למקום, לאוירה… לא עטים עליך עם התפריט ומגישים לך בקבלנות… לגמרי כיף.

לארוחת הערב יש לנו שולחן מוזמן בבושון Le Musee

כאן לא מקבלים תפריטים. בעל המקום ניגש, מתיישב ליד, מפתח סמול טוק עם הסועדים, מתלוצץ, מתחבר ללקוחות ורק אז מקריא את התפריט.  אם יש מגבלות אכילה, הוא מציע חלופות כמובן. מהרגע שהוא לוקח את ההזמנה ועד שהאוכל מגיע, עובר די הרבה זמן. אבל זה זמן שעובר עם יין טוב, באוירה מקסימה, בצחוקים עם בעל המסעדה, באמת שכיף.

האוכל בבושונים הוא אוכל מאד ביתי. לא מתיימרים כאן להגיש צלחות מפונפנות. הרעיון הוא לאכול ולשבוע. אנחנו נהנים מחלק מהמנות, מחלקן – פחות. אבל לא באמת אכפת לנו כי החוויה הכללית מאד מהנה.

LE MUSEE

הולכים כמה דקות ברגל למלון, שמים לנו סרט ונרדמים בכיף.

יום 3 (שבת)

היום יש לנו סיור מודרך בעיר העתיקה – סיור שנרשמתי אליו שבוע קודם כדי להבטיח מקום.

אנחנו פותחים את הבוקר בשחיה בבריכת המלון. בריכה פרטית, אף אחד חוץ מאיתנו לא קם בשעה כזאת לספא – הכי כיף.

קצת לפני הסיור אנחנו יוצאים מהמלון לאכול ארוחת בוקר. בדר"כ כשאנחנו בצרפת אנחנו לא לוקחים ארוחת בוקר במלון.. הכי אוהבים לצאת החוצה, למצוא בולונז'רי קרוב, לקנות לנו קרואסונים ועוד משהו, כמובן גם קפה – וזהו. לא צריכים יותר. נהנים מהריחות, מהטריות.. הכי כיף להתחיל ככה את היום.

בליון, אגב, יש כמה סניפים של מזון קייזר שהגיע גם לישראל. כאן לעומת מה שקורה בארץ, אין צורך לחכות שעה בתור בשביל קרואסון או סנדביץ וקפה, כאן זה פשוט עוד אחד מתוך הבולונז'רי הרבים והטובים וזה גם לא כזה יקר לנו כישראלים 😉

הסיור שלנו בעיר העתיקה נחמד ביותר ומעשיר בידע שלא הכרתי קודם, יחד עם זאת, הסיור שעשינו אתמול באופן עצמאי כיסה הרבה יותר מקומות מאשר מה שעשינו עם המדריך.

לאחר הסיור אנחנו חוצים את הנהר לכיוון הפרסקיל בגשר של הולכי הרגל מול בית המשפט.

בקצה הגשר, על הגדה המזרחית של הסון מתחיל השוק המקומי של ליון.

אנחנו נהנים לעבור לאורך השוק בין הדוכנים, להריח את הריחות, להנות מהמראות. נכנסים לתוך הפרסקיל מרחוב Charles Dullin, מיד מצד ימין תגיעו לכיכר Celestins, כיכר קטנה ויפה של תיאטרון סלסטין.

ממשיכים הלאה עם הרחוב ומגלים את הפטיסרי של SEBASTIEN BOUILLET . אני כמובן לא יכולה לעבור שם בלי לטעום מיצירות האמנות שמוצגות כאן.

SEBASTIEN BOUILLET

אני קונה לנו סנט הונורה וטארט לימון שקורצים לי, אורזים לי אותם יפה יפה כדי שיהיו לי בחדר בערב, כשיבוא לנו לשתות תה 🙂

אנחנו ממשיכים לכיוון הוטל דיו המרשים. מדובר במבנה ששופץ והשתמר בצורה מיוחדת. בחלק מהמבנה שוכן מלון אינטרקונטיננטל,בחלקו הדרומי יש כמה חנויות, בעיקר מוצרים לבית, ובחלק ממנו יש גן פתוח שמסביבו על הקירות תלויים שלטים עם שמות כל אלו שתרמו למקום כשעוד היה בית חולים. בין השמות יש כאלה מפורסמים כמו האחים שהקימו את בתי הקולנוע. תיכנסו, תעברו בין החלקים השונים של המבנה, תראו כמה יפה כאן.

ממש מחוץ למבנה, נמצא בית קפה קטן בשם MOKXA שיודע להכין קפה אמיתי ומצוין. אנחנו מזמינים לנו קפה טוב, נהנים מהמקום מאד.

MOKXA

יוצאים שמאלה מהקפה, מרחק של שתי דקות לכיוון בושון ATELIER D'YVONNE לארוחת הצהרים.

התפריט בבושון הזה די מזכיר את התפריט בבושון שאכלנו אתמול בערב. נחמד וטעים.. שוב – לא נפלתי.

ATELIER D'YVONNE

בכל השנים שגרתי בפריז ובשנים הרבות שטיילתי בצרפת שוב ושוב, כבר אכלנו במסעדות הרבה יותר טעימות. – כאן בליון חלק מהחוויה זה לחוות את האוכל המקומי, האמת היא שציפיתי ליותר מהבושונים, ויחד עם זאת האוירה כאן משגעת, ולכן קצת פחות אכפת לנו מכך שהאוכל הוא רק "בסדר".

חוזרים למלון לישון צהרים, ניצן עדיין לא מאמין למזלו הטוב שאני לא מעוניינת להמשיך לשוטט ברחובות, אבל חלק ממה שלקחתי בחשבון זה שאפשר לחרוש ולראות את ליון בחצי מהזמן שהחלטנו להקדיש לה, ולכן, מעבר לצורך האמיתי והגדול שלי לישון ולנוח הפעם, באמת שיש לנו את הזמן לראות את כל מה שיש לעיר הזאת להציע בנחת.

לארוחת הערב הזמנו מקום כבר שבוע קודם לביסטרו LE NORD של השף פול בוקוז ואנחנו בציפיה גדולה לקראת.

לפול בוקוז יש בעיר 4 ביסטרו שקרויים ע"ש רוחות השמים – צפון מזרח מערב ודרום, בכל אחד מהם תפריט קצת שונה. שווה להיכנס לאתר, להסתכל בתפריטים ולהזמין לכם שולחן למה שמתאים לכם.

LE NORD

אנחנו מתענגים על כל מנה ומנה שמוגשת לנו, הכל ככ טעים, נעים, שרות מצויין.. תענוג צרפתי אמיתי. מומלץ בחום 🙂

לאחר הארוחה הדשנה אנחנו חוזרים למלון לראות סרט ואז נרדמים בשלווה. כמה היינו צריכים את הקצב האיטי והמנוחה הזאת (וכן, גם נהננו סופסוף מאוכל ממש טעים!!!!).

יום 4 (ראשון)

את היום הזה אנחנו מקדישים לשכונת קרואה רוס – הצלב האדום.

שבוע קודם כבר נרשמנו לסיור בשכונה ואנחנו אמורים לפגוש את המדריכה בכיכר טרו, ליד המזרקה הגדולה.

את ארוחת הבוקר לפני הסיור אנחנו אוכלים במקום מקסים של בראנצ' שנקרא PIMPRENELLE.

PIMPRENELLE

האמת היא שלא ניצן ולא אני יכולים לאכול כל כך הרבה בבוקר, ולכן מחפשים משהו בתפריט שלא יהיה כבד ועמוס מדי. מצאנו משהו שמשלב קפה, יוגורט וגרנולה ומאפה קטן שבהחלט הספיק לנו והמשכנו צפונה ברגל כמובן, מרחק של דקות לכיוון כיכר טרו.

שכונת CROIX ROUSSE

רגע לפני שהסיור מתחיל אני מבררת עם המדריכה איפה בדיוק נשוטט, היא מסבירה שנעלה קצת לשכונה, נראה כמה דברים נחמדים ואח"כ היא רוצה לקחת את הקבוצה לעיר העתיקה. מאחר ואנחנו כבר מכירים בע"פ את העיר העתיקה, אנחנו מסכמים איתה שהיא תודיע לנו כשמסתיים החלק שלה בשכונה.

מה אומר לכם? השכונה הזאת מקסימה! בנויה כולה על הגבעה, מלאה גם כן ב"טראבולס" מעברים סודיים בין הבתים, אבל מה שהכי בולט כאן זה האמנות. ציורי קיר בכל מקום, כל מיני מיצגים על הקירות, יש כאן ממש דיאלוג בין האמנים בגרפיטי שהם מציירים.

השכונה מלאה בבתי קפה צעירים ומדליקים, וייב נפלא באויר. אנחנו מטפסים במדרגות העולות מעלה מעלה לכיכר המרכזית של השכונה. מעלה המדרגות נקרא MONTE DE LA GRANDE COTE.

כשאנחנו מגיעים למעלה אנחנו מסתובבים ורואים את כל העיר פרוסה לרגלינו – מקסים!

עוד קצת עליה קטנה במעלה הרחוב ואנחנו מגיעים לשוק המרכזי של השכונה – אמנות, בגדים, גבינות  ושאר מאכלים… והמון המון אנשים מסתובבים בין הדוכנים. מתה על השווקים של הצרפתים. כמעט ואין סיכוי ליפול עם האוכל כאן, לא משנה מה תיקחו.

אנחנו ממשיכים עם השוק, רוצים להגיע לראות את ציור הקיר הכי מפורסם של ליון. בשלב מסויים אנחנו חותכים שמאלה וממשיכים לכיוון רחוב DENFERT ROCHEREAU . בהצטלבות שלו עם שדרת BD. DES CANUTS  נמצא ציור הקיר המהמם MUR DES CANUTS, שנראה כל כך אמיתי.

יש בליון כמה וכמה ציורי קיר מיוחדים, אפשר לעשות סיור בעיר בעקבות הציורים האלה, אבל אני מחליטה להשאיר את הסיור הזה לפעם הבאה שנגיע לכאן, הפעם חשוב היה לי לא לפספס את הציור המיוחד הזה ואני גם רוצה להספיק עוד לקראת סוף היום להגיע לשוק האוכל החדיש של השף פול בוקוז בעיר החדשה.

בסוף הסיבוב שלנו, רגע לפני שאנחנו מתחילים בירידה חזרה אל הפרסקיל, אנחנו פונים אל Belvédères des jardins du Gros Caillou – נקודת תצפית מול הנוף שנמצא ממש בקצה הגינה, שנמצאת על קצה הגבעה, רואים את האלפים המושלגים מרחוק.

כמה שניסינו לתפוס את זה במצלמה – לא הלך.

כשאנחנו מתחילים את הירידה חזרה במדרגות לכיוון הפרסקיל, במדרגות הגדולות, אנחנו מוצאים בית קפה שמגיש שייקים של פירות וזה בדיוק מה שבא לנו עכשיו בחום הזה שפתאום הגיע. תופסים לנו שולחן בזוית הכי טובה שמשקיפה על הכל ונהנים מהרגע.

למטה, אנחנו חוצים את הנהר לכיוון העיר החדשה – לכיוון שוק האוכל החדיש של השף פול בוקוז. מרחק של 20 דקות – חצי שעה הליכה באזור קצת פחות מעניין.

מגיעים אל השוק, שפע האוכל והמטעמים מסנוור

אבל האמת היא שאנחנו מעדיפים את השווקים בחוץ, כמו זה שהיינו בו היום בשכונה למעלה, כמו זה שלאורך שפת הנהר בשבת.

חוזרים לפרסקיל, נהנים מהנוף הנשקף מהנהר. לאורך הנהר טיילת נפלאה והרבה מסעדות, אני מסמנת לי בפעם הבאה לטייל שם.

הסופש הזה הוא חג המורשת האירופאית ובליון חוגגים אותו השנה בחקר הנדידות השונות והמהגרים – איך הם השפיעו על העיר, על התרבות ועל השטח שלה.

לכבוד זה, כל המוזיאונים והמבנים המיוחדים פתוחים למבקרים ללא תשלום ובככרות המרכזיות יש ריקודי עמים והופעות.

אני כ"כ אוהבת לטייל וליפול על ימים מיוחדים כאלה, זה מאפשר להכיר רבדים שונים של המקום.

אנחנו מנצלים את זה לטובת ביקור במוזיאון לאמנויות של ליון ולאחריו – לביקור בתוך בית העיריה המפואר.

אנחנו חוזרים למלון, לנוח להתקלח ויוצאים לאכול במסעדת "האנטריקוט" שאני מכירה כבר עשרות שנים עוד מפריז.

התפריט הקבוע של סלט חסה ואגוזים שמוגש עם באגט, לאחריו מגיע הסטייק, פרוס לרצועות עם הרוטב הסודי והמיוחד של המסעדה, מוגש עם המוןןןןןןן צ'יפס טרי. טעים טעים, כמו תמיד 🙂

חוזרים למלון לישון, מחר עוזבים את העיר ונוסעים לאגם אנסי המהמם למלון מפנק במיוחד למנוחה בנופים המדהימים של הטבע.

יום 5 (שני)

אנחנו לוקחים מונית מהמלון לתחנת הרכבת הראשית של ליון, שם נמצאים משרדי השכרת הרכב – לאסוף את הרכב שהזמנו.

ממש מול תחנת הרכבת נמצא הקניון הגדול של ליון עם כל המותגים והחנויות המוכרות והפחות מוכרות. אם אתם חובבי קניות – זה המקום בשבילכם.

בחברת ההשכרה הבחור מתנצל ואומר שהרכב שהזמנו לא נמצא ולכן הוא משדרג אותנו ל BMW חדשה שאנחנו כנראה הראשונים שנוסעים בה.

מאחר והחדר במלון באגם אנסי מחכה לנו רק מהשעה 15:00 אנחנו בוחרים להמשיך לכיוון הכפר פרוג' PEROUGES. כפר מימי הבינים במרחק חצי שעה נסיעה מליון, שנשתמר כולו ממש כמו פעם.

סמטאות קטנות וציוריות עם בתי מלאכה שונים, ככר מרכזית עם מסעדה ובית קפה.. מקסים מקסים.

אנחנו בוחרים לאכול צהרים במסעדה בכיכר המרכזית כי אנחנו כבר רעבים, למרות שברור לנו שאנחנו הולכים ליפול במלכודת התיירים הזאת.

שבעים ונינוחים, אנחנו חוזרים אל הרכב וממשיכים בנסיעה לכיוון אנסי היפה. שעה וחצי של נסיעה בנופים משגעים – ואנחנו שם.

העיר אנסי יושבת ממש על שפת אגם אנסי בעל מי הטורקיז הצלולים.  אנחנו עוברים בה בדרך למלון שלנו שנמצא בכפר טלוואר TALLOIRES – 10 דקות ממנה. אנחנו לא עוצרים בה, מחר בבוקר נבוא לשוטט בה קצת.

המלון שלנו בטאלוואר נקרא AUBERGE DU PERE BISE והוא אחד המלונות היותר מפנקים שהיינו בהם ever (והיינו!)

לפני 7 שנים כשטיילנו באזור עם הילדים, ראינו אותו – המבנה שלו פשוט עוצר נשימה, מרהיב ביופיו. נכנסתי פנימה לבדוק אותו מבפנים ולהתעניין במחירי החדרים. בקבלה נתנו לי ברושור של המלון עם מחירי החדרים, ואני הבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור לכאן עם ניצן ונשהה במלון הזה כמה ימים טובים 🙂

אז הנה היום הזה הגיע. 7 שנים הברושור חיכה לי על שולחן המחשב שלי, וברגע שהחלטנו לחזור לאזור, היה לי ברור שאני מזמינה לנו חדר כאן – למלון המרהיב על שפת האגם.

המלון הזה הוא פינוק אמיתי. בקבלה יש מי שלוקח לנו את הרכב ומחנה אותו. גם את המזוודות שלנו לוקחים לנו ולפני שמלווים אותנו לחדר, מזמינים אותנו לוולקאם דרינק על שפת האגם. משקה משמשים ורוזמרין מוגש לנו ואנחנו בגן עדן.

לאחר מכן מלווים אותנו לחדר הנוצץ בנקיונו, המרפסת שלנו יושבת על האגם.. חלום.

המלון כולו שופץ לא מזמן כך שהכל חדש, נקי ומוקפד ביותר.

הבעלים של המלון הוא השף ז'אן סולפיס ואשתו. במקום יש לו 3 מסעדות – אחת עם כוכב מישלן, השניה – ביסטרו מצויין והשלישית – בר ובראנצ'. יש גם חנות בוטיק קטנה ומטריפה שמוכרת מהמטעמים של השף לכל מי שרוצה, ויש גם ספא – לטיפולים, בריכה חמה ומקורה וגם ג'קוזי עם נוף לאגם. חלום כבר אמרתי?

בכניסה לחדר אני כבר מודיעה לניצן שאני רוצה כל שנה לחזור לכאן לנוח. הנוף, הפינוק, היופי, השירות… זה בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו.

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדה מקומית בכפר, אנחנו הולכים אליה ברגל מהמלון – סטייק טוב ואנחנו מסודרים וחוזרים למיטה.

התכנון לשלושת הימים הבאים – לטייל חצי יום, לחזור למלון לנוח, להנות מהפסיליטיז שלו והחוף, ובערב להנות מהאוכל האזורי.

יום 6 (שלישי)

אנחנו עולים ברגל למרכז הכפר – לבולונז'רי. קפה וקרואסון וכבר היום נראה מבטיח 🙂

נוסעים לאנסי לשוטט בה קצת. בבוקר מוקדם כבר הקימו את השוק בסמטאות – איזה כיף.

באמת שאנחנו כבר מכירים את מרכז העיר העתיקה של אנסי, אבל אף פעם לא נמאס לנו ממנה. אנחנו נכנסים למשרד המודיעין לתיירים לברר אם יש משהו מיוחד בימים הקרובים בעיר, ומגלים שיש סיורים לשוטטות עצמאית בעיר, עם מפות נחמדות על פי נושאים: סיור כנסיות, סיור תעלות מים וכו'…

אנחנו אוהבים לשוטט לאן שהלב לוקח ואנחנו מאד נהנים מהיופי האינסופי כאן.

ארוחת הצהרים שלנו כוללת המבורגר לניצן וסטייק ברוטב פלפל לי, באחת המסעדות בסמטאות, אנחנו אוכלים וחוזרים למלון לישון צהרים ולהנות מהמרפסת המעלפת שלנו.

אחה"צ אנחנו נכנסים לבריכה לשחות קצת, יושבים בג'קוזי עם הפנים לנוף, ובערב – ארוחת ערב במסעדה איטלקית שפקידת הקבלה המליצה לנו במרחק נסיעה של רבע שעה מהמלון.

איזה כיףףףף, לא בא לי שייגמר.

יום 7 (רביעי)

קפה וקרואסון בכיכר המרכזית של הכפר ואנחנו עולים לכיוון  COL DE LA FORCLAZ -פסגת ההר הגבוהה שמעל המלון, ממנה יוצאים מאות רחפנים שגולשים על האגם ויש שם גם שתי מסעדות עם נוף עוצר נשימה, שלא לדבר על כל הדרך שמטפסת לשם – כמה יופי!

אנחנו מגיעים למעלה, שותים קפה ויושבים מול הנוף כמו חרדונים בשמש, לא רוצים לזוז לשום מקום. לאחר שעתיים אנשים כבר ממלאים את המסעדה לארוחת הצהרים המקומית – תפו"א מבושלים שמוגשים עם גבינה שמותכת במתקן מיוחד שמוגש לשולחן. יאמי. כולם אוכלים כאן את המנה הזאת.

אנחנו עדיין לא רעבים, מחליטים לנסוע לצד השני של האגם לעיירה SAINT JORIOZ שם יש טיילת לאורך האגם שיוצאת מהנמל הקטן. אל הנמל מגיעים כשפונים ממרכז העיירה לדרך הנמל – ROUTE DU PORT.

הליכה נחמדה לא תזיק לנו עכשיו. אנחנו מגיעים בעקבות ההמלצה שקיבלנו במשרד המודיעין לתיירים של אנסי. כמה שקט, כמה שלווה… שאין לתאר.

חוזרים למלון לנוח, לבריכה, לשבת קצת על שפת האגם…. את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בביסטרו של המלון – המנות חלומיות.. תאווה לעינים ולחיך. שרות מדהים, ואוכל מדוייק ואפילו אורזים לנו את מה שכבר לא יכולנו לאכול מהקינוחים בקופסא מרהיבה שניקח איתנו לחדר.

וזהו. למיטה.

זה הלילה האחרון שלנו כאן, מחר אנחנו יוצאים לטייל בהרים, כשבסוף היום המטרה היא להגיע לחדר במלון בשדה התעופה של ליון כי הטיסה שלנו יוצאת לפנות בוקר חזרה לארץ.

יום 8 (חמישי)

אחרי הקפה והקרואסון של הבוקר, אנחנו תופסים לנו ספה על שפת האגם בחוף של המלון, ואנחנו מתענגים על הנוף, מתקשים לעזוב.

כשכבר אין ברירה, אנחנו עוברים דרך הקבלה ומקבלים מהם בקבוקי מים וסוכריות ממותגות של המלון בתיק בד קטן וממותג לדרך. הכל כאן מדוייק, יפה, אסתטי. תשומת הלב לפרטים הקטנים מפעימה את ליבנו.

אנחנו עולים על הרכב ויוצאים לכיוון ההרים לטייל בנופים. העין לא שבעה מהמראות.

אנחנו עוברים במעברי הרים ועיירות סקי שבשלב הזה הן די נטושות כי העונה עוד לא החלה, אבל עדיין הכל מאד מאד יפה.

בירידה מההרים אנחנו מכוונים אל BEAUFORT שם יש מחלבת גבינות נחמדה בה ביקרנו עם הילדים לפני 7 שנים. אנחנו עוברים רק כדי לראות מה השתנה בשנים האלה… הנוף בדרך מקסים!

משם אנחנו ממשיכים לכיוון CONFLANS -כפר קטן ומקסים מימי הבינים שנמצא בעיר ALBERTVILLE (המשעממת). יש תצפית מהכפר על כל העיר ויש כיכר נחמדה עם גלידריה, שם יושבות כל זקנות הכפר אחה"צ, כל אחת עם גביע ענק משלה, מלא גלידה וקצפת.

אנחנו דוגמים משקה "מונקו" וגלידה וממשיכים לכיוון שדה התעופה של ליון.

וזהו. בערב מגיעים לשדה התעופה, מחזירים את הרכב, מקבלים את החדר במלון ומבטיחים לעצמנו כמו תמיד, שעוד נחזור לכאן.

היה נפלא 🙂