באקו – סופ"ש תענוג

בשנה האחרונה יש בי תשוקה לטייל למקומות "אחרים". לא שוב אירופה / ארה"ב או שאר הארצות היותר מוכרות, אלא להגיע למקומות של תרבות אחרת, מסורות אחרות, אוירה אחרת….

את באקו בירת אזרבייג'אן, סימנתי לי כבר די מזמן, אבל לאחרונה נחשפתי לפוסטים של חברה מהפייסבוק שבדיוק חזרה מטיול משגע שם, והתיאורים שלה היו כל כך ציוריים, שהחלטתי שהגיע הזמן לקפוץ לשם ולראות במו עיני.

3 שעות טיסה, מדינה עשירה מאד בנפט, אבל זולה מאד עבורנו הישראלים, באקו היא שילוב של ישן וחדש – מבנים עתיקים, מסורות עתיקות ויחד עם אלה – בניינים חדשים ומודרנים, בתי קפה ומסעדות, טיילת מרהיבה שלא ראיתי כמותה (וראיתי הרבה!), מלונות מפוארים… ובאמת שיש בה את כל מה שאנחנו כטיילים ותיקים שמחנו לגלות שיש בה. תענוג אמיתי.

אזרבייג'אן היא מדינה מוסלמית נאורה. הדבר הנפלא באמת בעיני שם היא הסובלנות, ההכלה, הפתיחות לדתות אחרות. כמוסלמים שאינם צורכים אלכוהול ובשר חזיר, אין להם בעיה למכור כאלה במסעדות, בבתי המלון וכו'. הם אוהבי ישראלים, בכל מקום שאמרנו שאנחנו ישראלים – מאד התלהבו וקראו לנו "אחים שלנו", נשים באזרבייג'אן יכולות ללכת חשופות, ללא רעלה, עם ג'ינס וחולצות בטן.. אף אחד לא כופה כאן כלום על אף אחד אחר בשם הדת או בשם השמרנות.

אפשר כמובן לסגור טיסה ומלון לבד, כך אני עושה בדר"כ, אבל הפעם, בעקבות קצת בירורים, הבנתי שדווקא לבאקו משתלם יותר לסגור חבילה דרך סוכן מקומי, ישראלי שנמצא כל הזמן על הקו בין תל אביב לבאקו, שדרכו המלונות אכן במחירים משתלמים יותר.

לבאקו החלטנו שאנחנו נוסעים עם נעה שלנו. הבן הגדול בדרום אמריקה, בטיול של אחרי הצבא, השני נמצא בצבא, ונעה נהנית מכל העולמות – גם "פלשה" לחדרים של האחים שלה כדי להנות מיותר מרחבים בבית, וגם נהנית עם אבא ואמא בנסיעות 😉

המלון שהיה הבחירה הראשונה שלנו – FAIRMONT במגדלי הלהבה, לא הסתדר עם להכניס מיטה נוספת לחדר, ולכן נאלצנו לוותר עליו ולבחור במלון 4 העונות FOUR SEASONS המפואר שם קיבלנו את הדיל הכי משתלם. בדיעבד, כשהגענו לעיר שמחתי על הבחירה במלון הזה מאחר והוא ממוקם במקום הכי טוב שיכול להיות, הגישה ממנו לכל המקומות היא ברגל – כמו שאנחנו אוהבים ואין צורך לקחת מונית. מוזיאון השטיחים, הטיילת, הפוניקולר שעולה למגדלי הלהבה, וכמובן העיר העתיקה והמדרחובים – במרחק של דקות הליכה מהמלון. מגדלי הלהבה ממוקמים על גבעה שאינה קרובה רגלית לכל מה שיש לראות בעיר ולכן אילו היינו שם, כל יציאה מהמלון היתה מצריכה לקחת מונית ("בולט" – אפליקציה נהדרת שלכל מקום לוקחת אתכם בחמישה שישה שקלים בלבד) מה גם ששמנו לב שיש שעות לא מבוטלות במהלך היום בהן הכבישים ממש פקוקים.

הדיל שלקחנו כלל טיסה, מלון והסעות מהשדה למלון ובחזרה – יצאנו ביום חמישי וחזרנו לארץ בראשון, הנה המסלול שעשינו –

יום חמישי –

הטיסה אמנם יצאה מהארץ ב 12 בצהרים ונחתה בבאקו בשעה 16:00 שעון מקומי, אבל עד שההסעה אספה אותנו ופיזרה את כל שאר הנופשים במלונות שלהם בדרך, עם כל הפקקים האיומים שבעיר, יצא שהגענו למלון רק ב 19:00 בערב.

קיבלנו את החדר – חדר ענק עם שתי מיטות זוגיות ובנוסף הכניסו לנו מיטה שלישית עבור נעה, אבל לא מהסוג המתקפל והמסכן, אלא מיטה רחבה ונהדרת ומפנקת. בנוסף היה לנו חדר אמבטיה ענק וגם מבואה שכללה שלושה ארונות – לכל אחד מאיתנו.. כיף גדול!

אנחנו כמובן ישר שמנו את הדברים בחדר – ויצאנו החוצה לעשות סיבוב בעיר העתיקה שהמלון שוכן ממש בפתחה.

העיר העתיקה של באקו לפנות ערב מוארת באור יקרות. כל הבתים מוארים, מלא מסעדות ובתי קפה פזורים בכל הרחובות, הסמטאות יפות ומפתות להיכנס אליהן, חנויות של המקומיים מוכרות חפצים ואמנות אזרבייג'אנית – שטיחים, סמוברים, כל מיני ענתיקות, כובעים וכו.. הכל יפה, מואר ונקי.

הדבר הראשון שהכי בולט לנו הוא הנקיון של העיר. המדרכות נוצצות, אי אפשר למצוא בדל סיגריה, גפרור או מסטיק, גם אם נורא משתדלים. במהלך סוף השבוע הזה, אנחנו עוד נראה איך כל הזמן מנקים בכל מקום, ממש עושים ספונג'ה ברחובות, ומטפחים ללא הפסקה את העיר היפה הזאת.

אנחנו עוברים ליד מגדל הבתולה (MAIDEN TOWERׂ) המפורסם של באקו, שנמצא 3 דקות מהמלון שלנו.

מגדל הבתולה הוא אחד מסמלי העיר והוא יצירה אדריכלית ייחודית, שאין לה מקבילה בעולם. בשל ייחודו של המבנה הוא נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. זה מגדל מעוגל שמתנשא לגובה של כ-30 מטרים. אגדות רבות נרקמו סביבו והפכו לחלק מהמורשת האזארית – האגדה שהכי "תפסה" כאן היא שלבתולה, שעל שמה נקרא המגדל, נשבר הלב בעקבות אהבה נכזבת ונסיונות להכריח אותה להינשא למישהו אחר, היא טיפסה על המגדל וקפצה אל מותה.

האגדה הזו נתנה "השראה" לכל מיני שבורי לב בבאקו שהחליטו גם הם לקפוץ מהמגדל אל מותם, וזו הסיבה שכיום בראש המגדל יש גדר גבוהה מזכוכית משוריינת וגם שומר שיושב שם.

אפשר להיכנס לתוך המבנה ולעלות במדרגות סיבוביות ונמוכות עד למעלה, לאורך המדרגות יש מוצגים היסטוריים רלוונטיים ולמעלה – כמובן התצפית.

החשיבות של המגדל היא באופי הבניה של המבנה וייחודו אל מול העיר העתיקה עצמה. זה היה המקום שקישר את העיר המבוצרת ישירות אל הים הכספי וזהו המבנה העתיק ביותר בעיר ואפילו לא יודעים את מועד בנייתו המדוייק. יש שאומרים כי מדובר במצפה כוכבים של הדת הזורואסטרית.

אנחנו ממשיכים להסתובב, נהנים לנו מהיופי של המקום ומחפשים מסעדה מקומית לאכול בה ארוחת ערב. הצצה אל מסעדת קאינאנה היפה מגלה לנו כמה השקיעו בפנים בעיצוב – שטיחים מקומיים, קישוטים ואמנות מקומית, מפות מיוחדות על השולחנות.. אנחנו מחליטים שכאן אנחנו רוצים לאכול.

אני כמובן רואה שיש כיסונים ואני לא עומדת בפניהם – מזמינה כאלה גם במרק וגם סתם ככה על צלחת. ניצן מזמין קבב, נעה מזמינה מאפה בצק עם גבינה וזיתים… הכל טעים במיוחד, הכל כל כך אסטתי… תענוג.

QAYNANA

9R9P+C9X, Kichik Qala

אנחנו שבעים ומרוצים, נעה רוצה לחזור למלון וגם אנחנו מחליטים להשאיר את הסיבוב בעיר בחדשה למחר.

חוזרים למלון, נעה נכנסת למיטה ואנחנו מחליטים לצאת לטיילת שנמצאת ממש מול המלון מעבר לכביש, לראות את יופיה המפעים בלילה.

הכל מואר שם, כל הבניינים מחליפים צבעים ואורות, האויר נפלא, רוח נעימה ואנחנו הולכים והולכים לאורכה של הטיילת, נהנים מהמראות, מבתי הקפה המלאים, מהזולות על המדשאות.. עד שמגיע הרגע שאנחנו מבינים שאפשר לצעוד כך באויר הנקי עד אינסוף אבל גם צריך לחזור את כל היופי הזה בחזרה למלון – יופי שנמשך לאורך 15 ק"מ. אנחנו עושים אחורה פנה, מתחילים לחזור לכיוון המלון, מולנו מגדלי הלהבה בתצוגת אורות מרהיבה.

כמה יפה כאן!

איזה כיף לסיים כך את היום 🙂

יום שישי

ארוחת בוקר מפנקת מחכה לנו בקומת הלובי. מושיבים אותנו אחר כבוד באחד השולחנות ושולחים אותנו לבחור אוכל מהבופה. כשאנחנו חוזרים לשולחן, מסתבר שהושיבו שם בטעות משפחה אחרת. מנהל המסעדה לא יודע איך לפצות אותנו על התקרית המצחיקה מבחינתנו, מושיב אותנו בשולחן אחר ומאותו הרגע מסתובב סביבנו ומנסה לפצות בכל דרך. אחת ההצעות שלו הוא להביא לנו ביצים בנוסח אזרבייג'אני, אני כמובן שמחה על כך, ולאחר כמה דקות הוא חוזר אלינו עם חביתת ירק שמנמנה שאני לגמרי מזהה מהצד הפרסי של המשפחה שלי. אצלנו קוראים לזה "חגינה".

אני כל כך צוחקת, בימים הבאים עוד אגלה שיש הרבה השפעה מהמטבח הפרסי כאן, בכל זאת יש לאזרבייג'אן גבול משותף עם אירן. איזה כיף. יש בזה משהו מרגש לדעת שהגעתי הכי קרוב שאפשר לאירן.

הפינוקים מצד מנהל המסעדה ממשיכים לזרום אלינו, אבל עם כל אלה, אני הכי מוקסמת מהמבחר המטורף של הריבות שמוגשות כאן – ריבת דובדבנים לבנים, דובדבנים שחורים, היביסקוס, קיווי, משמש, תאנים, שזיפים, תפוחים, אננס, תותים, תותי עץ … ועוד ועוד.. הרשימה לא נגמרת 🙂

לאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים אל הפוניקולר שעולה אל פארק היילנד.

הפוניקולר פועל בכל 15 דקות ועולה גרושים. בכניסה יש תמיד מישהו שעוזר עם רכישת הכרטיסים. הטיפוס אל הגבעה חושף נוף מדהים של כל המפרץ בתוכו יושבת באקו – מלמעלה אפשר לראות את כל הטיילת המרהיבה, את הבניינים המודרנים שנבנו בעיר והתצפית ממש מקיפה ויפה.

בתוך הפארק נמצא מסלול הקדושים המוביל לרחבת האש בה דולקת אש התמיד לזכרם של למעלה מ 130 תושבים שנרצחו בלילה אחד בשנת 1990 ע"י הסובייטים כשהפגינו נגד המשטר הסובייטי. לא תוכלו לפספס את שדרת המצבות לזכרם, אבל עוד לפני כן תגיעו אל מרפסת התצפית המשקיפה על כל העיר, שם נמצא גם בית קפה נחמד, אם בא לכם לשתות או לנשנש משהו.

הפארק הזה ממש צמוד למגדלי הלהבה ואפשר לראות אותם ממש מקרוב ואפילו להיכנס לאחד מהם כדי להתרשם. בערב ובלילה המגדלים האלה מוארים ע"י אלפי מסכי וידאו בתצוגות שונות של אור ואפשר לראותם מכל מקום בעיר, זה פשוט מראה מרהיב.

אנחנו תופסים את הפוניקולר שיורד למטה, יוצאים מהמבנה שלו וחוצים את הכביש ישר אל מוזיאון השטיחים.

אנחנו נכנסים פנימה לראות את האומנות המרהיבה של הכנת השטיחים, שהיא הדבר בו האזרבייג'אנים הכי מתגאים. המוזיאון בנוי בצורה של שטיח מגולגל ואם תסתכלו על המבנה שלו מבחוץ ממש תוכלו לראות את מראה השטיח עם הדוגמא היפה שמעליו.

שתי קומות למוזיאון הזה ואפשר לראות בו את התפתחות אריגת השטיחים מאז שהתחילה ועד היום. המרקמים, החומרים, הדוגמאות, הצבעים… זה פשוט מרהיב, ולחשוב שכל זה נעשה בעבודת יד.. במוזיאון אפשר לראות גם מישהי שיושבת ואורגת שטיח – מרתק להסתכל עליה.

ביציאה מהמוזיאון אפשר ישר לראות את המתחם שנקרא "ונציה הקטנה", זהו מתחם שבנויות בו תעלות מים ויש בו כמה מסעדות. מי שרוצה יכול לשכור סירה ולשוט בתעלות האלה, אנחנו ויתרנו על התענוג, נעה אמרה שזה נראה לה מצחיק לשוט שם, אני מאמינה שילדים קטנים יהנו מאד מהאטרקציה הזאת.

אנחנו ממשיכים אל קניון DENIZ על הטיילת – מבנה בצורה של פרח, שאי אפשר לפספס אותו, לא משנה מאיפה מסתכלים. הקניון הוא אוסף של חנויות מותגים ידועות, יש בו גם בתי קפה (סטארבקס וסינבון), יש בו מצפה כוכבים ויש גם סופרמרקט שנקרא BRAVO ששם ניתן לרכוש מוצרים במחירים מצחיקים לעומת מה שקורה בארץ, אם בא לכם להביא כמה דברים. נעה בוחרת לעצמה כמה חטיפים מקומיים, אנחנו יושבים לשתות קפה במרפסת של סטארבקס על הטיילת, ולאחר מכן חוזרים לכיוון המלון שלנו לשים את הרכישות בחדר.

ככה זה נראה מהמרפסת של בית הקפה:

החדר מקבל אותנו באהבה, ניצן ונעה רוצים קצת לנוח לפני שנמשיך לעיר החדשה, אני זורמת.

אחה"צ אנחנו יוצאים לעיר החדשה. אנחנו בכל זאת נכנסים לעיר העתיקה כי היא בדרך מהמלון שלנו לכיכר המזרקות. הפעם אנחנו מחליטים להגיע לצד של החומה שעדיין לא היינו בו.

מסתבר שיש הרבה אמנות קירות ועצים בעיר העתיקה. תוך כדי טיול בסמטאות, אפשר לגלות דברים מקסימים שעשו שם כל מיני אמנים, הנה כמה דוגמאות:

אנחנו יוצאים דרך אחד הפתחים בחומה שמקיפה את העיר העתיקה ישר למרכז העניינים של העיר החדשה. בכל פינה בעיר הזאת יש מזרקות, גינות מטופחות, בתי קפה וכו, אבל באזור כיכר המזרקות מתחיל אזור שלם של כמה רחובות שהם מדרחובים.

מיותר לציין שגם המדרחובים האלה, עם כל אלפי האנשים שמסתובבים בהם, נוצצים בנקיונם. אנחנו משוטטים לנו בין הרחובות – לאן שבא לנו, נכנסים קצת לחנויות להשוות מחירים לארץ ולהתרשם מהסחורה, במרכז בדיוק מתקיים שוק אוכל מקומי, אנחנו מסתובבים בין הדוכנים, נהנים מהאוירה המדהימה של החופש

ממשיכים לאורך רחוב ניזאמי, על שלל מסעדותיו וחנויותיו.

ברחוב ניזאמי יש חנות שמוכרת ממתקים מקומיים בשם צ'רני, אין סיכוי שתפספסו אותה. איזה יופי של ממתקים.

אם בא לכם לקנות שם כמה דברים טובים ולקחת הביתה – דעו שבשדה התעופה יש את אותה החנות בדיוק שמוכרת יותר בזול מאשר החנות ברחוב ניזאמי.

בסופו של רחוב ניזאמי אנחנו מחליטים להמשיך לכיוון הקניון שנקרא Mall 28.  ההליכה לשם אורכת 20 דקות בערך, אבל אנחנו מאד נהנים מהשוטטות ברחובות הפחות מרכזיים. בעקבות פוסט שקראתי בפייסבוק, אני מבינה שבאזור הקניון יש מעברים תת קרקעיים שבהם יש מעין "שוק" של בגדים, קוסמטיקה, נעלים – הכל חיקויים והכל בזול, אבל בשביל מה שאנחנו מחפשים – זה בדיוק מתאים.

כל אזור הקניון מוקף במסעדות, בתי קפה וגם המון המון חנויות שלך אקססוריז לטלפונים ניידים. האזור הזה קצת פחות נקי והרבה יותר צפוף, אבל אנחנו מתים על השוטטות הזאת וההתבוננות על המקומיים. הקניון מלא בחנויות מותגים שלא מביישות אף קניון אחר במדינה מערבית יותר, אבל אותנו יותר מעניין מה שיש מסביבו. אנחנו מוצאים את הירידה למעבר התת קרקעי שנמצא ממש מול הקניון, ומגלים עולם שלם של חנויות צפופות שמוכרות כל מה שמישהו רוצה לקנות ובמחירים מצחיקים. אני מוצאת שם שמלה מהממת ב 30 ש"ח, אנחנו מוצאים גם חולצה מדליקה לניצן על הדרך, אבל החיפוש האמיתי שלנו הוא אחר כל מיני מוצרים קוסמטיים שנעה רוצה – ספוגים לאיפור… קונסילרים… קרמים.. וכו' – הכל יש כאן ובגרושים.

אנחנו יוצאים מהמעבר התת קרקעי הזה עם שקית של מה שחיפשנו וזה השלב שאנחנו כבר מרגישים את הרגלים. אנחנו משתעשעים ברעיון לקחת מונית חזרה לאזור המרכזי שליד המלון שלנו, אבל התבוננות על הכבישים מגלה לנו שאם נלך ברגל נגיע הרבה יותר מהר. כל הכבישים לכל הכיוונים פשוט פקוקים ואף רכב לא מתקדם.

בדרך חזרה לכיוון המרכז אנחנו עוברים שוב דרך רחוב ניזאמי והפעם אנחנו רואים אותו מואר ונוצץ.

אנחנו מחליטים לעצור לאכול סושי לארוחת הערב במסעדה שראינו ברחוב ניזאמי. מגיעה אלינו סירה מדליקה במחיר של 24 מנאט, כל הסושי לפי הזמנתה של נעה- מה לשים ברולים ומה להוציא מהם, אנחנו אוכלים ונהנים מהמנוחה לרגלים.

SUSHI ROOM

91 Nizami st.

בשלב הזה הרגליים שלנו כבר מתחילות להשמיע קולות של מחאה, אבל באמת שאין שום יכולת לקחת מונית, כי הכל עדיין פקוק ועומד במקום.

ממשיכים בצעדה שלנו למלון, אנחנו מגיעים עייפים, ומחליטים לעלות לג'קוזי והבריכה – להנות מהמסאז' של המים החמים, לפני שנפרוש לישון.

היה לנו יום מדהים, צעדנו משהו כמו 23 ק"מ בסה"כ – ובגלל זה אנחנו עוד יותר מבסוטים עד הגג.

יום שבת

ניצן ואני אוהבים מאד לקום מוקדם בבוקר ולשוטט בעיר – לא משנה איזו – עוד לפני שאנחנו מעירים את הילדים.

גם היום החלטנו לצאת לשוטט בעיר בשעה מוקדמת, כל עוד נעה ישנה ועוד לפני שנעיר אותה ונרד לארוחת הבוקר. אנחנו מחליטים לחרוש לעומק את העיר העתיקה, להיכנס לסמטאות שעדיין לא הגענו אליהן, לבדוק את החומה בצד המרוחק יותר ולהגיע למעלה עד לארמון שירוואנשה -לראות במה מדובר. הכל עדיין סגור בשעה כזאת – כל החנויות והרוכלים עדיין לא פתחו, הארמון כמובן סגור ואני מבררת עד איזה שעה הוא פתוח כדי שנדע לחזור אליו בזמן , ורק בית התה שנמצא ליד מגדל הבתולה פתוח 24/7, מוכן לקבל אליו את כל מי שרוצה לבלות שם ולשתות ולאכול משהו, לא משנה באיזו שעה של היום. אנחנו מחליטים לפנק את עצמנו בתה מסורתי. איך שאנחנו מתיישבים אנחנו כבר מריחים את ריח הלחם הטרי שנאפה שם. מה, לא נטעם?

המלצר הנחמד מגיע ואנחנו מבקשים ממנו שיביא לנו מהלחם הטעים הזה שרק יצא מהטאבון, אנחנו גם קולטים בזווית העין שהוא מגיש שקשוקה למישהו אחר שיושב לא רחוק מאיתנו ואנחנו מחליטים להזמין לנו גם אחת כזאת, וכמובן שאני מבררת איזו ריבה יש לו – אני רוצה קצת ריבה לקינוח.

השעה עדיין מוקדמת בבוקר, אנחנו מוקפים גפנים ושטיחים מרהיבים, התה מגיע אלינו, גם השקשוקה והלחם, ואנחנו מתלקקים.

CAI BAGI 145  (TEA GARDEN)

 Kichik Qala, Bakı 1000   (ממש ליד מגדל הבתולה)

אחרי רביצה ארוכה ומנוחה שלמה, אנחנו מחליטים לחזור למלון להעיר את נעה.

בדרך למלון , אנחנו עוברים דרך חמאם שנקרא אגה מיכאיל, שעליו קיבלתי המלצה רותחת – לטיפול גוף מטריף עם קפה שחור ומי ורדים.

אני רוצה לקבוע לי תור לטיפול אבל לאכזבתי, מסתבר שבשבת וראשון החמאם פתוח לגברים בלבד. הבחור מזמין אותי לחזור לחמאם ביום שני, אבל אני מסבירה לו שביום שני כבר אהיה בבית. איזו אכזבה, כמה רציתי לחוות את הטיפול אצלם. אני מתנחמת בעובדה שברור לי שעוד אחזור לכאן, כך שיש למה לצפות בטיול הבא.

כמובן שאנחנו כבר לא יכולים לאכול במלון אבל אנחנו יושבים עם נעה, מזמינים קפה הפוך מפורק (שאלוהים יברך את האזרבייג'אנים איך הם מבינים עניין מהר! יש ארצות, יוון למשל, או צרפת, שלהסביר להם מה זה קפה מפורק ואיך אני רוצה אותו – זה לירוק דם, וגם אז לא בטוח שהבינו ושאקבל את מה שרציתי. והנה האזרבייג'אנים – תוך דקה קלטו אותי, מביאים לי ספל מלא חלב רותח, עם קצת קצף, והאספרסו בצד. תענוג!)

היום אנחנו מחליטים לקחת מונית למרכז התרבות של היידר אלייב  – אחד המבנים היפים שראיתי בחיי.

מבנה שמכל צד הוא נראה אחרת, מזווית מסויימת הוא בנוי עפ"י חתימתו של היידר אלייב, שהשנה בדיוק חוגגים 100 להיוולדו, כך שתמונתו מתנוססת בכל מקום בעיר ושמו מונצח בכל מקום.

היידר אלייב היה הנשיא השלישי של אזרבייג'ן, שכיהן משנת 1993 עד 2003. הוא מילא תפקיד משמעותי בפוליטיקה של המדינה וזכה להערכה רבה בקרב אזרבייג'נים רבים. יום הולדתו של אלייב, ב-10 במאי, נחגג כ"יום המנהיג הלאומי" באזרבייג'ן. זהו חג המוקדש להנצחת תרומותיו של היידר אלייב לאומה.

בתקופת נשיאותו, יישם היידר אלייב מדיניות שמטרתה לייצב את המדינה, לקדם צמיחה כלכלית ולחזק את מעמדה הבינלאומי של אזרבייג'ן. הוא גם מילא תפקיד מכריע בפיתוח תעשיית הנפט והגז באזרבייג'ן. בגלל השפעתו ותרומתו, היידר אלייב נחשב לעתים קרובות לדמות מפתח בהיסטוריה המודרנית של אזרבייג'ן.

האדריכלית שתכננה את המבנה המיוחד הזה זכתה בפרסים רבים, ואין ספק שהם מגיעים לה. המבנה מרהיב גם מבחוץ וגם מבפנים, אין בו קיר אחד ישר, כל הקירות מעוקלים וזו בהחלט חוויה לטייל בתוכו בתערוכת השונות. מה שעוד אהבתי זה שהמרחבים שמחוץ למבנה הזה נותנים לו את הכבוד הראוי. אין בניינים קרובים אליו, מרחבי הדשא והמדרגות סביבו הם עצומים וזה ממש מרחיב את הלב לראות כאלה מרחבים בלב העיר.

בסיום הסיבוב בבניין ובתערוכות השונות, אנחנו מזמינים לנו מונית באמצעות אפליקציית "בולט" שמגיעה תוך חצי דקה ומחזירה אותנו למרכז העיר. השעה היא כבר שעת צהרים, אנחנו נכנסים לרחובות היפים שופעי המסעדות ובתי הקפה מכיוון אחר הפעם, מגלים גינות יפות, מזרקות חדשות, ומנווטים את דרכנו למסעדת פירוז – לארוחת הצהרים.

אנחנו נכנסים למסעדה היפהפיה, מזמינים לנו כמה וכמה מנות שבא לנו לטעום מהן, למרות שברור לנו שלא נצליח לגמור את כולן. אנחנו  מזמינים כיסונים כמובן, עלי גפן ממולאים, כרוב ממולא שנקרא "דולמה" כמו אצל הפרסים והוא גם אמור להיות מתקתק. האוכל מגיע אלינו ו….. אכזבה גדולה. חוץ ממנת הבצק עליו מפוזר בשר טחון עם זרשק, כל המנות היו ממש מאכזבות. סלט העוף היה שקוע במיונז שהשתלט על כל הטעמים, עלי הגפן הממולאים חסרי טעם והדולמה – ממש לא טעים – אין מה להשוות לדולמה הפרסי של דודותי.

לטעמי – למרות כל ההמלצות בקבוצות של באקו בפייסבוק ויופיה של המסעדה – חבל לבזבז ארוחה במקום הזה.

אנחנו ממשיכים אל העיר העתיקה – אל ארמון שירוואנשה שעכשיו הוא פתוח.

קונים כרטיסים ונכנסים לראות את מה שנשמר בצורה מעוררת התפעלות מאז המאה ה 15.

במתחם הארמון יש מספר מבנים מרשימים: מבנה הקבר שהוא גיאומטרי עם עיצובים מזרחיים יפים וכיפה מחודדת. מבחוץ נמצא החמאם עם כל חדריו, יש חצר יפה שניתן להסתובב בה, וגולת הכותרת היא המוזיאון שמציג ממצאים שנותרו שלמים ממש מתקופת שלטון שושלת שירוואנשה.

אנחנו מסמנים וי על הביקור בארמון, ונעה בשלב הזה, רוצה לחזור לחדר במלון.  אנחנו מחזירים אותה לחדר וכמובן שיוצאים שוב לשוטט ברחובות הומי האדם של העיר החדשה. כמה יופי יש בעיר הזאת, כמה אנרגיה טובה ותחושת בטחון.. ממש כיף. ואנחנו כמו תמיד, הולכים והולכים, מדי פעם עוצרים לשתות קפה אבל הרחובות המוארים קוראים לנו לחקור אותם.

את ארוחת הערב אנחנו מחליטים לאכול במסעדת "פרייב" – מסעדת בשרים לקרניבורים אמיתיים. גונבה שמועה לאזנינו שצלעות העגל שם הן משהו מיוחד ואנחנו מזמינים לנו כמה כאלה, ובנוסף שיפוד קבב. הבשר שמגיע ממש טעים, המלצר לא מבין למה אנחנו לא מזמינים עוד ועוד בשרים וסלטים, רוב האנשים שם פשוט מזמינים ומזמינים אבל האמת היא ששבענו מהצלעות והקבב, גם הגישו לנו חומוס וסלט חצילים ופיתות… כמה אפשר לאכול??

הפיתות האלה רק נראות מדהים. הן דקות דקות וריקות לגמרי. אם אתם כאן, בקשו מהמלצר לחם יותר רציני 😉

PRIVE STEAK GALLERY

14/a Xaqani Küçəsi, Bakı

אנחנו מתחילים את ההליכה חזרה לכיוון המלון דרך הרחובות היפים, שוב אנחנו רואים שהתנועה פשוט עומדת, ובכל מקרה אנחנו מעדיפים ללכת ברגל, בטח אחרי ארוחת בשרים…

אנחנו מגיעים למלון, ניצן בודק את האפליקציה שסופרת לו צעדים ואנחנו מגלים שגם היום צעדנו בערך 25 ק"מ 🙂  אני מבטיחה לעצמי שכשחוזרים לארץ, אני מנצלת את השוונג הזה לחזור להליכות הבוקר שלי שהן סה"כ 5.5 ק"מ. זה נראה לי מצחיק עכשיו.

יום ראשון

כרגיל אנחנו קמים מוקדם ויוצאים לסיבוב לפני שנעה מתעוררת. אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים לשתות קפה של בוקר עם קרואסון צרפתי בקפה "פול".

זהו היום האחרון שלנו כאן. אני מתלבטת לאן ללכת היום. לא ככ בא לי לצאת מהעיר כי אנחנו מוגבלים בזמן החזרה – יש לנו טיסה הערב וכבר אחה"צ אנחנו צריכים לצאת לכיוון השדה.

על ההסעה שמגיעה לנו מהמלון לשדה דרך החבילה שרכשנו אנחנו מוותרים. הודיעו לנו שיאספו אותנו בשעה 13:30, כשהטיסה יוצאת בשעה 19:00 בערב. מה יש לנו לעשות בשדה 5 שעות לפני הטיסה??

בבירור קצר בקבלה הבנו שביום ראשון דווקא אין פקקי תנועה והדרך לשדה אורכת 20 דקות בלבד. הודענו להסעה שלא יאספו אותנו, הארכנו את הצ'ק אאוט לעוד 3 שעות ללא תשלום נוסף והחלטנו שניסע עם מונית של בולט לשדה, במחיר של 9 מנאט.

אני מבררת בקבלה של המלון אילו שווקים עובדים היום – שוק סאדראת מתיש וגדול – לא בא לי. פקיד הקבלה גם לא ממליץ עליו, השוק שרציתי ללכת אליו – בשיפוצים כך שאינו פתוח, ומה שנשאר זה שוק התבלינים והפירות- "השוק הירוק" – שאפשר לנסוע אליו. אנחנו מוותרים על התענוג הזה ומחליטים לקחת את נעה לטיול בטיילת, שם כבר היינו, אבל בלעדיה.

אבל קודם לכן – זה בדיוק הזמן למני-פדי. נעה ואני הולכות למכון יופי להתפנק קצת במחירי באקו, ניצן יוצא לשוטט קצת, כשאנחנו נפגשים שוב, זה כבר לקראת צהרים.

והטיילת, כמו הטיילת, יפה ושלווה בכל שעה שמגיעים אליה. הרוחב שלה פשוט מפעים אותנו – רוחבה משהו כמו ארבעה או חמישה רחובות. יש לנו הרבה מה ללמוד מהאזרבייג'אנים 🙂

אנחנו צועדים לנו לאורכה בנחת, קונים גלידה בדרך אצל אחד המצחיקים שראינו. מסתבר שיש כמה וכמה דוכנים של גלידה טורקית בטיילת, שהמוכרים עושים קצת קונצים מצחיקים לילדים שבאים לקנות אצלם. הגלידה, אגב, לא משהו, אבל קונים אצלם רק בשביל החוויה.

הנה מה שעשה המוכר לנעה –

בהמשך הטיילת אנחנו מוצאים בית קפה יפה ומזמין ואנחנו מתיישבים לנוח. האויר נעים, יש בריזה מהים ואני קצת מצטערת שהסופ"ש הזה הגיע לסיומו.

שעת צהרים כבר כאן, ואנחנו רעבים. חיפוש קצר בגוגל ואנחנו מוצאים שמסעדת מארי ואנה המשגעת, נמצאת ממש לידנו, מאחורי מלון הילטון. מדובר במסעדה רוסית יפהפיה, מעוצבת כמו בסרט, והאוכל שלהם פשוט נפלא.

אנחנו מזמינים (איך לא) כיסונים – חלק ממולאים בתפו"א ופטריות וחלק ממולאים בבשר כבש ומוגשים עם שמנת ליד – עונג צרוף!! בנוסף נעה מזמינה שניצל רוסי עם פירה ואנחנו לוקחים גם מנה של צ'יקן קייב שמגיע עשוי בצורה מדוייקת. הוא לא יבש, הוא ממולא כמו שצריך והוא טעים ביותר!

איזו ארוחה כייפית לסיים איתה את הסופ"ש הקסום הזה בבאקו.

MARI VANNA

93 Zərifə Əliyeva Küçəsi, Bakı ׁ(ממש צמוד למלון הילטון)

אנחנו מתחילים את הצעדה חזרה לכיוון המלון, שמחים שהסתדר לנו למשוך עוד כמה שעות בעיר היפה הזאת.

באקו היתה טובה אלינו, ברור לנו שעוד נשוב אליה. החמאם עוד מחכה לי, גם הטיולים אל מחוץ לעיר ששמעתי שהם מרתקים, ובכלל, אזרבייג'אן המוסלמית והסובלנית כלפי כל הדתות, כלפי אמונות אחרות, כלפי צרכני אלכוהול, כלפי נשים שלא מסתובבות ברעלות… אזרבייג'אן הזאת שכל כך אוהבת אותנו הישראלים, מסקרנת אותי לעשות בה טיול גדול עם רכב שכור ולהכיר אותה לעומקה. זה עוד יקרה 🙂