לויאטנם היה לי ברור שנגיע עוד כשהיינו בתאילנד עם הילדים. קסם המזרח לגמרי עושה לי את זה – אנשים מקסימים, נופים מטורפים, הכל זול – מלונות מפוארים, נהגים פרטיים, מדריכי טיולים, הסעות פרטיות וכו'. באמת שזה כיף לטייל ככה עם הילדים, כשהכל סגור מראש ואנחנו מגיעים לטיול כמו אח"מים.
בירור קצר בין כמה סוכנויות מגלה לי הפרשי מחיר מאד גבוהים בין ההצעות השונות שאני מקבלת על ארגון טיול פרטי למשפחה, ואני בסוף מהמרת על סוכנות ויאטנמית קטנה שנותנת לי הצעה טובה ומהתשובות של מנהל הסוכנות בהתכתבות איתו אני מגלה שאכן יש לו ידע עצום וטיפים מצויינים. תוך כדי הטיול ההימור מתגלה כמוצלח במיוחד – הכל מתקתק, כל הנהגים והמדריכים מחכים לנו בדיוק כפי שנקבע בתכנית – בשדות התעופה, בימי הטיול.. הכל פשוט זורם בצורה מושלמת.
vietnamstay.com
את כרטיסי הטיסה אני קונה כבר 9 חודשים קודם, כך שכאשר מגיע זמן הטיול, אני כבר לא זוכרת ששילמתי אותם. ויאטנם מדינה צרה וארוכה והדרך לראות את המיטב שבה היא לקחת טיסות פנים בין חלקיה השונים.
בהמלצת הסוכנות אנחנו מתחילים בדרום, בסייגון, ומסיימים את הטיול בצפון – בהאנוי. הנופים בצפון הרבה יותר יפים, והסיורים בכפרים עם כל השבטים המרתקים שם הם בהחלט שיא הטיול.
יום 1
נוחתים בסייגון. הנהג מחכה לנו בשדה התעופה ולוקח אותנו למלון. אנחנו יוצאים לסיור ערב במרכז העיר ולא מפספסים את הסיבוב בשוק. ארוחת ערב באחת המסעדות מול השוק ואנחנו מסודרים ונופלים למיטות. מחר נוסעים לדלתת המקונג.
יום 2
כמה שעות נסיעה מסייגון ואנחנו מגיעים ל- Cai be. אנחנו שטים בסירה לראות את השוק הצף ומגיעים אל אי קטן שם אנחנו מגלים כמה דברים אפשר לעשות עם אורז – ממתקים, דפי אורז, פופרייס, משקה אורז וכו'.
אנחנו טועמים ממתקים מג'ינג'ר בננות וקוקוס, שותים תה טעים וממשיכים עם הסירה לאי אחר – Tan phong.
רגע לפני שמגיעים לבוסתן פירות, אנחנו עושים שייט קטן בתעלות האי
אנחנו מתארחים אצל משפחה שמגישה לנו ממיטב הפירות שצומחים אצלם בגינה ובעל הבית מכבד אותנו בשירתו.
לאחר הישיבה סביב השולחן אנחנו לוקחים אופניים מהחצר ויוצאים לרכיבה ברחבי האי, לראות איך חיים המקומיים.
מדהים לראות איך הם יודעים לנצל כל מה שהטבע מעמיד לרשותם לטובת בניית סככות, גדרות ועד תכשיטים. משפחה שבדיוק יושבת ומכינה תכשיטים, מזמינה אותנו לראות את פועלם וגם מפנקת אותנו בצמידים וטבעות מקש
אנחנו ממשיכים למשפחה אחרת שמארחת אותנו לארוחת צהרים ליד הנחל. איזה אוכל טעים, אנחנו מתמוגגים. בעלת הבית מבחינה בכך שנעה לא אוכלת מהדג ומכינה לה נאגטס מקומיים. הכל טרי וטעים.
נפרדים מהמשפחה, עולים על האופניים וחוזרים ל'נמל', שם מחכה לנו הסירה שלוקחת אותנו לנהג שלנו. נסיעה של שעה וחצי ואנחנו מגיעים למלון שלנו בקאן טו. Can tho
ברור שאנחנו לא מוותרים על סיבוב בשוק הלילה שנמצא ממש מתחת למלון שלנו.
יום 3
הנהג והמדריך אוספים אותנו מוקדם כדי שנגיע בזמן לראות את השוק הצף של קאי ראנג CAI RANG. האמת היא שהשוק הזה הוא לא ליחידים אלא לסיטונאים והוא פחות מעניין מהשוק שראינו אתמול.
איך יודעים מה מוכרים בכל סירה? בודקים את המקל הגבוה בראש הסירה עליו תלויה דוגמית של מה שמוכרים – אבטיח..בטטות..מיני פירות וכו.
העייפות מכריעה את החבר'ה (שחוגגים כל היום וחבל להם לישון בלילה..) והם מנצלים את הנסיעות בין לבין להשלים שעות שינה
אנחנו מרגישים שהנסיעה לכאן היתה סתם מיותרת, אבל רגע לפני שאנחנו חוזרים לרכב, אנחנו רואים שיש שוק לא רחוק ואני מבקשת מהמדריך שיסביר לנו על כל מיני מוצרים לא מזוהים בשוק ובנוסף – שיזמין לנו את הקפה הויאטנמי הקר המפורסם. זה קפה שמקבל את המתיקות שלו מערבוב של חלב משומר וממותק. טעים.
חוזרים לרכב ומתחילים בנסיעה חזרה לשדה"ת של סייגון – אחה"צ אנחנו טסים לדאלאת.
לדאלאת אנחנו מגיעים בשש בערב אבל כבר חשוך כאן ואנחנו מגלים עיר כ"כ אסטטית ושונה מסייגון וקאן טו. מלא מסעדות ובתי קפה יפהפיים, המלון שלנו מתברר כהימור מוצלח- יושב על שוק הלילה והחדרים מפנקים.
המדריכה המקומית ממליצה לנו על מקום קטן מאחורי המלון שלנו שמגיש פו – מרק העוף הכי טעים שיש. אנחנו כמובן הולכים לשם ומתענגים כל כך על המרק…חלום. הבנות במסעדה לא מבינות מילה באנגלית ואנחנו מוצאים כמה זה קשה לתקשר איתן. הפכנו להיות האטרקציה במסעדה, כולם צוחקים, כולל אנחנו, ובסוף אנחנו פשוט מצביעים על הסיר ועל מה שאנחנו רוצים שישימו לנו במרק וכולם מרוצים. המרק הזה הוא לגמרי אחד הטובים שטעמנו ever. מחר בערב, אנחנו מחליטים, חוזרים לכאן שוב.
מסיימים את הערב במסאז' לרגליים,
עוד כוס תה בארומת קוקוס ו…למיטות.
סקרנים לראות מחר את דאלאת באור יום
יום 4
היום היה יום של " תיירים". המדריכה דאגה לקחת אותנו לכל המקומות אליהם מגיעים התיירים בהמוניהם – ביקרנו בכפר של שבט ה- לאט, שבט שנראה קצת שונה מהויאטנמים (לנעה כולם נראו אותו הדבר)
אח"כ טיפסנו בג'יפים על ההר הכי גבוה באזור לראות את הנוף מלמעלה. הנוף אכן מרהיב אבל כל האופרציה של הג'יפים תיירותית נורא וממש ממוסחרת.
אחרי ארוחת צהרים טעימה במסעדה מומלצת אנחנו ממשיכים לכיוון תחנת הרכבת הישנה של דאלאת.
כמה מאכזב. מקום תיירותי שאין בו שום דבר מעניין חוץ מלראות את הקרון הראשון שנמצא שם. התחושה היא שלוקחים אותנו למקומות של התיירים, במקום לקחת אותנו למקומות אותנטים או להראות לנו את העיר עצמה.
אנחנו אמורים להמשיך לארמון אבל אני מוודאת עם המדריכה האם זה הולך להיות כמו תחנת הרכבת והיא אומרת שכן. אם כך, אנחנו מחליטים שלא מתאים לנו הסיור הזה ומבקשים מהמדריכה לעשות לנו סיור בעיר עצמה.
כך זכינו לסיבוב ברחבי העיר עם הסברים מעניינים על דרך החיים של הויאטנמים, הבחירות שלהם בחיים, איך בוחרים עם מי להתחתן ואת מי חייבים להזמין לחתונה, איך זה שרק עכשיו מתחיל הג'אנק פוד לחדור למדינה ואיך בעקבות זה רואים יותר ויותר ילדים שמנמנים כאן.
דיברנו על סדר היום של הויאטנמים וכמה הם עסוקים בבישול רוב הזמן , בעיקר כי הם מבשלים בכל יום את האוכל שלהם (לא מבשלים לפריזר. הם מבשלים פעמיים ביום כי אוכלים שתי ארוחות חמות ביום) וכי האוכל שלהם מורכב בעיקר מירקות טריים בבישול מינימלי (טעים!!) וירקות, כידוע, מצריכים הכי הרבה התעסקות במטבח
על ביקור בבית המשוגע אנחנו לא מוותרים כי נעה מחכה לראות אותו עוד מהארץ כשהיא למדה קצת על ויאטנם לקראת הטיול. אין ספק שהמבנה הזה מעניין. אנחנו עולים ויורדים, זה סוג של מבוך והילדים לגמרי נהנים כאן.
לאחר הביקור, אנחנו מבררים אצל המדריכה איפה אפשר לקבל את המסאז' הכי טוב בעיר והיא מזמינה לנו מקום בספא מומלץ. הנהג לוקח אותנו לספא ואנחנו נפרדים ממנו ומהמדריכה ומחליטים לחזור ברגל, דרך השכונות, אל המלון שלנו. אני כבר מרגישה שאני מכירה את הדרכים בעיר וזו הזדמנות מצויינת לחרוש ברגל את העיר.
לקראת הערב ניסינו להגיע לשוק הלילה אבל תפס אותנו מבול מטורף שהרטיב אותנו ברמות שלא הכרנו על אף המטריות והפונצ'ו שהיו לנו, מה ש"אילץ " אותנו להיכנס לאחד מבתי הקפה הכל כך יפים שיש כאן ולשתות משקאות חמים וטעימים. החבר'ה ראו שיש בלינצ'ס בתפריט ומיד הזמינו, אבל הצהירו פה אחד שהבלינצ'ס של סבתא אהובה הרבה יותר טעים
חוזרים למלון להתארגנות ומקלחות ויוצאים שוב לאכול את מרק העוף המושלם שאכלנו אתמול.
אנחנו מתקרבים אל מסעדת המרק, שם כבר קולטים אותנו מבחוץ והאקשן מתחיל – צחוקים והתרגשות אצל כולם, אבל הפעם, הבנות כבר יודעות מה להגיש לנו. אז אתמול טעמו המושלם של המרק לא היה מקרי. גם הערב הוא מושלם. יש להן מתכון מנצח, שלצערנו, למרות שעוד נאכל מרקים טעימים בהמשך, טעים כמוהו לא נאכל עוד בכל ויאטנם.
יום 5
והיום בדאלאת, היה פיצוי על אתמול.
לא שאנחנו מחפשים פיצוי על "טיול התיירים" שהיה לנו אתמול אבל היום היה כל כך מענג מכל כך הרבה בחינות שזה פשוט היה יום קסום ואי אפשר היה שלא להשוות אותו לאתמול.
למדריך שטייל איתנו היום קוראים פו (fu) שהמשמעות של זה היא – מליונר. כך למדנו שהשמות שניתנים לילדים, ניתנים עפ"י מה שהוריהם היו רוצים בשבילם.
במהלך היום גילינו שפו, שלגמרי נראה כמו הומלס, הוא באמת איש עשיר. עשיר בידע בלתי נדלה, בחיוכים אינסופיים, בחכמת חיים מדהימה ובאהבת האדם. היום הזה שבילינו במחיצתו היה מאד משמעותי עבורנו, כאילו הוא נשלח אלינו היום להזכיר לנו דברים בסיסיים שאנחנו אמנם יודעים אבל איכשהו השגרה משכיחה אותם מאיתנו לפעמים.
למשל – משמעותן של הדאגות. כמה הן מכבידות, מעכירות, מזקינות אותנו, גורמות לנפש ולמיינד שלנו להיות עכורים וכבדים, כשתכל'ס, הן לא באמת מקדמות משהו. אם יש משהו שמציק לנו צריך פשוט *לעשות* כדי לשפר אותו.
או כוחו של חיוך. כמה כח יש לחיוך להשפיע עלינו, על האנרגיות שלנו, על ילדינו, על החיים העסקיים שלנו, על הסביבה שלנו, על התוצאות שאנחנו מבקשים לעצמנו.
למדנו שבויאטנם, כשמישהו מחפש שותף עסקי, הוא קודם כל בודק היטב את פניו של השותף המיועד – האם יש לו פנים טובות? האם עיניו מחייכות? האם יש לו קמטי צחוק? כי אדם שמחייך בתדירות גבוהה, החיוך "נדבק" אליו וממש משפיע על מבנה הפנים והבעות העיניים שלו ועל האנרגיות שלו. אדם שמחייך לרוב, זה אדם שרואה את הטוב, שמחפש ושמוצא את הטוב בכל סיטואציה וזה האדם שאנשים רוצים להיות לידו .
אז המליונר שלנו, קורן כולו, העביר לנו יום שלם מלא בתובנות שכאלה בנושאים שבין אדם לחברו ובין הורים לילדים, וגם בין אדם לעצמו ובין האדם לאדמה. פשוט יום קסום וכל זה בנופים כ"כ יפים.
התחלנו את היום במנזר TRUC LAM, מנזר בודהיסטי מרהיב שאליו מגיעים סטודנטים נבחרים ללמוד את תורת החיים הפשוטים והעשירים באמת. כל המתחם מעוצב עפ"י תורת הפנג שואי והתחושה היא שמסתובבים בגן עדן.
לאחר מכן המשכנו מהמנזר בטיול רגלי ביער, אל האגם הסמוך והיפה
ומשם למפלי דנטלה. במתחם המפלים יש קרוניות כייפיות, סוג של 'רכבת הרים' , שאיתן מטיילים ביער ויורדים עד למפלים. הפלוס הענק הוא שגם עולים איתן בחזרה למעלה, מה שחוסך את טיפוס ההרים
משם חזרה לדאלאת לארוחה טעימה וממשיכים בנסיעה לנה טראנג היפה. 3 שעות נסיעה בדרך מ ה מ מ ת – אחת היפות שראיתי בחיי.
בנה טראנג התמקמנו במלון נהדר שממוקם מצויין ממש על הטיילת היפה, ויצאנו לטיול לאורך החוף.
כמה יופי, כמה בתי קפה יפים, כמה מלונות מפוארים- תענוג. אויר טוב, בריזה מהים ואנחנו מחזיקים אצבעות שמזג האויר הטוב יישאר כאן גם מחר.
יום 6
בילינו יום שלם בפארק השעשועים והמים Vinpearl Land בנה טראנג.
די קטן ופשוט ללמודי פארקים שכמותנו, אבל עדיין היה נחמד מאד ומגלשות מים זה תמיד כיף, בטח כשחם.
בערב, הילדים עייפים מפארק השעשועים אבל ניצן ואני לא מוותרים על טיול בטיילת היפה של נה טראנג.
מעולפים מהחום אנחנו נכנסים לבית קפה ושותים קפה קר וטעים שמחייה את הנפש וחוזרים למלון הכייפי שלנו – גמורים מעייפות ומהחום ומרוצים.
יום 7
הבוקר טסנו מנה טראנג לדאננג.
בדרך משדה התעופה להוי אן אנחנו עוצרים ב- Ba na hills
עולים ברכבל לראש ההר לראות את גשר הזהב ואת הכפר הצרפתי ומקווים שלא יהיה ערפל כ"כ כבד כדי שנוכל להנות מהנוף. האזור משגע, מרהיב ביופיו
הכפר הצרפתי היה נחמד בעיקר לילדים..סוג של דיסנילנד קטן לתיירים …. אותנטיות זה לא כאן. הנוף יפה והאויר טוב על ההרים אבל לגמרי מיועד לתיירים.
אנחנו הולכים אל גשר הזהב שנבנה כאן בשנה האחרונה כדי לראות אותו, מסתבר שהוא הרבה יותר קטן ממה שנראה לנו בתמונות, אבל עדיין יפה
כשיורדים למטה צריך להתרגל לחום ולחות גבוהים מאד אבל המתחם למטה מאד מאד יפה ואנחנו נהנים מההליכה עד לרכב
אחה"צ אנחנו מגיעים להוי אן היפה. בסיבוב הערב שלנו אנחנו מרגישים את עומס
החום והלחות בכל נשימה. זה ממש כמו להסתובב בתוך סאונה.
הוי אן עיר מקסימה, מלאה בפנסים סינים צבעוניים. מרהיב. איזה כיף שיש לנו עכשיו שלושה ימים שלמים להנות ממנה.
ימים 8, 9, 10
אנחנו בהוי אן בריזורט מפנק.
הבריכה כאן כייפית, בכל כמה זמן מכניסים גושי קרח ענקיים למים כדי לצנן את הרוחצים וזאת אטרקציה לא נורמלית.
לילדים לא בא לצאת מהבריכה לעיר אבל אני לא מוותרת ויוצאת לסיבובים בסמטאות העיר מדי פעם.
הוי אן יפה ונעימה ומלאת פנסים סינים צבעוניים, אי אפשר להפסיק לצלם. הסמטאות היפות, מלא בתי קפה ומסעדות והאמת? האוכל הכי טעים בכל ויאטנם נמצא כאן (חוץ ממרק העוף של דאלאת)
כאן גם טעמנו את השניצל בציפוי צ'יפס שהמתכון שלו נמצא כאן
בערב הילדים מצטרפים אלינו לסיבובים..כמה יפה כאן
היום סופסוף טעמנו אייס קפה קוקוס – טעים!! בכלל הקפה כאן הוא חוויה וכמעצמת קפה (כן כן..) הם נותנים כאן כבוד למשקה הזה והמבחר פשוט עצום.
להוי אן אנחנו מגיעים אחרי טיול אינטנסיבי ורגע לפני המשך טיול אינטנסיבי לא פחות. ההחלטה לנוח 4 ימים בהוי אן מתגלה כמוצלחת במיוחד. גם הילדים צריכים את ההפוגה הזאת מהנסיעות ונהנים ממנה מאד.
יום 11
טסים להאנוי.
הגענו בצהרים למלון והספקנו לעשות סיבוב נעים ברחובות ולהנות מהאוירה
הספקנו גם להנות ממרק מופלא (שאני עדיין לא מאמינה על עצמי איך בטמפרטורות הגבוהות האלה אני בכלל מסוגלת לחשוב על מרק רותח- אבל הפעם מרק בשר)
ככל שעברו השעות, נכנסנו לבלאגן שמסתבר שיש כאן בכל יום ראשון בערב. חלק מהרחובות נסגרים לתנועה והופכים למדרחוב, שוק הלילה מתרחב הרבה מעבר לגבולות הרגילים שלו, ומליוני ויאטנמים ותיירים עמוסי ילדים יוצאים לרחובות להסתובב. תוסיפו לזה מליוני טוסטוסים שבקושי יכולים להתקדם וגם כמה מכוניות ואוטובוסים..וכולם בבלאגן לא הגיוני מתקדמים לכיוונים שונים אחד לתוך השני כמו סיבים שמשתלבים באורח פלא..אין סדר, אין כיוון נסיעה או הליכה מוגדר ( זה לגמרי נס איך אף אחד לא נדרס או נפגע כאן. מטורף!!)
ובתוך כל הבלאגן המחניק הזה יש שוטר באמצע שמכוון – לא ברור לנו את מי- אף אחד לא רואה אותו מרוב העומס. באיזשהו שלב אי אפשר היה יותר להתקדם (תכל'ס נעמדנו במקום) כי נוצר איזשהו פלונטר בתוך הדבר הזה שלא איפשר יותר תנועה לשום כיוון.
דמיינו לכם שאתם נדחקים ע"י מליונים מקדימה מאחורה ומהצדדים, אי אפשר לזוז ולהתקדם וכל זה בטמפרטורה של 34 מעלות עם 95% לחות..בקיצור- זה היה השלב שהכיף נגמר ושלאט לאט הרגשתי איך הנשימה הולכת ונגמרת ואיך מפלס הלחץ עולה.
אחרי כמה דקות כאלה, כשאני כבר ממש על סף התעלפות, תפסתי את נעה והתחלתי לצעוק לאנשים השלווים מסביב go go go ולדחוף את דרכנו החוצה מההמון המחניק הזה מתוך אינסטיקנט הישרדותי נטו, כדי להצליח להגיע לאיזו פינת רחוב שיש בה טיפטיפה יותר אויר….
10 דקות של דחיפות והפעלת מרפקים הצליחו איכשהו להביא אותנו לפינת רחוב שבה יכולנו להתחיל להחזיר נשימה וככה התקדמנו לכיוון המלון שלנו לאט לאט.
המקלחת במלון היתה אחת הטובות ever אחרי החוויה הזאת וגם הקפה קוקוס היה מ ו ש ל ם.
יום 12
יום חופשי נוסף בהאנוי. התחלנו אותו בטיול בוקר בלי הילדים והגענו עד אזור העסקים של העיר. מדליק לראות אנשים מכופתרים יושבים לאכול על שרפרפים ברחוב. חיים שלמים מתקיימים על המדרכות, החל מחמש בבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה
אחהצ בחרנו לעשות טיול אופנועים מודרך ברחבי העיר. היה מקסים ושווה כל דולר ששילמנו! כמעט ארבע שעות של סיור בעיר בלי להתעייף ולהתעלף מהחום. הגענו למקומות שאין מצב שהיינו מגיעים לולא הסיור, מעבר למבנים היפים והאזורים היפים שרחוקים מהמרכז ראינו גם איך באמת חיים הויאטנמים – סמטאות צרות, פרסומות מקומיות, לוחות מודעות מעניינים שמיועדים למבוגרים שלא גולשים ברשתות
משאית זבל ויאטנם סטייל
השוק השחור שקוראים לו כך בגלל שמוכרים בו את כל הדברים הכי מלכלכים בעולם
מנהגים ואמונות כמו למשל לקנות את הסטים האלה ולשרוף אותם כדי שהם יגיעו לשמים ויחכו שם למי שקנה אותם (הסט מכיל את כל משאת נפשם – נעלים יפות, כסף, טלפון ושאר דברים שחשוב להם שיהיה להם גם בעולם הבא 🙂
הגענו גם לפסי הרכבת שעוברת ממש בין הבתים… פשוט סיור קסום שנתן לנו להכיר האנוי אחרת.
לקראת סוף הסיור שתינו גם מיץ של קנה סוכר סחוט (מי זוכר את זה מהילדות? לדעתי לפחות 40 שנה לא טעמתי כזה..)
ואפילו הגענו לבית הקפה המקורי בו המציאו את ה – egg coffee וטעמנו. האמת – טעים! קפה עם מרנג מתקתק שמוגש בתוך קערית עם מים רותחים.
זה היה כיף במיוחד!
יום 13
יום טיול לנין בין.
רגע לפני שעוזבים את האנוי, אנחנו שואלים את המדריך שבא לאסוף אותנו איפה אפשר לקנות קצת מאפים צרפתים, בכל זאת יש זכר לשלטון הצרפתי שהיה כאן… מסתבר שממש ליד המלון שלנו יש בייקרי שמוכר משה בתיבה (נקניקיה בבצק עלים) ושאר מאפים שווים כמעט כמו בפריז. אנחנו כמובן מצטיידים בעיקר עבור נעה, וממשיכים בדרכנו לגן העדן נין בין.
אנחנו מחליטים לצאת לשייט במקום חלומי שמאד הזכיר לי את סין, ישר על הבוקר, כדי להימנע מהמוני התיירים שאמורים להגיע בהמשך
חלק מהשייט עובר בתוך מערות נטיפים
השייט מאד נעים, אבל בשלב מסויים זה כבר ארוך לנו מדי כי מאד מאד חם ואנחנו יושבים בסירה וממש מרגישים כמו בשר על האש…
אחרי השייט אנחנו ממשיכים לטיול בפגודה ובמנזר הבודהיסטי הכי גדול בויאטנם שמחזיק בכבוד של כמה שיאי גינס ובכמויות זהב מטורפות… היינו פחות או יותר היחידים במנזר הזה, כנראה המשוגעים היחידים שהעיזו לצאת בחום הזה. הטמפרטורות כאן לא הגיוניות.
האזור מטריף, הנוף מהמם, החום והלחות בלתי אפשריים והאוכל היום היה פשוט לא טעים, אבל למי אכפת 🙂
ימים 14 – 15
משאירים את המזוודות שלנו במלון בהאנוי ועולים על ההסעה להאלונג ביי שם נעביר יממה שלמה.
התעקשתי מראש לסגור בחברת Alisa Cruise שנחשבת לאחת הטובות במפרץ. הספינה אכן טובה השרות נפלא והנוף מהמם.
הכל עובד כמו מכונה משומנת, הקיאקים.. קורס הבישול על הסיפון….
ועם כל זה, אני לא מצליחה להיפטר מהתחושה שזה כל כך לא אותנטי, כל כך "הצגה לתיירים".
בספינה יש סדר יום קבוע מראש. עמידה בלו"ז כאן זה אחד הדברים החשובים – אתמול בערב איחרנו בחמש דקות לארוחת הערב ישר צלצלו לחדר לשאול איפה אנחנו. רצנו מהר למסעדה..לא נעים כולם מחכים רק לנו חחח..למחרת בבוקר שאלתי את ניצן מתי מסדר הבוקר 😉
אחה"צ אנחנו נהנים על הסיפון של הספינה, עם קוקטיילים שווים ונוף חלומי
והשקיעות במפרץ האלונג הזה מרהיבות במיוחד
הכל על הספינה סה"כ בסדר והאתגר הכי גדול זה מה נעה תאכל.
בצהרי היום השני אנחנו יורדים מהספינה וחוזרים להאנוי.
מזל שיש את הבייקרי שליד המלון, לקרואסונים ולמשה בתיבה…. הולכים להצטייד היטב לקראת רכבת השינה שניקח הלילה לסאפה.
יום 16
הגענו לסאפה אחרי לילה לא רע ברכבת מהאנוי.
יום גשום במיוחד קיבל את פנינו כאן.
התלבטנו איך אפשר לטייל ככה בהרים ופשוט החלטנו לזרום, תרתי משמע. אנחנו מצטיידים במגפיים לבוץ ויוצאים לדרך. כשהתחלנו את הטרק בין הכפרים באזור, מצויידים במגפיים, מטריות ופונצ'ו, היה ברור שלקחנו החלטה מצויינת לצאת למרות המבול.
הטבע במיטבו כאן – הנחלים שוצפים ומלאי מים, מפלים יורדים מכל כיוון, טרסות מטורפות של אורז, באפאלו, תרנגולות, אווזים, פרות… ובין כל אלה הויאטנמיות הכפריות עם הלבוש הססגוני והמרהיב שלהן..תענוג.
את ארוחת הצהרים אכלנו בהום סטיי מקסים על שפת הנחל
ומשם – בחזרה למלון המפנק.
אנחנו כמובן לא מוותרים על סיבוב של אחהצ- לראות את סאפה עצמה
יום 17
היום עובר בטיולים רגליים לכפרים באזור לראות איך חיים הכפריים.
התארחנו בבית של אלמנה ושלושת ילדיה וראינו איך זה נראה מבפנים.
עזרנו לכפרית אחת להוציא את גרעיני האורז מהשיבולים ולאחרת – לייבש תירס
ראינו איך מכינים תרופות טבעיות מעלים, טיילנו בתוך נופים מרהיבים ושדות פורחים
ובסוף היום הגענו לבאק הא. כפר מוזנח כל כך, אבל הערב מסתבר שיש הופעות במרכז הכפר ואנחנו מעבירים עוד קצת זמן מחוץ למלון. המלון שלנו נחשב להכי טוב שיש בבאק הא, אבל אנחנו ממש נגעלים ומקוים לעבור את הלילה בשלום.
מחר יום ראשון ומתקיים כאן השוק הכי הכי בויאטנם שמגיעים אליו כל השבטים שיושבים בצפון, למכור את מרכולתם. כולי ציפיה.
יום 18
יום שוק בבאק הא
לשוק המיוחד והססגוני שמתקיים כאן אחת לשבוע מגיעים ויאטנמים ובני השבטים השונים מכל צפון ויאטנם למכור את מרכולתם.
מוכרים כאן הכל – אוכל, חיות – מגורי כלבים ועד חזירי בר, פרות, שוורים ובופאלו, אריגים מרהיבים, עבודות יד, תלבושות מסורתיות, תיקים ומה לא….שוק יפה ומיוחד שהצבעוניות בו מ ה מ מ ת את החושים במלוא מובן המילה וממש שבתה את ליבי.
אנחנו מבלים שעות ארוכות בשוק, ואם הילדים לא היו איתנו, אני מניחה שהיינו יכולים עוד להמשיך ולהסתובב בו. נעה מודדת לבוש מסורתי של המקומיות ואנחנו רוכשים לה חליפה שכזאת – בתור תחפושת לפורים.
אחה"צ הנהג מסיע אותנו לתחנה באזור סאפא, שם אנחנו עולים על ואן שלוקח אותנו חזרה להאנוי.
מגיעים להאנוי בשמונה בערב, במלון מחכים לנו ומקבלים אותנו כבר כבני בית, אנחנו ישר יוצאים לסיבוב אחרון בשוק הלילה, קפה קוקוס אחרון של פרידה וזהו. חוזרים למלון. מחר בבוקר טסים חזרה הביתה 🙂
היה לנו מסע מקסים ☆☆☆☆