חופשה בוילה עם כל החבורה

פרוייקט הוילה.

בסופ"ש האחרון נסענו לוילה בצפון עם עוד 6 משפחות של חברים. לפני שנתיים כבר נסענו ביחד כל החבורה לוילה שכזאת וזאת היתה חוויה כל כך כייפית, שכבר שנתיים אנחנו מדברים על לשחזר אותה. הפעם, החלטנו להתאמץ כדי לצאת שוב ביחד ולחגוג לגדולים שלנו את סיום הלימודים והבגרויות.

הילדים הבכורים של כולנו חברים טובים מהגן, למדו כל השנים ביחד וסיימו תיכון עכשיו, כולם לקראת הגיוס.

למה זה פרוייקט?

תנסו אתם –

1. למצוא תאריך אחד שיהיה נוח ל- 31 אנשים
2. למצוא וילה שמתאימה לשבע משפחות (כשלכל משפחה יש חדר משלה עם מקלחת ושירותים + חדר לבנים הגדולים שרוצים לישון ביחד)
3. לתכנן מראש את הארוחות בסופ"ש הזה כדי שנוכל להתכונן עם הקניות
4. לארגן את רשימת הקניות של האוכל ושאר הדברים הנדרשים בוילה
5. לקנות את כל הדברים – וכמובן לחלק את הקניות בין כולם
6. להצליח לדחוף את כל הדברים לרכבים השונים בנוסף לתיקים
7. לעשות את החישובים הכלכליים כמה יוצא לכל משפחה
8. להיות בקשר עם בעלי הוילה לגבי התשלום והבקשות השונות
9. והפעם היה לנו גם בונוס-  בנוסף לכל הארגון הרגיל גם הפתענו את המתגייסים שלנו במתנה מדליקה לגיוס – שק כביסה של חיילים וגופיה עם הדפס מיוחד שהכנו להם, מה שהצריך השוואת מחירים בין כמה ספקים, בחירה של מה שאנחנו רוצים להדפיס על הגופיה, שליחה להדפסה, איסוף המתנות וכו'.

בקיצור – לגמרי פרוייקט, שמצריך התכתבויות אינסופיות בווטסאפ, חלוקת תפקידים וכו. מזלנו שיש לנו אחת כמו חמוטל שהפעם לקחה על עצמה לתקתק המון המון דברים בהפקת הסופ"ש הזה.

ואז הגענו לוילה.

מקום מקסים, שלו, נוף יפהפה. הכל מאד מטופח במתחם.

יש בריכה כייפית

אזור למנגלים, סאונה, שולחן סנוקר, טניס שולחן, ג'קוזי עם מים חמים

בכל פינה של החצר וגם של הבית יש פינות ישיבה כייפיות.

לכל משפחה יש סוויטה מרווחת יחסית. המטבח אמנם קטן יחסית לגודל הבית, אבל זה לא מונע מאיתנו לאפות ולבשל בלי סוף, במשך כל שלושת הימים.

מתוך ההיכרות ההדדית רבת השנים, כל אחד יודע במה הוא טוב יותר ותורם מיכולותיו – יש מי שאמון על המנגל, יש מי שתפקידו לבשל ולאפות, יש מי שטוב בארגון הבית והילדים, יש מי שהסדר והנקיון כל כך חשובים לו וזה מה שהוא עושה, והאמת? זה כל כך כיף כי כשאנחנו בבית הפרטי שלנו אנחנו עושים את הכל, וכאן המשימות מתחלקות – כל אחד לפי מה שקל וטוב לו, וכל השאר מחפים בדברים האחרים. והכי חשוב – כולם מרוצים.

את הילדים אנחנו לא מרגישים בכלל. חוץ מהילדים הגדולים שהם חברים כבר מהגן, גם לילדים האמצעיים והקטנים יש חברים בחבורה הזאת והם מעסיקים את עצמם נפלא ביחד. אנחנו בעיקר שומעים מהם כשהם רעבים.

ושקט. ורוגע. יושבים ביחד, אוירה נהדרת, שתיה, פיצוחים, אבטיחים, עוגות, צחוקים.. תענוג.

הגננת מגן החובה של הגדולים שלנו רואה בפייסבוק שאנחנו בסופ"ש משותף ושולחת לנו תמונה עם עבודות שהחבר'ה היו צריכים להגיש בגן – מה הם עשו בסופ"ש אז + ברכה לגיוס. מקסים ומרגש.

וזהו. שני לילות עוברים מאד מהר.

התחושה שלי היא שיכולתי להישאר עוד 3-4 ימים. עד שהתמקמנו, עד שנכנסנו למין "שגרת בית", וכבר צריך לעזוב…

רוב החבר'ה כבר עם הראש בעבודה של יום ראשון. גם ניצן מעדיף לא לחזור מאוחר מדי במוצ"ש.

אני משתדלת למצות את הרגע, נושמת אותו אלי עד הסוף, מתייקת את הפרוייקט הזה בתיקיית החוויות הטובות, ויאללה, לפרוייקט האושר הבא.