אלזס מהאגדות

יש כמה מקומות בעולם שלא אכפת לי לחזור אליהם שוב ושוב.. אזור אלזס שבצרפת הוא בהחלט אחד מהם.

בפעם הראשונה שהייתי שם הייתי חיילת, לפני 30 שנה. הורי גרו בצרפת ואני נסעתי אליהם לחודש. שבוע אחד מתוך החודש הזה הוקדש לטיול באלזס. אין ספק שזו היתה התאהבות ממבט ראשון. מאז כבר חזרתי כמה וכמה פעמים ובכל פעם שאני שם, השמחה ממלאת את ליבי.

טיול באלזס הוא סוג של טיול באגדות: הכל ציורי, מטופח, שופע פרחים לא משנה באיזו עונה של השנה מגיעים, האוכל כמובן צרפתי מעולה עם השפעות פה ושם של המטבח הגרמני מהגבול ליד, כרמים אינסופיים שופעי ענבים שמפיקים יינות מצויינים, עיירות צבעוניות וכפרים מרהיבים, בתים מחושקים בקורות עץ כשכל בית בצבע אחר, אגמים, נחלים…. והכל ביחד פשוט נפלא.

בכל פעם שאנחנו חוזרים לאלזס אנחנו מגלים מקומות חדשים, ועדיין ישנן כמה עיירות יפהפיות שפשוט אי אפשר לעבור לידן ולא להיכנס לעשות שוב סיבוב, לשתות בהן קפה או לנשנש מהעוגיות האלזסיות המיוחדות שמוכרים בהן..

הפעם חזרנו לשם עם הילדים, לכן הכוונה הפעם היתה להכניס לטיול כמה דברים שיעניינו יותר את הדור הצעיר, מעבר לנופים המרהיבים. לפני ארבע שנים ביקרנו באלזס עם הילדים אבל רק ליום אחד, הפעם רצינו שהם יחוו את האזור קצת מעבר לאכילת טארט פלאמבה בקולמר.

בדר"כ, כשרוצים להגיע לאלזס עדיף לטוס לבאזל. הפעם שעות הטיסה והימים לא הסתדרו לנו עם מה שרצינו ולכן בחרנו לטוס לציריך. ציריך רחוקה מרחק שעה וחצי – שעתיים בערך מקולמר בירת אלזס. את הרכב שכרנו בשדה התעופה בציריך ולשם גם החזרנו אותו בתום הטיול. הזמנו רכב עם 7 מקומות כדי שיהיה מספיק מקום לילדים ולמזוודות – החלטה שהתבררה כחכמה ביותר, בעיקר אחרי הקניות שערכנו 🙂

אז הטיול הזה לא תוכנן לפרטי פרטים. ידעתי בגדול לאן אני רוצה להגיע אבל ההחלטה לאן בדיוק לנסוע בכל יום, התקבלה לפי החשק שלי בכל בוקר.

היום הראשון לטיול (יום שישי)

אנחנו נוחתים בציריך בשעה 10:30 בבוקר, ניגשים לאסוף את הרכב ששכרנו ויוצאים לדרך. אם כבר טסים לשוויץ, ברור שניקח את הילדים לראות את מפלי הריין ואת העיירה הציורית שטיין אם ריין STEIN AM RHEIN שבאזור גם כן. הטמפרטורות בחוץ מאד נמוכות, גשם יורד, הילדים נרדמים לנו באוטו מאחורה (בכל זאת קמו באמצע הלילה לטיסה) וניצן ואני מתענגים על הנופים. בדרך לשטיין אם ריין מלא חוות לגידול דלועים.. משטחים שלמים של דלועים בכל הגדלים ומכל המינים וגם הבתים מקושטים בצורה יוצאת דופן לכבוד האלווין.. מרהיב.

מגיעים לעיירה, מעירים את הילדים, מתלבשים היטב כי פשוט  ק פ ו א  ויוצאים לסיבוב.

בשטיין אם ריין יש בתים שלמים שהקירות החיצוניים שלהם מצויירים בציורים מרהיבים, חלק מהייחוד של העיירה. אנחנו נכנסים לחנויות היפהפיות כדי להפשיר קצת וגם כדי לראות את כל היופי שהן מציעות, ולקראת סוף הסיבוב אנחנו מתבייתים על אחד מבתי הקפה, מזמינים לנו תה ושוקו חם, וגם עוגה אחת שרק נראית טובה ומזכירה לנו שצרפת עוד לפנינו ויש בהחלט מקום לשיפור בנושא הזה.

ממשיכים לכיוון מפלי הריין. אנחנו בוחרים לחנות בחניה של טירת לאופן מאחר וכאן גם החניה בחינם וגם יש גישה למרפסות התצפית על המפלים.

המרפסות ממש מגיעות עד המים. מי שרוצה לקחת מכאן סירה לצד השני של הריין ומשם לקחת סירה אל מתחת למפלים גם יכול, אנחנו לא הרגשנו צורך.

אנחנו יוצאים מהמפלים לקראת ערב ונוסעים לכיוון הדירה ששכרנו ללילה אחד, אמנם בגרמניה אבל סה"כ במרחק 4 ק"מ מהמפלים בעיירה הגרמנית ישטטן JESTTETTEN. דירה יפהפיה, נוחה, נעימה, נקיה וממוקמת נהדר – בצמוד לסופרמרקט, ולעוד כמה חנויות נחמדות.

אנחנו מתמקמים בדירה ויוצאים לסופר לקנות לנו כמה דברים לארוחת הערב. ביקור בסופר בחו"ל עם הילדים זה די משעשע ואני שמחה לראות את הסקרנות שלהם לטעום דברים לא מוכרים. את ארוחת הערב אנחנו מכינים בדירה המהממת שלנו.

בלחיצה כאן תגיעו לדירה בבוקינג: הדירה בגרמניה

היום השני (יום שבת)

ניצן ויואב קופצים לסופר להביא לנו כמה מטעמים ולחם טרי לארוחת הבוקר. אנחנו מכינים לנו גם סנדביצ'ים להמשך היום ויוצאים לכיוון פרייבורג היפה שביער השחור. בדרך אנחנו מתלבטים אם לנסוע לטודנאו למגלשות ההרים.

הילדים נזכרים במגלשות ההרים בטודנאו שגלשנו בהן לפני 4 שנים, נעה כל כך רוצה שניקח אותם לשם… לי לא נראה שזה רעיון טוב במיוחד לאור המבול שיורד והטמפרטורות הנמוכות, ולא בא לי שהם יתקררו ויחלו.. אבל היא מתעקשת והאמת – פתאום בא לי לזרום איתה ויאללה, מה זה משנה הגשם הזה והכפור הזה… מספיק לי להיות דאגנית כל הזמן וזו לגמרי יכולה להיות חוויה מיוחדת במזג האויר הזה.. ומה זה משנה אם יירטבו הבגדים? מקסימום יחליפו!

וככה אנחנו מגיעים למגלשות, החבר'ה עולים למעלה ברכבל הקפוא ובגשם, אני נשארת באוטו כי תרמתי לנעה את המעיל שלי לטובת הכפור ופשוט לא אפשרי להיות מחוץ לאוטו, ואני ממתינה לראות איך הם חוזרים מההרפתקה הזאת. (רק לידיעה – אף אחד לא חלה, לא התקרר, היה להם כיף לא נורמלי ואני שמחתי על עוד צעד של שיחרור הדאגות והחששות).

פרייבורג FREIBOURG

אל פרייבורג אנחנו תמיד שמחים לחזור. עיר יפה מלאת סמטאות ורחובות יפים, תעלות צרות ובהן מים צלולים ברחובות, חנויות יפהפיות ואוירה נפלאה.

כיף לשתות כאן קפה, לאכול נקניקיה טעימה ליד הקתדרלה ולא פחות חשוב – לעשות קניות של בגדים לעונה הקרובה.

הנה התור לנקניקיות..הפעם הוא יחסית קצר רק בגלל שנורא קר 🙂

יש לנו מזל עם מזג האויר לעומת מה שהיה במגלשות בטודנאו, הגשם פוסק ואנחנו נהנים מסיבוב בעיר היפהפיה הזאת. שבת אחה"צ והעיר מתמלאת בהמוני אנשים…כיף גדול.

בערב, עמוסי קניות וחוויות, אנחנו חוצים את הגבול לצרפת, לבית ששכרנו בעיירה טורקהיים שצמודה לקולמר ובלב דרך היין.

הבית שלנו נמצא ממש בליבה של העיר העתיקה והצבעונית, ליד כל המסעדות והבולונז'רי. את הבית הזה שכרנו לשבוע במחיר של 525 יורו. בתוך הבית מטבח כייפי ומאובזר לחלוטין, 3 חדרי שינה ענקיים, חצי חדר שהוא פינת עבודה, סלון מרווח ונעים, שתי מקלחות ושירותים אחד. במקרר מחכה לנו בקבוק של יין Pinot gris מהיקב של בעלי הבית, שגם הזמינו אותנו לסיור ביקב שלהם ולטעימות ממבחר היינות שהם מייצרים.

טורקהיים TURCKHEIM

הנה טורקהיים מלמעלה, מוקפת בכרמים צבועים בזהב:

וזה מה שרואים מהחלון בעליית הגג של הבית שלנו:

איזה כיף כאן. אנחנו הולכים לישון עייפים ומרוצים.

היום השלישי (יום ראשון)

יום ראשון היום, ברוב העיירות הרבה חנויות סגורות, למעט כמה מסעדות. אנחנו מחליטים הבוקר לנסוע לטיול בטבע, לכיוון האגמים הלבן והשחור.

מטורקהיים אנחנו יוצאים בכביש D11 לכיוון LES TROIS EPIS, ממשיכים עם הכביש הפתלתל במעלה ההרים לכיוון ORBEY, פונים לכיוון עמק קייזרסברג עם כביש D48 ואז פונים שמאלה על D415 לכיוון מעבר ההרים COL DU BONHOMME.

הכבישים יפים, ירוקים, יערות מכל עבר, תצפיות יפות בדרך ונופים מרהיבים.

אנחנו יורדים עם כביש D148 לכיוון האגם הלבן. ביער שבדרך אל האגם אני רואה פטריות אדומות עם נקודות לבנות עליהן, ממש כמו באגדות. משגע!

האגם הלבן הוא ממש לא אחד מהאגמים המרהיבים באירופה, אבל יש לי חיבה מיוחדת אליו מאז שביקרתי כאן לפני 30 שנה עם הורי ואחיי. היתה לנו כאן חוויה שאנחנו לא שוכחים –  היה כפור גדול, האדמה היתה מכוסה קרח, רוח מטורפת נשבה ואנחנו פשוט עמדנו מול האגם, הרוח גרמה לנו להחליק על הקרח ולא איפשרה לנו לחזור למכונית. זה היה כזה כיף, שבכל פעם שאני כאן, אני חוזרת לחוויה הזאת שוב ושוב.

גם הפעם היה קר מאד, מבול התחיל לרדת, והבקתה המוארת בקצה החניה נראתה מושכת ביותר, מה גם ששעת ארוחת הצהרים הגיעה והכי מתאים עכשיו היה לשתות מרק חם.

אנחנו חוצים את החניה של האגם לבקתה ואני רואה שזה בעצם סוג של בית מלון קטן וכפרי בשם LE MILLE METRES שיש לו מסעדה .

בבקתה בפנים, האח בוער, חיוכים מקבלים את פנינו, מושיבים אותנו אל שולחן עגול ונעים, על השולחן ליד האח מלא טארטים של פירות יער שנקטפו במקום ורק יצאו מהתנור… חלום.

אז דווקא מרק לא היה ואנחנו מזמינים סטייק ברוטב פלפל, המבורגר צרפתי, פילה של פורל בשקדים וגם, איך לא, טארט פלאמבה. ארוחה נפלאה, נעימה, המבול בחוץ ואנחנו בפנים.. לא צריך יותר כלום.

לאחר הארוחה אנחנו ממשיכים לכיוון האגם השחור בדרך ההררית והמתפתלת, היערות הירוקים מסביב מרהיבים, אנחנו עוצרים לתצפית מהירה על האגם כי ממש ממש קר וקשה לעמוד ברוח הזאת.

אנחנו מחליטים לנסוע לקולמר דרך העיירה מונסטר MUNSTER, לידה יש חווה שמאפשרת לראות איך מייצרים את גבינת המונסטר, שאין גבינה מסריחה ממנה אם היא עוברת את טווח 3 השבועות מיום הייצור שלה.

בכל הדרך למטה אל מונסטר, בכביש D48 הקטנטן והמתפתל, הנופים מרהיבים, הפרות נחות להן על הגבעות הירוקות עם הפעמונים שלהן, כפרים יפים, העצים בצבעי שלכת.. משגע.

מגיעים לחוות הגבינות ומגלים שהסיור בחוות הגבינות הוא רק בימי שלישי וחמישי בעשר בבוקר, אז אנחנו מסמנים לנו את זה להמשך השבוע וממשיכים הלאה לכיוון קולמר – רבע שעה נסיעה.

בדרך לקולמר העייפות משתלטת עלינו ואנחנו מחליטים לוותר עליה היום, לחתוך לצימר ולנוח.

שינה טובה של אחה"צ, ארוחת ערב באחת הפיצריות ליד הצימר, בין השאר אנחנו דוגמים פיצה עם גבינת עיזים ודבש, שילוב מאד ידוע ומקובל כאן, וזה מאד טעים.

חוזרים לצימר, משחקים קצת משחקי קופסה ולמיטות.

וככה נגמר לו היום השלישי – רגוע ונעים.

היום הרביעי (יום שני)

יום שני היום, הכל אמור להיות פתוח ואנחנו מחליטים לנסוע לשטרסבורג היפה. מראש אנחנו מכוונים את הווייז לחניון גוטנברג GUTENBERG PARKING שנמצא במיקום הכי טוב בעיר, קרוב לכל מקום ולא מוגבל בשעות.

שטרסבורג STRASBOURG

במרחק של 2 דקות הליכה מהחניון נמצאת הקתדרלה הגדולה של העיר, שם גם נמצא משרד המידע לתיירים.

מצטיידים במפה של העיר ומתעדכנים במה שאסור לפספס היום בעיר, ויוצאים לסיבוב שלנו. כדאי לדעת, שבימי שני רוב החנויות נפתחות רק לאחר השעה 14:00.

הקתדרלה מרשימה, לידה מוזיאון יפהפה אבל הרחובות הומי האדם קוראים לנו.

אנחנו ממשיכים עם הסמטאות באזור הקתדרלה ואח"כ ממשיכים למדרחוב ומשם לאזור צרפת הקטנה.

החבר'ה מגלים דוכן לקרפים וכמובן שאנחנו מזמינים להם עם נוטלה. גם הקרפ הכי מעפן בצרפת טעים כל כך הרבה יותר מהקרפים עם טעם הלוואי שמוכרים בארץ.

אנחנו ממשיכים בסיור שלנו לעבר כיכר KLEBER, שם נמצאים בתי הכלבו גאלרי לאפאייט וגם ה- PRINTEMPS. סניפים קטנים של אלו האמיתיים בפריז. גם חנות של יוניקלו נמצאת כאן בכיכר ואנחנו מזכים אותה בסיבוב מהיר.

העיר יפה, נעימה, מלאה באנשים..אנחנו נהנים מבתי הקפה כאן, נעה נהנית מגינת המשחקים שמצאנו בדרך.. הכל רגוע ונעים.

הערב יורד, העיר לאט לאט נסגרת ורק בתי הקפה והמסעדות עוד פתוחים.

בין הסמטאות והבניינים אנחנו מגלים כיכר קטנה ומקסימה שמזכירה לי קצת את הכיכרות ברומא. כמובן שאנחנו לא מוותרים על שתיית קפה כאן

אנחנו מתחילים לחזור לכיוון הרכב, ליד הקתדרלה שעכשיו מוארת באור יקרות.

יש לנו נסיעה של 50 דקות עד הצימר שלנו. אני מסמנת לעצמי לחזור לכאן באחד מחגי המולד, אומרים שהשוק כאן הוא אחד היפים בעולם.

היום החמישי לטיול (יום שלישי)

הבוקר אנחנו נזכרים שהיום מתקיים סיור בחוות הגבינות שליד מונסטר. עולים על הרכב ונוסעים ל- HOHROD, שם נמצאת החווה. מגיעים בזמן לסיור ומגלים שיחד איתנו ועם עוד משפחה מרוסיה יש גם גן ילדים שהגיע לסיור ללמוד איך מכינים גבינה. הילדים יושבים בשקט מופתי והאמת היא שבעל החווה מעביר את ההסברים בצורה כל כך מרתקת שזה נחמד לראות כמה הילדים מרותקים להסברים שלו.

אז כדי להכין גבינת מונסטר יש צורך לעמוד בקריטריונים מסויימים, כולל כמה זמן שוהות הפרות באחו (לעומת השהייה שלהן ברפת). למדנו מהם חלק מהכלים בעזרתם מייצרים את הגבינה הזאת (רמז- די מפתיע אבל ממש כלים של "פעם", לא משהו חדשני וטכנולוגי במיוחד) ועוד כמה הסברים מעניינים שגורמים לגבינה הזאת לקבל "תו הכשר" ולהיות מוכרזת כגבינת מונסטר אמיתית.

טעמנו גבינה שהוכנה שבועיים קודם לכן והיא היתה טעימה מאד וממש לא מסריחה. מסתבר שאת הסרחון הגדול היא מקבלת ככל שעובר הזמן והיא מבשילה, מעבר לשלושה שבועות מיום ייצורה.

לפני 28 שנים, בטיול עם חברה באלזס, קנינו גבינת מונסטר בשלה, באגט וזיתים לטובת הפיקניק שרצינו לערוך. החום שבאוטו גרם לגבינה להפריש עוד יותר ריחות לא מהעולם הזה, צחנה איומה שדבקה בבגדינו במשך היום … בערב, כשחיפשנו חדר במלון, לא הבנו איך נתנו לנו חדר עם הריח שהבאנו איתנו חחחחחח. לימים, הסיפור הזה כל כך הרשים את הילדים, שכשהיינו איתם בפריז (לפני 8 שנים), יואב מאד רצה לטעום את הגבינה הזאת ולהבין במה מדובר. נכנסנו לפרומז'רי, קנינו חתיכת מונסטר בשלה, שהיה לה ריח, לא נעים לי אפילו לכתוב את זה, של נבלה. ניצן ואני ניסינו לטעום אבל בכל פעם שקירבנו את הגבינה לפה, לא הצלחנו לטעום כי פשוט לא יכולנו לשאת את המחשבה ללעוס את הצחנה הזאת. יואב לעומתנו, טעם ואפילו נהנה 🙂

מי שלא הריח גבינת מונסטר מסריחה, לא הריח סרחון מימיו. אמיתי.

ובינתים מסתבר שבחווה הזאת שביקרנו בה, מכינים גם חמאה מחלב לא מפוסטר, ואני שהייתי חייבת לטעום אותה, קניתי קוביה שכזאת שיהיה לי לבאגט החם של מחר בבוקר

ולמרות שעכשיו זה רק בוקר ורק התחלנו את הטיול, החלטנו לחזור לצימר לשים אותה במקרר כי אין בה חומרים משמרים והיא עלולה להתקלקל במהירות ללא קירור.

Ferme du Versant du Soleil

21A, route de Weier

68140 HOHROD

זה הלינק לאתר של החווה: חוות הגבינות

בדרך לצימר אנחנו עוצרים לסיבובון מהיר בעיירה מונסטר MUNSTER, שם אנחנו רואים על גגות הכנסיה את קיני החסידות – מחזה ידוע ושכיח באלזס. יש כאן מודעות מאד גדולה לעניין ואפילו פארק שלם שמסביר על החסידות באזור.

ובצרפת כמו בצרפת, אי אפשר להתעלם מהפטיסרי'ז היפים. יש כאן כל מיני כאלה, אבל הפטיסרי של GILG, תופס לי את העיניים ואנחנו מחליטים להיכנס וכמובן לטעום. הבחירה קשה. הכל נראה יפה כל כך, עבודת פטיסרי מדוייקת יש כאן, ברמה מאד גבוהה. אנחנו מחליטים על 4 עוגות, אורזים לנו אותן כמו מתנה יקרת ערך, נותנים לנו גם כפיות חד פעמיות, ואנחנו חוזרים לאוטו ולצימר, כי החמאה שקנינו כבר צריכה קירור.

עוגה אחת מהארבע נכנסה לטעמי לקטגוריית המדהימות. לעוגה קוראים VANILLE ADDICT והיא פשוט מיוחדת וטעימה בטירוף. אם אתם נתקלים בה – אל תפספסו. תראו כמה היא יפה!

רון שלנו שמת על וניל פשוט מתמוגג ובהמשך הטיול מקווה שעוד נחזור לכאן לאכול שוב את העוגה הזאת.

נוסעים לצימר, עצירה קטנה לטובת הכנסת החמאה למקרר, ואנחנו ממשיכים לכיוון הכפר NIEDERMORSCHWIHR, שנמצא 5 דקות מהצימר שלנו, שם, מול הבית הכחול המהמם הזה,  נמצאת החנות היפה של כריסטין פרבר אלופת הריבות.

את הריבות של כריסטין פרבר אפשר למצוא בכל רחבי צרפת ואולי גם מחוצה לה, במעדניות ובחנויות נבחרות, ועדיין היא מייצרת את הריבות שלה בעבודת יד ובתשומת לב למרכיבי הריבות, כאילו היא מכינה ריבה בבית. היא לגמרי שם נרדף לאיכות ללא פשרות. יש לה טעמים מפתיעים של ריבות מכל הפירות שאתם רק יכולים לחשוב עליהם.. מבחר ענק ומרשים.

אנחנו נכנסים לחנות שלה בכפר הקטן הזה, שם יש בנוסף לריבות גם כמה עוגות ומאפים ויש גם כלים ייחודיים מקרמיקה שפותחו במיוחד עבורה, עם השם שלה בתחתית.

אנחנו מוזמנים לטעום מאיזושהי עוגת פירות ומנסים לבחור אילו ריבות לקחת איתנו. המלצת הסבתא שמוכרת במקום מובילה אותנו לבחור בריבה של תותי יער שברור לי שהיא תהיה מושלמת ברוגעלך שלי שהמתכון שלו נמצא כאן, ואני בזוית העין קולטת שיש גם ג'לי של כל מיני יינות, בינהם גם ג'לי של יין גוורצטרמינר – האהוב עלי ועל ניצן, וברור שאני לוקחת אותו כדי שילווה את הפואה גרא שאני מתכננת לקנות לקראת החזרה לארץ.

MAISON FERBER

18, rue des Trois Epis
68230 NIEDERMORSCHWIHR
France

וזה הלינק לאתר: כריסטין פרבר

עליזים ושמחים אנחנו ממשיכים בטיול לכיוון הכפר KATZENTHAL, מרחק של 5 דקות נסיעה נוספות, לביקור אצל בעלי הבית שבו אנחנו גרים ולטעימת יינות ביקב שלהם.

אנחנו מתקבלים בחיוך גדול ע"י פאני הבת של בעלי המקום, בחורה מקסימה שמתלהבת מהעובדה שהגענו אליהם מישראל. היא לוקחת אותנו לתוך היקב ומסבירה לנו על סוגי היין השונים שהם מייצרים כאן.

אנחנו טועמים מהיינות והאמת – הם פשוט נפלאים. כוס ועוד כוס ועוד כוס..ופאני שכבר הבינה שאנחנו אוהבים את הגוורצטרמינר, משאירה אותו לסוף (יש להם 4 סוגים של כזה) ואנחנו פשוט מתענגים על היינות האלה.

אנחנו נפרדים בחיבוקים ונשיקות מפאני ועם הזמנה חמה לבוא להתארח אצלנו בישראל, וממשיכים עוד 8 דקות נסיעה לכפר ריקוויר RIQUEWHIR שהוא אחד מכפרי החובה למבקרים באלזס.

כפר קטן עם רחוב אחד ראשי מצוייר מהאגדות. כל בית בצבע אחר, חנויות ססגוניות, בכל פינה מישהו מציע לך לטעום משהו – עוגיות, יין, גבינות, לחם תבלינים…חגיגה.

כאן מוכרים את המקרונים האלזסים – עוגיות קוקוס בטעמים שונים – פירות יער, שוקולד, שוקולד בננה, טבעי, פיסטוק וכו'.. והן כל כך טעימות! אנחנו לא מפספסים אותן בכל ביקור שלנו כאן. אפשר כמובן למצוא את המקרונים האלה גם בכפרים אחרים באזור וגם בקולמר. לא לפספס 🙂

ומה עוד מעניין בריקוויר?

כשאתם עולים לקצה העליון של הרחוב הראשי, תסתכלו על המגדל היפהפה שנמצא שם – משני הצדדים שלו

ממש ליד המגדל ישנה חנות מיוחדת שנקראת FEERIE DE NOEL, שמוכרת במשך כל השנה קישוטים לחג המולד. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות כלום, כנסו לראות כמה יפה בפנים. החג הזה תמיד עושה לי חשק להפוך את חנוכה שלנו למשהו יותר ססגוני, עם מתנות וקישוטים…

בערך במרכז הרחוב, יותר לכיוון החלק התחתון נמצא מוזיאון הנסי

ז'אן ז'אק וואלס, המכונה הנסי או הדוד הנסי, נחשב לשגריר המסורות העממיות באלזס. הוא נולד בקולמר בשנת 1873, לאורך כל חייו הוא אייר קריקטורות והרבה ציורים בצבעי מים. בציורים שלו יש הרבה ילדים והיצירות שלו מייצגות את אלזס הגאה במסורותיה, באיכויות האדמה שלה ובמוצריה.

בתקופות של מלחמות העולם הנסי צייר הרבה קריקטורות "מתקתקות" עם ביקורת על השלטון הגרמני.

הכניסה למוזיאון היא מתוך החנות שמוכרת כל מה שאתם רק רוצים עם היצירות שלו. הביקור נחמד ומעביר את הזמן, בעיקר אם יורד מבול בחוץ.

אנחנו ממשיכים עוד קצת לשוטט בכפר הקסום הזה ומחליטים לנסוע לקולמר, לבלות שם את הערב.

קולמר COLMAR

קולמר היא העיר הרצינית ביותר באזור הזה, אבל העיר העתיקה שלה לא יותר מדי גדולה ומאד נעימה לשוטטות.

אם תכתבו בווייז "מלון איביס", תגיעו לחניון ציבורי נוח שנמצא ממש בכניסה לרחובות המעניינים של העיר העתיקה.

כשאנחנו מגיעים, כבר כל החנויות נמצאות בתהליכי סגירה, לעומתן, דוכן הקרפים עדיין עובד ונעה לא מפספסת את ההזדמנות למנת הנוטלה היומית שלה.

הסיבוב בסמטאות מקסים, כל המסעדות מוארות ומזמינות..

אנחנו בוחרים לנו בית קפה נעים לשתות בו שתיה חמה, ומחליטים שמחר בבוקר נחזור לכאן כשהכל יהיה פתוח.

10 דקות נסיעה לצימר, ארוחת ערב טעימה ולמיטות.. אני לגמרי יכולה להתרגל לחיות כאן.

היום השישי (יום רביעי)

הבוקר, אני נותנת לילדים לישון כמה שהם רוצים. אנחנו מתכננים להגיע לקולמר בשעות הבוקר המאוחרות – לקראת הצהרים, ואני מנצלת את ההזדמנות ללכת ברגל מהצימר לאורך הנחל, לחנות של המותג STAUB שנמצאת ממש לידנו בטורקהיים, כמה דקות של הליכה.

חברת STAUB מתמחה בסירי ברזל יצוקים מצופים אמייל, סירים איכותיים ביותר. בנוסף בחנות אפשר למצוא עוד הרבה כלים אחרים מלבד סירים, ובהנחות גדולות. כדאי לדעת שגם אחרי ההנחות, עדיין המחירים מאד יקרים.

כשאני חוזרת לצימר כולם כבר ערים ומוכנים לנסוע לקולמר. 10 דקות ואנחנו שם.

בקולמר לא באמת צריך מפה של העיר. כל סמטה מובילה לסמטה הבאה, כל הרחובות עמוסי חנויות מרהיבות שמציגות את מרכולתן בשיק צרפתי.

כל הבתים והחנויות עמוסי לבבות (האמת היא שכל אלזס מוצפת לבבות על הבתים, בחנויות, בכלי האוכל, בשלטים… מקסים!!) ואני לא מתאפקת וקונה לי כמה לבבות עם אנרגיה טובה שכאלה, לתלות לי בבית.

בסמטת הדייגים שבקולמר, יש מסעדה אחת שכל מה שהיא מגישה זה טארט פלאמבה. יש להם שלושה סוגים כאלה – רגיל (שמנת ולרדון), רגיל + תוספת של גבינת גרוייר והשלישי, למי שלא אוכל חזיר – טארט פלאמבה עם סלמון. אנחנו מתיישבים ומזמינים גם וגם וגם. הטעם פשוט מושלם, הבצק כל כך דקיק וקריספי, שהטארטים נגמרים לנו כל כך מהר….

אנחנו ממשיכים לשוטט בסמטאות היפות בין התעלות

נכנסים לבדוק גם את השוק המקורה של העיר שיש בו גם דוכנים וגם מקומות לשבת ולאכול

קונים לנו קוגלהוף אחד גדול לתה של הערב בצימר

ומחליטים להמשיך לעיירה היפהפיה קייזרסברג, מרחק 10 דקות נסיעה בערך.

KAYSERSBERG

כל הדרך לקייזרסברג עוברת דרך גפנים בצבעי השלכת. כרמים של זהב, שורות שורות על כל הגבעות – מראה פשוט מקסים.

בעיירה הזאת יש נחל שזורם לארכה ויש גם מצודה מעל העיירה, שאפשר לטפס אליה ברגל ולראות את כל היופי מלמעלה.

כל בית כאן נראה יותר מצוייר מהקודם, החנויות מרהיבות, מוארות ומזמינות, עמוסות לבבות וכלי קרמיקה צבעוניים ומרהיבים.

אנחנו מטיילים לנו בנחת ומגלים את כל הפינות היפות שיש כאן. כמובן שאי אפשר לעבור את אחה"צ בלי קפה / תה / שוקו חם, ובבית הקפה שאנחנו נכנסים אליו מקבלים אותנו בחיוך. השוקו שלהם טעים במיוחד, התה מוגש עם שעון חול והמלצר מבקש שאוציא את התיון רק לאחר 3 דקות

הקפה של ניצן מגיע מדוייק עם לב (כמובן), וגם טארט הלימון טעים לנו. נעה לא רוצה כלום, והמלצר מציע לה סירופ פטל על חשבון הבית כדי שהיא תחייך. מקסים.

כמה יופי יש במקום הזה. כמה שלווה.

בדרך חזרה לאוטו אנחנו נכנסים לבית מלאכה בו אפשר לראות איך מייצרים את כדורי הזכוכית שתולים על עץ האשוח בחג המולד. אנחנו ממש מהופנטים מהתהליך, מהיצירתיות ובעיקר מהתוצאה המרהיבה.

שעת אחה"צ מאוחרת ואנחנו מחליטים לחזור לצימר דרך סופרמרקט ענק שיש באזור – CORA שמו, בעיירה HOUSSEN , מרחק 10 דקות נסיעה. כל האזור של הסופר מוקף אאוטלטים של כל מיני חברות – ביגוד, מטבחים, כלי בית, משחקים.. במתחם של האאוטלטים יש גם סניף של מקדונלדס וגם של KFC.

במבנה בו נמצא הסופר יש הרבה חנויות של מותגים ידועים.

הסופר עצמו פשוט ענק ויש בו הכל – מוצרי חשמל, ביגוד, ציוד לבית הספר וכו.. כמובן שגם שפע מטורף של אוכל. בשבילי סופר שכזה הוא סוג של לונה פארק. קודם כל אני שמחה תמיד לגלות מוצרים שאהבתי כשגרתי בפריז, 30 שנה קודם, אבל מעבר לכך, איכות הירקות, הבשר, הדגים, שפע הגבינות, המוצרים הקפואים והאיכותיים, השימורים, הרטבים.. אין סוף של דברים טובים.. תענוג אמיתי.

אני מוצאת כאן פטריות שעושות לי חשק לבשל אותן הערב, אני אוספת בצל, שמנת ושאר המצרכים שדרושים להכנת פסטה מפנקת עם פטריות, ובנוסף מכניסה לעגלה מלא דברים שבא לי לקחת איתי חזרה לארץ – פואה גרא, חמאה איכותית עם מלח ים, ממרח פיקלילי טעים, מיונז שווה, פילטים של אנשובי וסרדינים בחומץ ולימון…. ממש בא לי להישאר לגור כאן.

בערב בצימר, אנחנו מתענגים על פסטה טעימה, ונהנים גם מסלט טרי עם רוטב קיסר וקרוטונים.

אנחנו שמים לנו סרט בטלוויזיה ומתרווחים בסלון, אבל לא שורדים את העייפות ועולים למיטות.

היום השביעי (יום חמישי)

הבוקר מתקיים השוק הססגוני בעיירה אוברנה, ואנחנו מחליטים לנסוע לשם, מרחק 40 דקות, ואח"כ להמשיך גם למנזר סנט אודיל.

כמו בכל בוקר, עוד לפני שהילדים קמים, אני כבר מתייצבת בבולונז'רי להביא בגטים חמים ושאר מאפים. מה שלא נאכל בארוחת הבוקר הופך לסנדביצ'ים שיהיו באוטו ואנחנו יוצאים לדרך.

אנחנו מחליטים לעלות על הכביש המהיר לאוברנה כדי להספיק להנות מהשוק שנסגר בשעה 12. את הדרך חזרה, נעשה דרך הכבישים הקטנים בין הכפרים היפים והכרמים שבדרך.

אוברנה OBERNAI

אוברנה עיירה מקסימה, נעימה, מלאת בתי קפה, חנויות ססגוניות, עם קתדרלה יפה.

אנחנו משוטטים לנו בהנאה, עוברים מסמטה לסמטה, לפי מה שבא לנו, בלי מפה, לפי החושחש.

בכל יום חמישי מתקיים כאן שוק ססגוני שנמשך לאורך החומה.

בעיקר אני נהנית מהדוכנים, מהפירות המצויירים שמוכרים שם, מהגבינות שמוצעות לטעימה ולמכירה. את הילדים זה פחות מעניין.

מה יש בשוק שאני כל כך אוהבת להסתובב בו? לא יודעת בדיוק לשים על זה את האצבע. אולי זה שילוב של אנרגיות הבוקר עם השפה שאני כל כך אוהבת ומראה הירקות והפירות הטריים והיפים כל כך.. אולי זה מזכיר לי את חיי בפריז לפני קרוב לשלושים שנה, שהביקור בשוק היה חלק מהשגרה.. לא יודעת. אני אוהבת את זה.

בדרך חזרה לאוטו, סמטה אחת קוראת לי להיכנס אליה ואני מגלה שם בית קפה "אחר".

מאד לא צרפתי טיפוסי – כל שולחן נראה אחרת, כלי ההגשה נראים כאילו נקנו בשוק הפשפשים – אין באמת "סט" שלם – כל צלחת נראית אחרת ושונה. אם רוצים להזמין ניגשים לבחורה הנחמדה שעומדת מאחורי הדלפק ומבקשים ממנה את מה שרוצים – שתיה, עוגות, קישים, סנדויצ'ים שווים… הכל טעים, מקסים, מיוחד, ברור שמדובר באפייה ביתית של המקסימה השניה שעובדת במטבח שמאחורי הדלפק.

אנחנו נהנים מאד מהעצירה כאן

CUP & CO

5 cour des artisans‏67210 Obernai‏France

MONT ST. ODILE (הר אודיל הקדושה)

אנחנו ממשיכים מאוברנה לכיוון מונט סנט אודיל. בראש ההר נמצא מנזר עם נוף מרהיב ופנורמי של כל האזור.

האגדה מספרת שאודיל בתו של איטיקון, הדוכס מאלזס, נולדה עיוורת. כשראה זאת אביה הוא רצה להחביא אותה ומסר אותה למנזר בבורגונדי. ביום בו הוטבלה חזרה אליה הראייה. לאחר שנים אחיה הוגס בא לקחת אותה הביתה, ואיטיקון אביה רצה לחתן אותה עם נסיך צעיר. אודיל התנגדה וברחה מביתה ליער השחור.

במהלך המרדף של איטיקון אחרי אודיל, נפתח לפניה אחד הסלעים באורח פלא, ואיפשר לה להסתתר מאביה. כעבור זמן איטיקון נכנע לבתו והקים עבורה את המנזר הוהנבורג שנמצא בראש ההר.  ההר נקרא ע"ש אודיל והמנזר שבראשו היה המנזר הראשון שלה.

הדרך אל ההר יפהפיה, ועוברת בתוך היערות. החניה למעלה ללא תשלום והנוף פשוט חלומי. ישנם נזירים במנזר הזה ולכן הבקשה מהאורחים היא לשמור על השקט.

במקום יש גם מסעדות – אחת מסודרת ומזמינה, השניה היא מסעדה בשרות עצמי ויותר עממית. לא פחות חשוב – יש גם שירותים 🙂

אני מתלבטת אם להמשיך עם הילדים לכיוון מבצר הוט קוניגסבורג (בו ביקרנו איתם 4 שנים קודם) שממילא נמצא בדרכנו הביתה, אבל יש לי תחושה שזה פחות מתאים היום. בעודי מתלבטת, אני רואה את השילוט לפארק הקופים ואנחנו מחליטים להיכנס כדי שנעה תוכל להאכיל את הקופים.

אנחנו נכנסים בלי ציפיות וגם בלי יותר מדי חשק.. אני אפילו מתלבטת אם להישאר באוטו ושהילדים ייכנסו לבד או רק עם ניצן, אבל באופן די מפתיע אנחנו מוצאים שהפארק מקסים. כל הקופים מסתובבים חופשי. בכניסה נותנים לנו פופקורן להאכיל אותם ומסתבר שזה לגמרי מדליק לראות איך הם מושיטים את היד ולוקחים..

40 דקות לסגירת הפארק, אנחנו מסיימים את הסיבוב, צופים בעובדי הפארק מאכילים ומריצים את הקופים מצד לצד, ואנחנו ממשיכים לכיוון הצימר בדרך היין, בעיירות היפות, בין הכרמים הצבועים בזהב… יופי אינסופי.

הדרך בין הכפרים עוברת לאיטה, החבר'ה מאחורה נרדמים וגם אנחנו מרגישים את העייפות…אנחנו מחליטים לעצור בריבווילה המרהיבה לקפה.

ריבווילה RIBEAUVILLE

עוד עיירה יפהפיה ומצויירת, מלאת לבבות ובתים ססגוניים. לא נמאס לנו מהמראות האלה.

אנחנו משוטטים בכיף, מחלצים עצמות, נהנים מהאוויר הטוב. מזג האוויר הולך ומתחמם בימים האחרונים וזה כבר ממש לא הכפור של לפני שבוע.

ובדרך חזרה לאוטו – הפתעה!!

אנחנו מגלים סניף של הפטיסרי GILG שהכרנו במונסטר, ומיד אנחנו נכנסים לחפש שם את הוניל אדיקט החלומי. בפטיסרי נשארו רק כמה עוגות בודדות של סוף היום, מתוכן מחייכת אלינו האחת שחיפשנו. ביראת כבוד עוטפים לנו אותה, בעיקר עבור רון שלא מפסיק לדבר עליה מאז שביקרנו במונסטר. אין לתאר את האושר שלו כשצעד איתה לאוטו וחיסל אותה עוד לפני שהספקנו לשאול אם טעים לו.

מסתבר שלפטיסרי הזה יש שלושה סניפים – במונסטר, בריבווילה ובקולמר. אם יוצא לכם להיתקל – אל תפספסו את עוגת הוניל אדיקט הזאת.

ובערב בטורקהיים, את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדה ליד הצימר שנקראת STEWALA. מי שמנהל את המסעדה זה זוג צעיר שהמקום שייך לו – הוא מבשל והיא מגישה. הכל בתשומת לב, בנחת, בטוב טעם. מסעדה צרפתית כמו שצריך.

האוכל שמגיע מאד טעים לנו, שוקרוט וסטייקים מעניינים וגם סלט הבית המעולה, אבל הפתעת הערב היא המנה של ניצן – סלמון ברוטב חמאת וניל. טעם מעניין וחדש לנו. זה לא מתוק אבל הריח של הוניל מקושר אצלנו למתוק ולכן חווית האכילה כאן מתעתעת לטובה.

אנחנו מקנחים עם קרם ברולה פיסטוק וצועדים בעייפות את הכמה מטרים שמפרידים בין המסעדה לצימר.

יאללה, הולכים לישון 🙂

STEWALA

15 Grand'rue, 68230 Turckheim

וזה הלינק לאתר המסעדה: מסעדת STEWALA

היום השמיני (יום שישי)

הבוקר מתקיים השוק השבועי בטורקהיים ממש לידנו. ניצן ואני יוצאים לסיבוב הבוקר שלנו, הילדים עוד במיטות.

היום בא לי לטייל לכיוון הגרנד בלון של אלזס (ההר הגבוה באזור, שהדרך אליו עוברת דרך כבישים יפהפיים), אבל אנחנו מרגישים שלרון ונעה כבר די מהנופים והעיירות המצויירות. יואב דווקא מאד נהנה עד היום ומבחינתו אפשר היה להמשיך לנסוע בנופים האלה עוד 10 ימים לפחות.

אנחנו מתלבטים אם לנסוע למולוז להסתובב בעיר ולבסוף מחליטים להיעתר לנדנוד הבלתי פוסק של נעה עוד מהארץ לנסוע לפארק אירופה – פארק השעשועים הגדול והיפה שבגרמניה על הגבול, מרחק שעה נסיעה מהצימר. על אף שביקרנו בו לפני 4 שנים, הילדים תמיד שמחים לחזור לפארקי השעשועים והאמת – דווקא בגלל שהם כבר מכירים את הפארק וחוו אותו, אפשר להנות ממנו בנחת, בלי החשש "להפסיד" מתקן או לא להספיק משהו..

בפארק בילינו יום מקסים ורגוע. הגענו בשעה 11, הילדים לקחו מפה של הפארק והובילו אותנו לאן שבא להם. בצהרים הם ביקשו לאכול שוב, כמו לפני 4 שנים , במסעדת הפודלופ – מסעדה שבה מזמינים את האוכל דרך מחשב והצלחות מגיעות אל השולחן דרך מסילות שנראות כמו רכבות הרים. מדליק לגמרי.

הפעם נעה נהנתה מרכבות ההרים שלפני 4 שנים לא יכלה לעלות עליהן.. היה ממש כיף.

היום הטמפרטורות היו ממש גבוהות והסתובבנו בחלק מהיום עם חולצות קצרות. בסוף היום, עם סגירת הפארק והשקיעה היפה חזרנו אל הרכב, ונסענו את השעה לצימר בנחת ובכיף.

את ארוחת הערב בצימר הכנו בקלי קלות עם כל הקפואים שקנינו בסופר – נאגטסים פריכים, קרוקטים וסלט. היה יום נפלא, מחר אנחנו עוזבים את הצימר וחוזרים לכיוון שוויץ. אנחנו צריכים לארוז את המזוודות אבל למי יש כוח עכשיו. עולים למיטות, האריזות יחכו לנו למחר.

היום התשיעי (יום שבת)

את הבוקר אנחנו מתחילים באריזת כל מה שהבאנו וכל מה שהוספנו במהלך השבוע הזה.

בבולונז'רי, המוכרת כבר מכירה אותי – 2 באגטים חמים, פחזניות חלולות עם סוכר גבישי עליהן בטעם חמאה אלוהי, קרואסונים של שקדים, חמאה ונוטלה. היא אורזת לי את הכל ואני חוזרת לצימר, מרגישה לרגע כמו מקומית שגרה כאן וקונה את כל זה בבוקר וליבי נצבט שאנחנו עוזבים. ברור לי שאני אחזור לכאן עוד מלא פעמים. אני אומרת את זה לניצן והוא כבר מפציר בי לסגור תאריך ויאללה, להזמין כרטיסים. כמה אני אוהבת אותו.

להלילה לקחנו מלון בגרמניה, במרחק 20 דקות משדה התעופה בציריך, כדי שמחר בבוקר יהיה לנו קל יותר להגיע לשדה, להחזיר את הרכב ולהתייצב לטיסה בזמן. המלון נמצא מרחק 3 ק"מ מהדירה ששכרנו לפני שבוע, בלילה הראשון שלנו.

ארוזים ועמוסי חבילות, אנחנו מעמיסים את הכל בבגאז' ויוצאים לדרך. אנחנו מחליטים לנסוע לציריך ולהסתובב בה קצת, ובדרך לעצור במולוז – שבה אף פעם לא הייתי והגיע הזמן..

40 דקות נסיעה מביאות אותנו למולוז MULHOUSE.

אם אתם מגיעים לעיר כדאי לחנות בחניון JAUNE שנמצא ממש בכניסה לעיר העתיקה. השעה כבר 12 בצהרים ואנחנו רוצים רק לעשות סיבובון קטן לשתות קפה ולהמשיך אבל מתעכבים בחנויות כדי למצוא כמה דברים.

מולוז לא מעניינת במיוחד. לא הייתי נוסעת אליה במיוחד כדי לשוטט בה, אני יודעת שיש בה כמה מוזיאונים שמתאימים לילדים אבל אותנו הם פחות עניינו.

אנחנו עוזבים את מולוז בשעה 16:00, מציצים בווייז ורואים שזמן הנסיעה לציריך הוא שעתיים. אנחנו מחליטים לנסוע קודם למלון שנמצא בעיירה LOTTSTETTEN שבמובלעת הגרמנית, כדי לשים את המזוודות ולראות שהחדרים שהזמנו מחכים לנו ולא נפלה כל טעות… הזמנתי את החדרים במלון הזה חודש קודם, הם אישרו לי את ההזמנה אבל לא ביקשו שום תשלום מראש. קצת מוזר.

ובמלון, שעתיים אח"כ, החדרים אכן חיכו לנו – קיבלנו את שני החדרים של עליית הגג – חדרים מקסימים, מרווחים, מפנקים, ונוצצים בנקיונם. החסרון היחיד הוא שאין מזגן אבל יש חלון ענק שברגע שפותחים אותו החדר מתקרר במהירות.

זה הלינק לאתר המלון : המלון בגרמניה

בעל המלון ליווה אותנו לחדרים והתעניין בטיול שערכנו. כשכבר התמקמנו בחדרים, לא התחשק לנו לנסוע עד ציריך – 40 דקות – כדי לגלות שהכל סגור מלבד המסעדות. החלטנו להישאר בעיירה ולהנות מארוחת ערב מעולה במסעדה גרמנית מקומית מפנקת.

האוכל היה פשוט מצויין, האוירה נעימה ביותר, השירות נפלא. נהננו מאד, זה היה סיום נפלא לטיול שלנו.

Restaurant zum Bahnhof

Bahnhofstr.3
D-79807 Lottstetten
Tel. +49 7745 7552

וזה הלינק לאתר המסעדה – מסעדה גרמנית מעולה

היום העשירי (יום ראשון)

חוזרים הביתה.

ארוחת בוקר מפנקת חיכתה לנו הבוקר במסעדת המלון. נעה מגלה שיש נוטלה ומבקשת להכין לעצמה כריך לטיסה כי היא לא אוהבת את האוכל במטוס.

אנחנו נפרדים מבעל המלון הנחמד, ויוצאים לכיוון השדה. המרחבים הירוקים האלה עם אגלי הטל של הבוקר, האויר הנקי…. עוד כשאני כאן אני כבר מתגעגעת לחזור..

בדרך ממלאים דלק  – להחזיר את המיכל מלא, בשדה התעופה אנחנו משאירים את הרכב ללא בעיות וזהו – צ'ק אין, בטחון, ביקורת דרכונים ואנחנו על המטוס.

תמיד אני שמחה לחזור הביתה, בעיקר כשאני יודעת שאוטוטו אנחנו שוב על המטוס לפריז 🙂