בשנים האחרונות אנחנו משתדלים לנסוע בכל חורף ליעדים שמקושטים לכבוד חג המולד. השנה בחרנו את פולין – יעד שעדיין לא ביקרנו בו וכבר הרבה זמן אני שומעת עליו מכאלה שחוזרים לשם שוב ושוב. אפילו במטוס לורשה ישבתי ליד זוג שנוסעים לפולין בכל חודש לסופ"ש, כל פעם לעיר אחרת.
מי שכבר מכיר את שווקי חג המולד ברחבי אירופה, יודע כמה יופי יש ברחובות, איזו אווירה מדהימה יש בשווקים וכמה הם משקיעים בקישוטים, מוסיקה שמחה, דוכני אוכל מקומי ויין חם… תענוג אמיתי.
מראש ויתרתי על נסיעה למחנות ההשמדה – אנחנו אחרי שנתיים קשות של מלחמה ואובדן כאן בבית אצלנו, עדיין לא התאוששנו מהשואה שקרתה לנו ב 7/10, לחלוטין אין בי יכולת לנסוע למחנות (מה גם שהיינו בגרמניה בכאלה) ואני בוחרת במודע לעשות סיבוב ברובע היהודי בקרקוב ובגטו של ורשה – כי אם אנחנו כבר כאן – אין מצב שלא לראות את זה והאמת היא שגם זה לא היה פשוט, אבל בהחלט הרגשתי חובה וסקרנות.
אז בתכנית – טיסת סנדור לורשה, 4 ימים שם ואח"כ רכבת לקרקוב – יומיים וחצי שם ואז טיסה חזרה לתל אביב.
את הרכבת מורשה לקרקוב הזמנתי שבועיים לפני הנסיעה באינטרנט באתר של רכבות פולין. בחרתי ברכבת מהירה, במחלקה הראשונה, מיד קיבלתי את הכרטיסים לאימייל וזהו. קלי קלות.
היום הראשון:
נוחתים בורשה, יוצאים החוצה לעמדה של המוניות של בולט. את האפליקציה הזאת אני מכירה כבר שנים גם מיעדים אחרים בעולם, יש לי אותה והיא מאד נוחה לשימוש. מזמינים נסיעה למלון, מקבלים קוד, מחכים בתור (הממש קטן) למונית הבאה שמגיעה, מראים לנהג את הקוד ויאללה – לדרך. מאד פשוט, מאד קל, מאד זול.
אנחנו ישנים במלון NYX שנמצא בעיר החדשה, ממש צמוד לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה ולקניון זלוטי. יש מעבר תת קרקעי מהמלון לרכבת ולקניון – שזה כל כך נוח!
המלון עצמו הוא חלק מקומפלקס בניינים מודרני שיש בו בתי קפה, מסעדות ואפילו הצ'יינג' שנתן לנו את השער הכי טוב בורשה. המלון בוהק בנקיונו ומאד מפנק. השמועה אומרת שארוחת הבוקר במלון מאד מאד עשירה, אנחנו לא אנשים של אוכל בבוקר, מעדיפים לשתות קפה עם משהו קטן ליד ולכן לקחנו חדר ללא ארוחת בוקר.
כשאנחנו מגיעים למלון, החדר שלנו עדיין לא מוכן, אנחנו משאירים את המזוודות בקבלה ויוצאים לראות את העיר.
המעבר התת קרקעי מוביל אותנו ישר לקניון
אנחנו נכנסים וקודם כל מחפשים משהו לאכול באזור האוכל לפני שנתחיל בשיטוטים. ממלאים קצת את הבטן ויוצאים החוצה לארמון התרבות שממש צמוד לקניון.
האויר הקר, הריח הזה באויר שיש רק באירופה, הבניינים היפים מסביב…. איזה כיף! איך אנחנו אוהבים!
השנה נפתח שוק חג מולד חדש ברחבה של ארמון התרבות. הגלגל הענק מואר ומקושט ואזור שלם גודר והוקדש לשוק.
דוכנים מעץ, מקושטים ומוארים באור יקרות מושכים את הקהל לבוא, לטעום, לקנות מעבודות היד שנמכרות שם.. חגיגת כריסטמס אמיתית. אנחנו מטיילים בין הדוכנים, נהנים מהמראות ומהאוירה וממשיכים הלאה לכיוון קומפלקס החנויות מהצד השני של הכביש כדי להציץ ולראות מה יש מעבר לו ומגלים שממש שם מתחיל מדרחוב יפה – CHMIELNA שמו.
העייפות מהלילה של הטיסה מכריעה, אנחנו מחליטים לחזור למלון לקבל את החדר ולנוח, ולצאת בכוחות מחודשים בערב.
אחרי שינה טובה ומקלחת חמה, אנחנו מתלבשים היטב וישר יוצאים מהמלון להזמין בולט שייקח אותנו למסעדת ZAPIECEK שם אנחנו רוצים לטעום את הפירוגי הפולני. בחרנו לנסוע לסניף המסעדה שנמצא ממש בכניסה לרחבה הגדולה של העיר העתיקה. המונית עוצרת לנו בשדרת NOWY SWIAT, ואנחנו נפעמים מכל האורות והקישוטים.. איזה יופי!
חוצים את הכביש וניגשים למסעדה – מדובר ברשת מסעדות שקיבלנו עליה המלצות, יש לה סניפים בכל מיני מקומות בעיר, האוירה בפנים מאד נעימה ויפה, המלצריות לבושות נחמד וגם הפירוגי טעים, ויחד עם זאת קצת הפריע לי שהכל נראה שם הצגה, זה לא נראה לי אותנטי בכלל. מה שעוד קצת הפריע זה התור שהיינו צריכים לחכות בו כדי לקבל שולחן, ובימים הבאים אנחנו נלמד שככה זה ברוב המסעדות בפולין – מחכים בתור. כבר שנים לא ראיתי תורים כאלה למסעדות, זה ממש קטע.
פירוגי ממולא בתפו"א עם גבינה, פירוגי ממולא בכרוב ופטריות, פירוגי ממולא בבשר… הכל טעים אבל כבר אכלתי כיסונים הרבה יותר טעימים בארץ (פעם היתה בחיפה מישהי שהכינה פירוגי כאלה.. אני לא שוכחת את טעמם!) אני לוקחת גם מרק עוף עם נודלס שאמורים להיות תוצרת בית – המרק מאד טעים אבל ברור לגמרי שהאטריות קנויות ולא עשויות במקום.
שבעים ומרוצים, אנחנו יוצאים להסתובב קצת בעיר העתיקה והמוארת, אבל מגלים שהכל נסגר יחסית מוקדם.
שוק חג המולד שם כבר סגור, רוב בתי הקפה כבר סגורים… זה רק 21:00 אבל זה מה יש.
מטיילים לנו עוד קצת בסמטאות וחוזרים לשדרה הראשית, שם עדיין יש אנשים ברחוב. אנחנו חוזרים דרך השדרה אל מדרחוב CHMIELNA, ומגלים שהמדרחוב מקושט גם הוא, יש בו בתי קפה, מאפיות – אחת מהן עושה רק סינבונים בכל מיני טעמים וכבר סימנתי לי אותה למחר בבוקר, מוכרים שם גם את הפרצעלים הפולנים, המבורגרים, קרואסונים, סופגניות… אבל עכשיו הכל כבר סגור.
מגיעים לחדר, נכנסים למיטה וככה עבר לו היום הראשון.
היום השני
את הנשנוש הראשון שלנו לבוקר, אנחנו לוקחים במאפיית CANELA BAKERY שנמצאת במדרחוב CHMIELNA.
מכינים כאן כל מיני סוגי סינבונים – עם נוטלה, אגוזים, פיסטוק, לוטוס קרמל ו- דובדבנים. כל סינבון כזה מספיק למשפחה – הם פשוט ענקיים.
אני מתה לטעום שניים אבל יודעת שאין סיכוי לגמור אפילו אחד אז בוחרת בזה עם הדובדבנים. לשם שינוי אין תור הבוקר, כנראה הגענו מוקדם, כי חוץ מניצן וממני, ישב כאן רק עוד אדם אחד. בפעמים הבאות שנעבור במדרחוב הזה בשעות קצת יותר מאוחרות נראה את התורים הארוכים שמחכים בחוץ.
והסינבון לא מאכזב בכלל. הוא לא מתוק מדי, הוא רך, טרי טרי וטעים ממש והשילוב עם הדובדבנים פשוט נפלא! אני מתענגת עליו, ניצן לוקח רק ביס לטעום ואני, כמו שהיה צפוי, לא מסוגלת לגמור את כל הדבר הזה ומשאירה קצת על הצלחת.
את הקפה אנחנו מעדיפים לשתות במקום אחר ואנחנו מוצאים לנו את קפה NERO בהמשך, בשדרת NOWY SWIAT, קפה עם אוירה כל כך נעימה. אנחנו תופסים שולחן ליד החלון שחס וחלילה לא נפסיד לרגע את כל היופי ברחובות בחוץ, ואני קולטת בזוית העין את הפאבלובות הענקיות שמגישים כאן. אני בכלל לא אוהבת פאבלובה וחושבת לעצמי שנעה שלי היתה מתמוגגת כאן, אבל חייבת לומר שהפאבלובה כאן בהחלט סיקרנה אותי לטעום, בטח לא עכשיו, כשהסינבון עוד לא התעכל חחח 🙂
אנחנו ממשיכים ללכת על השדרה לכיוון העיר העתיקה, ומיד אחרי הפסל של קופרניקוס אנחנו חותכים ימינה לתוך הרחובות הקטנים לכיוון מתחם ELEKTROWNIA POWISLE שנמצא ממש קרוב לגדות הנהר.
המתחם מאד יפה, חדש, מודרני, עם חנויות וסופר ומסעדות, אבל הוא ריק ודי שומם.
אנחנו עושים סיבוב במתחם וממשיכים אל עבר הנהר, צועדים על הטיילת שמן הסתם בקיץ היא שוקקת חיים אבל כרגע אין כאן כלום. המטרה שלנו היא להגיע אל הגשר החדש שנבנה להולכי הרגל- KTADKA NA WISLE, לחצות את הנהר ולהגיע ישר לשכונת פראגה.
כשאנחנו מגיעים לשכונה בצד השני של הנהר, אני מסמנת לנו כמה נקודות ששווה לראות כאן ואנחנו מטיילים בינהן:
Wilenski Square – כיכר מרכזית וסמוך אליה קניון ותחנת מטרו
Katedra św. Michała i Floriana– קתדרלה גותית, אחת הבולטות בשכונה
Ulica Ząbkowska – הרחוב הכי מעניין בפראגה (שכבר ראינו יפים ממנו)
Bazar Różyckiego– שוק ישן בתוך מבנים שנראים כמו פחונים.
אנחנו משוטטים לנו בין הנקודות היותר מעניינות של השכונה ומפה לשם – כבר צהרים.
בשלב הזה כבר היינו רעבים וחיפשנו משהו טעים לאכול. ההמלצות שלחו אותנו אל מסעדת PYSY FLAKI GORACE שמגישה אוכל פולני בצנצנות. נכנסנו, שאלנו מה המנה הכי מומלצת – התשובה היתה דמפלינג (כמו קובה) מתפו"א ממולא בבשר. נשמע פצצה. הזמנו, קיבלנו ו….. זה היה כל כך לא טעים, חסר טעם ממש, גם כמויות המלח ששמנו לא עזרו. השארנו את רוב המנה והחלטנו שיוצאים לחפש משהו אחר שיעשה לנו כיף בפה ובבטן. (התמונה מהרשת.. מרוב שלא היה טעים, שכחתי לצלם)
הגענו למסקנה שהסיבוב בפראגה היה קצת מאכזב, החלטנו שאנחנו לא ממשיכים כאן ולקחנו מונית בולט לעיר העתיקה – להסתובב בה ולראות אותה כמו שצריך, באור יום, כשהכל עדיין פתוח ושוקק חיים.
ואכן כך היה – העיר העתיקה של ורשה היא כולה שיחזור של מה שהיה כאן לפני המלחמה. כלום לא נשאר לאחר ההפצצות ומלאכת השחזור נעשתה באופן מעורר התפעלות. השחזור הסתמך על תמונות ישנות וזכרונותיהם של התושבים וזה פשוט מרהיב לראות את הבתים השונים, כל בית בגובה אחר, בצבע אחר, עם ציורים יפהפיים עליו – מרהיב ממש!
אנחנו משוטטים בסמטאות היפות, נהנים מהשוק הססגוני שיש לאורך החומות וגם בתוך כיכר העיר העתיקה.
מחליטים שהגיע הזמן לתה חם ועוגה טובה. נכנסים ל SHABBY COFFEE באחת הסמטאות, תופסים לנו פינה יפה, ומתענגים על תה טעים ועוגת גבינה – לימון נהדרת.
כמובן שאת הדרך חזרה למלון אנחנו הולכים ברגל (כי ככה אנחנו, אוהבים ללכת ברגל ובכל יום שכזה אנחנו עושים לפחות 15- 20 ק"מ).
מנוחה טובה, ישנים קצת ויוצאים לאכול ארוחת ערב במתחם של מפעל נורבלין, שפעם היה מפעל ששייך למשפחת נורבלין והיום הוא שוק אוכל ססגוני מקורה ומאד יפה ונעים – FABRYKA NORBLINA.
המתחם מקושט מאד יפה לחג, מלא אנשים גודשים אותו, אנחנו עוברים בין המתחמים השונים והמסעדות השונות, ומחליטים על אוכל הודי (בינוני ממש) ומרק תאילנדי (גם לא משהו), אבל האוירה כייפית, איתנו בשולחן יושבים בריטים שמזמינים עוגות ענק, בינהן פאבלובה מטורפת, שמזכירה לי שאצטרך לטעום אותה מתישהו, לפני שחוזרים הביתה.
וזה היה היום שהיה. חוזרים ברגל למלון, נכנסים למיטה, מנסים לראות משהו בטלויזיה ונרדמים.
היום השלישי
אחרי יומיים של לפחות 15 ק"מ ביום, אני מרגישה שזה הזמן ליום רגוע – יום קניות – לא כי אני אוהבת קניות (להיפך – לא יכולה לשאת קניונים וקניות) אלא בעיקר כי אנחנו צריכים לחדש קצת את הגרדרובה ולפעמים אין ברירה אלא למדוד ולקנות.
הבוקר אנחנו מחליטים לתת צ'אנס לאחת ממסעדות ארוחות הבוקר שיש בורשה, כי ניצן כבר ממש מתגעגע לסלט מלא ירקות ומסתבר שזה מצרך די נדיר בפולין -כמויות של ירקות טריים.
את הארוחה אנחנו אוכלים במקום נחמד ומיוחד לארוחות בוקר – BULKE PRZEZ BIBULKE, שהוא ממש קרוב למדרחוב וכאן ניצן מוצא את שאהבה נפשו – קערת סלט נדיבה, מלאה ירקות, ביצה, סלמון, חומוס ירוק….. תענוג אמיתי. אני לקחתי דייסת קוואקר קטנה.
שבעים ומרוצים אנחנו מחליטים ללכת לראות מה קורה ברחובות שמאחורי ארמון התרבות והמדע, שבמפה הם מסומנים כאזור צהוב – משמע יש מה לראות שם.
אנחנו משוטטים לנו ומבינים שהגענו לאזור הגטו, לבית הכנסת. אצלי הדמעות ישר יורדות, האנרגיה קשה ואנחנו מחליטים לצאת מכאן, כי נרשמנו לסיור מודרך מחר בבוקר ואין טעם לשוטט כאן גם היום.
מזמינים בולט שלוקח אותנו לקניון ווסטפילד, שם אנחנו מעבירים קצת זמן בחיפוש בגדים ונעלים – עינוי בשבילי. את ארוחת הצהרים אנחנו אוכלים כאן גם – יש בקניון דוכן של פירוגי שם מכינים אותם ממש במקום. אנחנו מזמינים לנו צלחת של כמה כאלה ממולאים בכל מיני טעמים, והם הרבה יותר טעימים מאשר אלה שאכלנו בפעם הקודמת.
מאחר ולא לי ולא לניצן יש סבלנות לקניות – אנחנו לא מוצאים משהו שעניין אותנו יותר מדי בחנויות, זה כבר אחה"צ, בחוץ מתחיל להחשיך ואנחנו מחליטים לחזור למלון לנוח, ולצאת בערב לאכול במסעדה שנקראת החזיר האדום RED HOG, שקיבלתי עליה המלצה רותחת.
והמסעדה – פולנית אמיתית מהסרטים.
תפריט פולני, אוירה שמחה, שרות מצויין. אנחנו מזמינים- איך לא- פירוגי שניצן כל כך אוהב, מרק מקומי שמבוסס על מחמצת ומוגש עם נקניקיה וביצה קשה – כי אני רואה את זה בכל המסעדות כאן והחלטתי שחייבת לטעום, מנת כבדי עוף שמוגשים עם תפוח ובצל ולמנה עיקרית – אנחנו מזמינים לחי בקר שמוגשת עם רוטב חזרת וירקות.
את המרק אני פחות אוהבת. הפירוגי מעולים וגם הכבדים מאד מאד טעימים אבל הכוכבת של הארוחה ללא ספק היא מנת הלחי – רכה ונימוחה, ברוטב חזרת ושמנת – מעדן אמיתי!
שבעים ומרוצים אנחנו חוזרים ברגל למלון כדי להוריד את הכובד וגם כי היום לא הלכנו יותר מדי.. ממש לא רחוק משם נמצא מתחם נורבלין בו אכלנו אתמול בערב, אנחנו מחליטים להיכנס לאחד מבתי הקפה שם לתה מתובל ועוגה, ומשם ממשיכים למלון.
וזהו, נגמר לו עוד יום 🙂
היום הרביעי
אנחנו שותים הקפה של הבוקר עם קרואסון בתוך קניון זלוטי, שהוא נמצא על הדרך שלנו לנקודת המפגש בגטו- שם יש לנו סיור מודרך הבוקר.
הסיור הוא באנגלית – סיור חינמי שבסופו משלמים כמה שמרגישים לנכון לתת למדריך.
המדריך מזהיר מראש שאנחנו הולכים לדבר על דברים לא נעימים בסיור הזה. הסיור עובר במה שהיה פעם גטו ורשה. אין זכר למה שהיה פה, אין זכר לזוועות שקרו פה, להרעבה, להשפלות, לרצח. פה ושם יש סימן על המדרכה שכאן היתה חומת הגטו. על כל הזוועות נבנו בניינים ומגדלים חדשים. המדריך מראה לנו תמונות של איך נראו הדברים בעבר, מסביר לנו על המספרים הלא נתפסים של היהודים שנדחסו לתוך שטח כל כך קטן. על המחלות, על הקניבליזם שהתרחש כאן מרוב רעב, על היודנראט.. כל מה שאנחנו יודעים ומכירים מהסיפורים ומהלימודים, ובכל זאת קשה ללכת ברחובות האלה ולחשוב שכל זה קרה כאן.
ההסברים נמשכים גם על מרד גטו ורשה, על הגבורה, על חוסר הסיכוי שהיה להם ובכל זאת הם נלחמו לא כדי להשתחרר – כי ידעו שאין להם סיכוי- אלא כדי לבחור את הדרך שבה הם ימותו.
בסוף הסיור אנחנו מגיעים למוזיאון פולין, שם אנחנו פוגשים כמויות של תלמידים ישראלים שנמצאים כאן במסגרת המסע לפולין.
הלב כבד וכואב, אנחנו עוד לא התאוששנו מהשואה שקרתה אצלנו ב 7/10 והקושי הוא נוראי.
אנחנו מחליטים לקחת בולט ולהתרחק מהגטו לאזור העיר העתיקה, לראות שוב את האורות והקישוטים ואת הרחובות שסובבים את החומות.
מחפשים לנו ארוחת צהרים מנחמת – מרק עוף עם אטריות – זה מה שבא לנו עכשיו, בכל המסעדות תורים משתרכים החוצה, ולמזלנו – במסעדה אחת ויחידה אין תור. אנחנו נכנסים, תופסים שם את השולחן האחרון הפנוי ומזמינים לנו מרק חם לנפש ולגוף. המרק מצויין, בדיוק מה שהיינו צריכים. למסעדה קוראים POD SAMSONEM.
ממשיכים לשוטט ברחובות שמסביב לעיר העתיקה- אזור יפהפה של בתים וגינות יפות.
אנחנו מגיעים לתצפית על הנהר ולפסל של מארי קירי
לבסוף נכנסים שוב לעיר העתיקה עצמה , עוברים שוב בשוק המואר והשמח
ואז הולכים את כל הדרך חזרה עד למלון ברגל, ברחובות המוארים והיפים.
בדרך, אנחנו עוצרים לתה מתובל בקפה נירו. בשולחן לידנו יושבים 3 רוסים שנהנים מפאבלובה עם פירות יער, אני מחליטה שזה הזמן לטעום את זה ומזמינה לנו חתיכה שכזאת. לא כ"כ אוהבת מרנג, אבל זה היה לא רע בכלל. הקרם היה מצויין וגם פירות היער החמוצים תרמו לטעם הטוב. מפתיע.
את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדת הבשרים BEEF &PEPPER שהמליצה לנו עליה פקידת הקבלה במלון.
ובמסעדה תחושה של חג – סנטה קלאוס מנגן ושר עם גיטרה ומפוחית, המלצרים כולם עם מגבעות של סנטה, מלא אנשים שבאו לכאן לחגוג ימי הולדת.. שמח ממש.
אנחנו מזמינים למנה ראשונה טרטר של טונה – מצויין!
למנות העיקריות הזמנו סטייק עם צ'יפס וירקות צלויים, שהגיע ממש קר ובלתי אכיל. ביקשנו שיחליפו – החליפו והביאו לנו סטייק מצויין וחם, עם צ'יפס לוהט.
עם בטן מלאה הלכנו את 10 הדקות למלון , נהנים מכל היופי בחוץ
מחר בבוקר נפרדים מורשה ועולים על הרכבת לקרקוב.
היום החמישי
אנחנו יוצאים לשתות קפה בקניון, עוד לפני עזיבת המלון. הרכבת שלנו יוצאת בשעה 10:35, ואנחנו כבר יודעים שזה לוקח בדיוק 3 דקות על השעון להגיע מהמלון לרציף של הרכבת.
אנחנו נפרדים מצוות המלון הנחמד ועוברים לרכבת. הכל מאד מאד מסודר וקל. עולים על הקרון הנכון, מתיישבים בכסאות אותם הזמנו ומיד מגיעה "דיילת" שמגישה לנו תפריטים מהם אפשר לבחור מה לאכול ולשתות, כיאה למחלקה הראשונה. (סלט בדיחה – כמה עלים וחתיכת עגבניה ועוגת דבש רוסית – לא משהו לבנות עליו כארוחה).
שעתיים וחצי אח"כ אנחנו מגיעים לקרקוב. כבר ביציאה מהרכבת יש שוק כריסטמס קטן ונחמד, צמוד לקניון קראקובסקה. המרחק מהרכבת למלון שלנו בעיר העתיקה הוא 10 דק הליכה ואנחנו עושים אותו בהשתאות – כמה יפה כאן!
יש מעבר תת קרקעי ממתחם הרכבת והקניון אל העיר העתיקה וזה מאד נוח, בעיקר עם המזוודות, כי זה חוסך את הצורך לחצות את הכביש.
כשאנחנו נכנסים בשערי העיר העתיקה אנחנו מרגישים כאילו הגענו לדיסנילנד. הכל יפה, מטופח, מצוייר.. מגדל, וחומה.. פשוט יפה.
מגיעים אל המלון שלנו H15 PALACE HOTEL – מלון סופר מפנק שממוקם נפלא – 2 דקות הליכה מכיכר העיר העתיקה המשגעת. קבלת הפנים לא משאירה ספק שהגענו לארמון 🙂
החדר שלנו עדיין לא מוכן אז אנחנו משאירים את התיקים ויוצאים לעשות סיבוב – וואו כמה יפה כאן!
כיכר העיר העתיקה פשוט מרהיבה: הכל מקושט לחג, אורות, כרכרות עם סוסים מקושטים, חנויות ומסעדות מסביב לכל הכיכר, שוק הכריסטמס צפוף במיוחד (זה יום ראשון, אנחנו מקווים שמחר יירד העומס) אוירה פשוט מדהימה!
אנחנו מוצאים לנו משהו טעים לאכול ופשוט משוטטים בין הדוכנים, מקיפים את הכיכר, ממשיכים עם הרחובות שיוצאים ממנה שגם הם מקושטים כ"כ יפה… ומגיעים עד גבעת ואוול. אנחנו לא מטפסים על הגבעה כרגע, עוד נגיע אליה, אבל אני כבר קולטת את העיר העתיקה, מה נמצא איפה, מה המרחקים ואני פשוט נהנית מאד!
במרכז הכיכר יש את "בית הבדים" ששימש פעם למסחר של בדים שהגיעו מדרך המשי, היום זה שוק נחמד ומואר של עבודות יד
ויש גם הופעה של המקהלה הפולנית – השיר לא משהו, אבל לגמרי משובב נפש לראות אותם עם כל הבגדים המסורתיים 🙂
חוזרים למלון, מקבלים את החדר הענק שלנו, נחים קצת ולפנות ערב יוצאים שוב אל הכיכר, לראות איך הכל נראה בשעות הערב.
הכל מואר באור יקרות, מלא אנשים ברחובות, תורים ארוכים לכל המסעדות….
אנחנו בוחרים לחזור לאכול משהו בביסטרו של המלון שלנו. אנחנו מקבלים את התפריט ומגלים שהמחירים כל כך נמוכים יחסית לישראל, למרות שמדובר במסעדה של מלון פאר. אנחנו מזמינים מרק עוף מושלם עם אטריות מקרפים, שברור שהכינו אותן כאן, ניצן מזמין את מרק הבשר הנפלא עם הביצה החצי עשויה ונהנה ממנו מאד, ואנחנו מזמינים גם מנת כיסונים ממולאים בקר בציר עוף עם בצל מטוגן.
הכיסונים שמגיעים פשוט מושלמים בטעמם, אנחנו מתענגים על כל ביס – ברור לנו שזה אותו השף של מסעדת המישלן שיש במלון, שמכין גם את האוכל של הביסטרו. פשוט תענוג צריף ובמחיר מצחיק ממש.
עייפים וכל כך מרוצים, אנחנו חוזרים לחדר לשנת לילה טובה במיטה החלומית שלנו.
היום השישי
היום אנחנו בוחרים ללכת לשכונת קז'ימיירז' – הרובע היהודי של קראקוב, שנמצא מרחק הליכה מהעיר העתיקה. אני בוחרת לא ללכת לגטו של קרקוב אלא לעבור ברובע היהודי בלבד.
לא הספקנו להירשם לסיור מודרך כי לא היינו בטוחים לגבי הלו"ז שלנו, אבל מצאתי באינטרנט סיור מודרך ברובע הזה עם מפה והסברים – גם כתובים וגם באודיו – על כל נקודה במסלול.
הסיור הזה היה מאד מוצלח, ענה לנו על הצורך להבין מה אנחנו רואים ולקבל הסברים ממצים ולא מדי ארוכים.
כמו שכתוב בדף הסיור:
הרובע היהודי בקרקוב הוא יחיד ומיוחד. בתי הכנסת הרבים שחלקם פעילים היום הם רק חלק מהסיפור המשקף מאות שנים של קהילה מפוארת שנכחדה בשואה. יש כאן ניסיון לשמר אווירה יהודית קצת כמו פעם אבל יותר בכיוון של וינטאג’. משפטים בעברית על קירות פה ושם, מסעדות ובתי קפה מעוצבים בסגנון אחר עם ספרים ותמונות של פעם. הרבה מקומות מוכרים קפה כשר וזה כתוב על הדלת וכמובן הסיפורים של פעם, לפני השואה, כאשר קרקוב הייתה מרכז יהודי בה חיו גאונים כמו הרמ”א או תוספות שם טוב לצד אנשי הקהילה הפשוטים שרובם היו עניים והצליחו איך שהוא להלך בין הטיפות ולקיים אורח חיים יהודי עד שהגיעו הנאצים.
זה הקישור לסיור: הרובע היהודי קזימיש – פשוט לטייל בקרקוב
הסיור עובר בכמה נקודות:
ביתו של המשורר מרדכי גבירטיג שכתב בין השאר את השיר "העיירה בוערת"
בית הכנסת טמפל
פינת רחוב אסתרי
בית כנסת הרמ"א
בית הקברות העתיק
בית הכנסת אייזק
החצר מהסרט רשימת שינדלר
חבר'ה – בר מסעדה במה שהיה פעם בית כנסת
בסיום הסיור אנחנו בוחרים ללכת לאכול צהרים במסעדה שליד פינת אסתרי – מסעדה פולנית טובה ונעימה.
לאחר ארוחת הצהרים אנחנו חוזרים לעיר העתיקה, משוטטים עוד קצת ברחובות ובכיכרות שעדיין לא הגענו אליהם ואחה"צ אנחנו חוזרים למלון שלנו לנוח קצת.
ארוחת הערב אתמול היתה כל כך טעימה שבא לנו לאכול שוב בביסטרו של המלון. אנחנו מזמינים מנות שונות, גם הערב אנחנו מתענגים על כל ביס – פשוט מסעדה מצויינת!
אחרי הארוחה אנחנו עוברים לבגדי ים וחלוקים והולכים לטבול בג'קוזי החם במתחם הבריכה שבמלון, חוץ מאיתנו אין שם אף אחד… פשוט כיף גדול!
אחרי ערב מפנק שכזה, נותר לנו רק להתקלח ולצלול למיטה הכל כך נוחה 🙂
כמה כיף כאן 🙂
היום השביעי
היום אנחנו מבינים שאם לא נקנה לעצמנו כמה בגדים, נמצא את עצמנו חוזרים מחר לארץ כמו שבאנו. שנינו שונאים קניות, בארץ אין לנו ככ זמן לקניות ומאד רצוי שננצל את הזמן שלנו כאן לטובת העניין הזה.
אנחנו חוזרים אל קניון קראקובסקה, עושים בו סיור ו…. וואלה – מצאנו חנות שווה שיש בה כמה וכמה פריטים טובים עבורנו. רוכשים, יושבים לשתות קפה עם עוגה, חוזרים לשים את כל מה שמצאנו במלון, וממשיכים אל עבר גבעת ואוול – לבדוק אותה.
כשאנחנו מגיעים למתחם של ואוול, השמש יוצאת קצת מבין העננים והמתחם היפהפה הזה מואר באור מיוחד שאי אפשר שלא לצלם.
אנחנו עושים סיבוב במתחם, מקיפים אותו גם מבחוץ, משקיפים לנהר היפה ומשם יורדים להמשיך אל הרחובות הקטנים שעדיין לא ראינו.
שוק חג המולד בכיכר המרכזית הרבה פחות עמוס וזאת הזדמנות מצויינת לקנות לי נקניקיה שווה שכמותה עוד לא מצאתי בארץ. כמה טעים!
אנחנו גם קונים לנו סינבון עם תפוחים באחת המאפיות בעיר העתיקה שגם הוא, כמו הסינבון עם הדובדבנים בורשה, פשוט מעולה! לא מתוק מדי ועשוי פשוט נפלא!
את ארוחת הערב אנחנו בוחרים לאכול במסעדה של אווה ואחוביץ' שהיא דוגמנית ואשת תקשורת פולנייה שהפכה לדמות ציבורית בולטת. היא זכתה במיס פולין 1992 והגיעה למקום השלישי במיס עולם, ובהמשך כיהנה כדוברת של ראש ממשלת פולין בגיל צעיר, מה שעורר עניין וביקורת אך ביסס את מעמדה. לאחר מכן עברה לקריירה טלוויזיונית מצליחה, הקימה חברת הפקה והפכה לאחת מאושיות הקולינריה המוכרות בפולין עם תוכניות בישול פופולריות ובראשן "Ewa Gotuje" שרצה כבר מאות פרקים.
מדובר במסעדה ענקית שנמצאת ממש על הטבעת שמקיפה את העיר העתיקה. בפנים יש כמה חדרים, כל אחד מהם צבוע בצבע אחר – סגול, ירוק, אדום, תכלת… ובחוץ יש מרפסת גדולה ומאד נעימה. השרות מצויין, האוכל מאד טעים, מוגש יפה.. הלחם הכי טעים בפולין הוגש לנו כאן עם חמאה – תענוג. למסעדה קוראים ZALIPIANKI EWA WACHOWICZ. אכלנו טרטר דג, סלט עם הדרים ומנת לחי בקר עם תפו"א ושום, שהיתה "מנת היום". מאד נהננו.
וכך נגמר לו גם היום הזה והטיול הזה, מחר בבוקר חוזרים הביתה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פולין היתה יפה ונעימה, ויחד עם זה היה לי לא פשוט להסתובב באזורים בהם התרחשו הזוועות
קראקוב היפה עשתה לי לגמרי חשק לחזור אליה בקיץ, לראות אותה כשהשמש מאירה ויש מלא אנשים בבתי הקפה ובכיכרות, נראה מתי זה יקרה 🙂
את חג המולד הבא אני רוצה לחוות בנירנברג גרמניה (גם שם לא פשוט רגשית) או באלזס – שם תמיד אני נהנית לא משנה באיזו עונה של השנה (על היופי המיוחד של אלזס תוכלו לקרוא בלחיצה כאן)
אבל עד אז הכל יכול לקרות, מקווה שאכן ייצא לפועל 🙂