קלופס אבל אחר

מיט לואף, קלופס, קציץ בשר.. הרבה שמות למאפה הבשר הזה וגם הרבה גיוונים של טעמים יש לו.

לפני כמה שנים טובות, בעודי צופה בפוד נטוורק בניו יורק, נתקלתי בתכנית של אינה גארטן שהכינה משהו כזה, וזה נראה כל כך טעים שהייתי חייבת לנסות.

מאז, אני מכינה את הקלופס הזה, שדי מבוסס על מה שראיתי אצלה, למרות שאני כבר לא זוכרת מה היה המתכון.. אני בעיקר זוכרת שהיה שם הרבה קטשופ, טימין ובצל מטוגן.

האמת היא, שהרעיון הזה לערבב את כל הבשר והטעמים ולאפות את זה כגוש אחד בתנור הוא די גאוני. במקום להתעסק עם קציצות, או כדורי בשר או המבורגרים או כל סוג אחר של מאכל שצריך לעבוד עליו, כאן העבודה מסתיימת כשמערבבים את התערובת. פשוט שמים אותה על תבנית, מעצבים לה קצת את הצורה ויאללה – לתנור. פשוט, קל וגאוני.

אני יודעת שהקלופס האשכנזי מכיל בתוכו ביצים קשות, יש כאלה ששמים גזרים… במתכון הזה אין שום הפתעות בפנים. וואט יו סי איז וואט יו גט.

ודבר נוסף – אף פעם לא הכנתי את המתכון הזה לפי כמויות אלא שמתי את המרכיבים לפי מה שנראה לי באותו הרגע. הפעם, לכבודכם, שקלתי ומדדתי את המרכיבים כדי שיהיה לי מה לכתוב לכם. אתם לגמרי מוזמנים להתייחס לכמויות שכתבתי כאל המלצה ולשחק עם זה איך שבא לכם.

נו? אתם עוד כאן? לכו להכין!

מה צריך:

1/2 ק"ג בשר בקר טחון

1/2 ק"ג הודו אדום טחון

4 כפות שמן זית

2 בצלים קצוצים

1 כף טימין

1 כף רסק עגבניות

2 כפות רוטב טריאקי

140 גרם קטשופ

60 גרם פירורי לחם

2 ביצים

2 כפות אבקת מרק (ללא מונוסודיום גלוטומט)

מלח, פלפל שחור גרוס טרי

איך מכינים:

מטגנים את הבצל הקצוץ עם 4 כפות של שמן זית  עד שקיפות.

מוסיפים לו את הטימין, רסק העגבניות, רוטב הטריאקי, קצת פלפל ומלח וממשיכים לטגן עוד 3 דקות בערך.

מניחים את הבצל בצד להצטננות קלה – כמה דקות.

בינתים, בקערה גדולה מניחים את שני סוגי הבשר

מוסיפים את הקטשופ, פירורי הלחם, הביצים, אבקת המרק

מוסיפים לתוך זה גם את תערובת הבצל המטוגן ומערבבים הכל לעיסה אחידה

מחממים את התנור לחום של 200 מעלות ובזמן שהוא מתחמם מרפדים תבנית בנייר כסף ועליו נייר אפיה

(כך בתום האפיה זורקים הכל לפח בלי הצורך לנקות את התבנית)

מעבירים את תערובת הבשר לנייר האפיה וכבר תוך כדי ההעברה, משתדלים לשוות לה מראה מאורך.

השתמשו בידים לעצב את הצורה

מקשטים את הכיכר הזו בפסים של קטשופ

ומכניסים לתנור ל- 45 דק' בערך, עד שלחיצות קלות על הכיכר יבהירו לכם שהקלופס קשיח והכל אפוי מבפנים.

בשלב הזה הריח בבית משגע, ואני כבר יכולה להבטיח לכם, שאיך שזה יוצא מהתנור, יגיע מישהו, אולי אתם, לחתוך את הקצה של הכיכר ולטעום.

פרוסת קלופס שכזאת עם פירה זו ארוחה מאד אהובה אצלנו.

והנה רעיון נוסף – לא פעם אני משתמשת בפרוסות דקות של הקלופס הזה להכנת כריכים.

תהנו 🙂